"סמל התחלת החישמול של הארץ", זהו התואר שהוענק לעמוד המתח הגבוה הראשון שהוצב על אדמת ארץ ישראל. בסוף אוגוסט 1924, חודש ימים לפני ראש השנה תרפ"ה, הבינה קבוצת אנשים שנקבצה על אדמת בית הספר החקלאי "מקווה ישראל" כי הם עדים לרגע היסטורי.
זמן קצר לפני כן נחנכה תחנת הכוח בתל אביב, עוד מעט, בסוכות, יתחילו העבודות על הקמת תחנת כוח בטבריה ובחיפה תרכש אדמה להקמת תחנת כוח בעיר. כמובן שבמקביל מתקדמת התוכנית הגדולה להקמת מפעל החשמל בנהריים. על רקע כל אלה, הצבת עמוד מתח גבוה היא שהיוותה סימן לתחילת מהפיכת החשמל שתיכנן המהנדס פנחס רוטנברג כדי להפוך את ארץ ישראל למדינה מתפתחת.
פתק קטן שנמצא לאחרונה בארכיון חברת החשמל הוא עדות לאותו יום, 26 באוגוסט 1924, שבו הוצב עמוד החשמל מדרום לתל אביב ודרכו נמתחו חוטי החשמל למחנה הצבא הבריטי בסרפנד, לימים צריפין. "לידידינו הגדול מר רוטנברג, הננו מברכים אותך לרגל העמדת העמוד הראשון של המתח הגבוה שנעשתה היום, סמל התחלת החשמול של הארץ", נכתב על הדף ואחר כך חתמו עליו יותר משלושים משתתפי הארוע, שניכר כי הבינו בזמן אמת שהם שותפים לציון דרך היסטורי. עוד הם כתבו כי הם מצטערים שרוטנברג עצמו לא השתתף בטקס ומעדכנים אותו ששתו "לחיים".
ב-10 ביוני 1923 חנך מייסד חברת החשמל, פנחס רוטנברג, את תחנת הכוח הראשונה בארץ ישראל, על גבול תל אביב-יפו. מבנה התחנה ניצב במקומו עד היום ברחוב החשמל. במהלך השנה הראשונה סיפקה התחנה חשמל רק לרחובות העיר ולמשאבות המים של שכונת "אחוזת בית".
כעבור שנה, בקיץ 1924 קיבלה חברת החשמל את ההזמנה הגדולה הראשונה שלה מחוץ לתל אביב - לספק חשמל למחנה הצבא הבריטי שהוקם ליד הכפר סרפנד. מדובר היה בצרכן גדול במונחים של אותם הימים. המרחק מהתחנה חייב מתח גבוה ולכן תוכנן קו במתח של 15,000 וולט.
פרישת קוי מתח לאורכה ולרוחבה של הארץ היו החזון של רוטנברג, כתנאי לפיתוח הכלכלי של הארץ- הקמת תעשיה מתקדמת, השקיית שדות חקלאיים והקמת ישובים. כבר כמה שנים קודם החל רוטנברג לגלגל את תוכניתו לחשמל את הארץ, כשבמרכז התוכנית - הקמת מפעל חשמל שיופק מכוח המים במפגש נהרות הירדן והירמוך שבעמק הירדן. הוא הצליח להדביק את הבריטים בהתלהבותו וקיבל זיכיונות להפקת חשמל. מי שהיה בראשית אותה מאה ממנהיגי המהפיכה הראשונה ברוסיה, היה עתה מסור כל כולו לעמו ופעל עם נוספים להקמת כח צבאי יהודי ולפיתוחה של ארץ ישראל.
היו שפקפקו באפשרות שלו להגשים את חלומותיו, אבל היו גם שנישבו ברעיונות המטורפים שלו. הוא הקים בלונדון חברה בערבון מוגבל והצליח לגייס סכום עתק, במונחי אותם ימים, של מיליון לירות שטרלינג.
מעט לפני שנמתח קו המתח הראשון מתל אביב לסרפנד, רוטנברג כבר הציג את מפת רשת החשמל העתידית בארץ ישראל. בוומבלי, לונדון, נפתחה בדיוק תערוכת הענק של האימפריה הבריטית. עשרות ביתנים הציגו את הישגי הארצות החוסות תחת "האימפריה שהשמש בה אינה שוקעת לעולם". כתב עיתון "העולם" שהוציאה ההסתדרות הציונית עמד נרגש בביתן הארץ-ישראלי וכתב: "עיניך רואות ולבך מתמלא רגש הכבוד לעמך, לעצמך. הרוח היהודי מרחף באוירו של הביתן, ממלא את ישותך ומלטף ומנחם".
בביתן הוצבה מפת החשמל של רוטנברג והכתב הסביר כי "כוח העין יפה מכוח המלים" בהתכוונו ל"מפה הבולטת של ארץ ישראל עם קוים אדומים המראים על תחנת רוטנברג. 26 מיליון מבקרים הגיעו לאותה תערוכה שמשכה כשנתיים ושנחשבת לתערוכה הגדולה ביותר שנערכה אי פעם. התערוכה היתה כה חשובה עד שכתב עיתון "דואר היום" הבהיר ש"וומבלי היא כעת התל היחידי שכל העינים פונות אליו". לדעתו הבשורה העיקרית שעתידה היתה לצאת מאותה תערוכה נוגעת לעיסוק בתחום האנרגיה, או כפי שנכתב בכתבה- "הכח". הוא הסביר שכדאי לקורא הארץ ישראלי להכיר את אותו נושא, "ביחוד כעת אחרי שתוכניתו של רוטנברג מכניסה אותנו לתוך מעגל הקסמים של 'הכח'". הוא הסביר לקוראיו ש"החשמל הוא השליח היחידי והנאמן שעל ידו יכולים אנו לשלח מרץ מהמרכז למרחקים שחבויים באיזו פינה חבויה של הארץ".
כניסתם לארץ של "המרץ" ו"הכח" הולידה מקצוע חדש - חשמלאי; "עד שבא רוטנברג עם החשמל שלו לא היה המקצוע הזה כלל בארץ ישראל", נכתב ב"דואר היום", סמוך להצבת קו המתח הגבוה. "עכשיו מתפתח המקצוע הזה יפה יפה. עם התפתחות החשמל בשאר הערים, התפתח המקצוע הזה ועתיד טוב נשקף לו. יש תקוה לחשמלאים חדