שרים, חברי כנסת ומקדמי אג'נדות למיניהם מבקשים חדשות לבקרים לשכנע אותנו שהמערך המשפטי הציבורי, ובראשו היועצת המשפטית לממשלה, הם בסך הכול "פקידים". ככאלו, כך נטען, הם חסרי סמכות להתערב בשיקול דעתם והחלטותיהם של נבחרי הציבור. רטוריקת "הפקידים" נועדה לשרת שתי מטרות עיקריות: להנמיך את מעמדה של היועצת המשפטית, ובמקביל להציגה כגורם פונקציונאלי, שאין לו כל מעמד משלו, אלא כנותן שירות ל"בעל הבית". הגורם הממונה עליו. הממנה אותו. המעסיק אותו.
כידוע, למילים יש כוח רב. בכוחם לעצב תודעה. להגדיר ולתווך עבורינו את המציאות ואת יחסי הכוחות שבה. לכן, חשוב להתעכב על משמעות התואר "פקידות", על מידת היותו מתאר נאמן של תפקיד היועצת המשפטית לממשלה, ועל המניפולציה שנעשית בו על ידי מובילי המהפיכה המשפטית ותומכיה.
בהגדרתה המילונית פקידות היא: "עבודה משרדית, לבלרות, אדמיניסטרציה". כידוע, היועץ המשפטי לממשלה מתמנה לתפקידו על ידי הממשלה. במסגרת סמכויותיו הרבות, הוא העומד בראש התביעה הכללית, בראש המערכת המשפטית של הרשות המבצעת, הוא מופקד על ייצוג המדינה בערכאות, הוא היועץ המשפטי המוסמך לממשלה, לשרים ולנושאי משרה ברשות המבצעת, ומעל לכל, הוא מופקד על שמירה והגנה על האינטרס הציבורי.
די לעיין ברשימה תמציתית וחלקית זו של סמכויות ותפקידים על מנת להתרשם בנקל שמהות תפקידו של היועץ המשפטי רחוק שנות אור מהיותו "פקיד". למעשה, בהקשרים שונים (כדוגמת היותו עומד בראש התביעה הכללית) הוא נושא בסמכות העליונה, ואין אף גורם (מתחתיו, מצדדיו, או מעליו) להוציא בית המשפט, שהינו בעל סמכות כלשהי להתערב בשיקול דעתו. אפילו שר המשפטים, המופקד מטעם הממשלה על תחום המשפט, מנוע באופן מוחלט מהתערבות, מכל סוג שהוא, בשיקול דעתו והחלטותיו של היועץ המשפטי בהליכים מתנהלים.
סמכויות ייחודיות אלו של היועץ בעניינים שעליהם הוא מופקד, והעדר כל מרות עליו, אינם בגדר סוגיה הנתונה לפרשנויות שונות. אלו מושכלות יסוד, המתבססות על עקרונות יסוד, הוראות חוק, ומסורת משטרית התקפה מיום היווסדה של המדינה.
בהינתן האמור, ברי ונהיר לכל שהכתרתו של היועץ המשפטי לממשלה בתואר "פקיד" אינה אלא שקרית, מניפולטיבית, ונטולת כל עוגן עובדתי. יתרה מכך, כאשר השימוש במונח זה נעשה על ידי גורמים שונים בקואליציה ובממשלה, הרי שמדובר במעשה הונאה של ממש. כאמור, הניסיון להציג את היועצת המשפטית לממשלה כ"פקידה" המבקשת להעמיד עצמה מעל נבחרי הציבור, וכפועל יוצא - מעל הריבון נועד לשכנע את הציבור שההתנגדות של היועצת להיבטים מרכזיים במהפיכה המשפטית, מהווה פגיעה קשה בדמוקרטיה.
היועצת מוצגת כ"פקידה" המבקשת להשליט ולכפות את דעותיה האישיות על הממשלה הנבחרת, תוך הנצחה והעדפה של תפיסות עולם אליטיסטיות, וביטול קולו של "הבוחר".
רטוריקה שקרית ומניפולטיבית זו קנתה לה מאחז בקרב חלקים נרחבים באוכלוסיה. חמור מכך, לא פעם, גם משפטנים בכירים ויודעי דבר עושים בה שימוש, או למצער מקבלים אותה כלגיטימית במסגרת השיח המתנהל.
כיוון שכך, חשוב לומר דברים כהווייתם: היעוץ המשפטי לממשלה הוא מוסד ייחודי וחיוני במערך השלטוני של המשטר הדמוקרטי. בהקשרים רבים הוא הסמכות הבלעדית והעליונה בתחומים שבהם ועליהם הוא מופקד (הכפוף לפסיקות בית המשפט). הוא אינו עושה דבריה של הממשלה. הוא אינו נתון למרותה. ואין הוא מחויב "לעמוד דום" בפני כל גחמה, שרירות שלטונית, או ניסיון הפיכה שמקודם על ידה. ההיפך הגמור מכך.
היועצת המשפטית לממשלה, כך יש לקוות, תמשיך לעמוד איתן, ולהגן על צביונה הדמוקרטי של מדינת ישראל. זה תפקידה. זו סמכותה. וזו חובתה. היא אינה פקידה.
דותן רוסו הוא ד"ר למשפטים, פרקליט בפרקליטות המדינה בעבר וכיום מרצה למשפט ופילוסופיה בקנדה