זמן לחשבון נפש אסטרטגי של ישראל

יום כיפור הוא זמן לחשבון נפש. ניתוח השנה החולפת מגלה כי השפעתה האסטרטגית של ישראל פחתה בכלל הזירות, כי היא תגובתית ונגררת, וכי המנופים שבידיה נשחקים ומתמעטים. ללא שינוי כיוון במדיניות הממשלה, האתגרים יחריפו ויהפכו יותר ויותר "לבעיה של ישראל", שעלולה להתמודד מולם כשלצידה פחות ופחות תמיכה בינלאומית ואזורית.

השפעת ישראל על המאבק בהתגרענות איראן עומדת ביחס הפוך להתקדמות טהרן בתוכניתה הגרעינית, הנמצאת כיום במצב המתקדם בתולדותיה. במקביל, איראן מגלה תעוזה גוברת מול המערכת הבינלאומית, כפי שהמחישה החלטתה השבוע לאסור את כניסתם של שליש מפקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית.

בלימת התקדמות איראן בגרעין תלויה בתיאום ובשיתוף פעולה בין ישראל לארה"ב, שיבסס מול איראן איום צבאי אמין והרתעה אפקטיבית. בפועל, לא רק שקולה של ישראל מול מהלכיה המתריסים של איראן בתחום הגרעיני כמעט לא נשמע, אלא שיחסיה עם ארה"ב נמצאים בשפל, המקשים עליה לגבש עימה תוכנית אסטרטגית ואופרטיבית למימוש היעד המשותף לשתי המדינות ש"לאיראן לא יהיה נשק גרעיני".

שר הביטחון יואב גלנט אינו מבקר בפנטגון בגלל וטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שבתורו טרם הגיע לבית הלבן בגלל וטו של ביידן. האיום במבצע סיכול ישראלי באיראן נשחק תחת המהפכה המשטרית והסחרור שחוללה בישראל ובצה"ל. לא מפתיע, אפוא, שלישראל הייתה אפס השפעה על ההבנות האחרונות בין וושינגטון לטהרן.

בנסיבות אלה, מהלכי סיכול עצמאיים ורוויי סיכונים עלולים להפוך את בעיית הגרעין לבעיה לישראלית, ופתרון הקסם של "ברית הגנה" עם ארה"ב, שעולה כל פעם מחדש, אינו מקובל כבר שנים על מערכת הביטחון ומשדר השלמה עם הגרעין האיראני.

באיו"ש נרשמת הידרדרות ביטחונית מתמשכת: רף הפיגועים עולה, המשילות בערים ובמחנות הפליטים הפלסטינים, בעיקר בצפון השומרון, מתפוררת ונובטות בהם תופעות של "עזתיזציה". בכל תקופת חגים, ישראל נכנסת לכוננות הסלמה רב-זירתית, מחשש לזליגת האירועים מירושלים ומאיו"ש לעזה, לתחומי הקו הירוק (כולל בתי הסוהר) ולזירה הצפונית.

לישראל אין אסטרטגיה קוהרנטית לזירה הפלסטינית, ובתוך הממשלה נאבקות שתי פרדיגמות סותרות: ביטחונית הדוגלת בייצוב ובחיזוק הרשות הפלסטינית, ו"משיחית" החותרת להסלמה ולשליטה צבאית ישירה בכל שטחי איו"ש. בפועל, הממשלה לא רק שאינה מייצבת את הזירה אלא מייצרת בה הסלמה, בשורת מהלכים: ערעור הסטטוס קוו בהר הבית, הכשרת מאחזים, רפיון מול פורעים יהודים באיו"ש ואף עידודם, החלשה מכוונת של הרשות הפלסטינית, פגיעה בתנאי האסירים הביטחוניים ועוד.

בתנאים אלה, מרחב התמרון של ישראל בזירה הפלסטינית מצטמצם ומדיניותה היא בעיקר תגובתית לאירועי הסלמה וטרור. יותר ויותר כוחות צבא מרותקים לאיו"ש על חשבון מיקוד באיראן, ומוכנות וכשירות למלחמה שעלולה לפרוץ בצפון.

בחודשים האחרונים אגף המודיעין והרמטכ"ל שבים ומתריעים על כרסום מסוכן בהרתעה מול חיזבאללה. שרשרת הפרובוקציות וההליכה על הסף של נסראללה עלתה מדרגה כשאיים במלחמה על רקע המו"מ הימי בשנה שעברה, ושיא חדש נרשם במרץ השנה, כשיזם פיגוע תופת חריג ביותר במגידו, בעומק ישראל. באפריל, חיזבאללה לא מנע שיגור עשרות רקטות מלבנון ע"י חמאס, וכעת נסראללה מאיים להגיב אם ישראל תתקוף מנהיגי חמאס בלבנון או תפנה את האוהל שהקים בהר דב, החודר לשטחה.

לא רק שהממשלה הגיבה ברפיון לפיגוע במגידו ולמטחי הרקטות מלבנון, היא עברה בשתיקה ואף הסתירה מהציבור במשך כחודשיים את הקמת האוהלים בהר דב. בכך, היא חיזקה את הערכת נסראללה, שהמשבר הפנימי בישראל מהווה עבורו "תעודת ביטוח" מפני מלחמה, שבה ישראל, במצבה, לא תעז להסתכן אף בתגובה מדודה. זהו הרקע לאזהרת ראש אמ"ן במאי כי נסראללה "קרוב לטעות שיכולה לדרדר את האזור למלחמה גדולה" - שאליה עלולה מדינת ישראל להיגרר בניגוד לרצונה.

לארה"ב ולסעודיה אינטרסים גדולים בעסקה ביניהן. הנשיא ביידן מבקש להרחיק את סעודיה ממעגל ההשפעה של סין, להבטיח מחירי נפט מתונים ולגרוף הסכם שלום ואולי פרס נובל לקראת הבחירות. יורש העצר הסעודי דורש מארה"ב הסכם הגנה מול איראן, נשק אמריקאי מתקדם ותוכנית גרעין אזרחית מלאה.

המנוף של ישראל מתבטא בכך שהממשל בארה"ב זקוק לה כדי להעביר את העסקה בקונגרס. זהו הנכס המרכזי שישראל מביאה לשולחן, אך נראה שהוא עלול להישחק בשל מדיניות הממשלה בזירה הפלסטינית ובצל ההפיכה המשטרית.

חולשת ישראל משתקפת, בין היתר, בנכונות להסכים להעשרת אורניום בסעודיה, שכל המומחים מזהירים שעלולה להאיץ מרוץ חימוש גרעיני באזור; ובשקט הרועם מירושלים בכל הקשור לצורך לשמר את יתרונה האיכותי הצבאי של ישראל.

מעבר לאינטרסים החשובים מול סעודיה, כדאי לזכור שלביידן מחויבות עמוקה להגנה על הדמוקרטיה בעולם (ובישראל) ולשימורו של פתרון שתי המדינות - שתי סוגיות מהותיות עבור הנשיא שפתחו את הצהרתו עם כניסתו לפגישה עם נתניהו בשולי עצרת האו"מ. אם הנורמליזציה תיתפס כפגיעה אנושה באינטרסים אלה, וושינגטון עלולה לפנות לעסקה מצומצמת יותר, שלא תחייב אישור קונגרס ותשאיר את ישראל מחוץ לתמונה.

רק שינוי עמוק במדיניות הממשלה יאפשר לישראל להחזיר לעצמה השפעה גיאו-אסטרטגית, יכולת לעצב וליזום במקום להגיב לאירועים בזירות השונות, ונורמליזציה בתנאים אופטימליים. שינוי כזה כרוך בחמישה מהלכי אב: גניזת המהפכה המשטרית שסדקה את הביטחון, שיקום היחסים עם ארה"ב, אימוץ הפרדיגמה הביטחונית בזירה הפלסטינית, ערעור ה"היבריס" של נסראללה תוך הימנעות מהסלמה רחבה, ועמידה על משמר האינטרסים הביטחוניים החיוניים במקביל לקידום נורמליזציה עם סעודיה.

אלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, נשיא ומייסד MIND ISRAEL, אל"מ (במיל') אודי אבנטל הוא מומחה לאסטרטגיה ותכנון מדיניות, MIND ISRAEL.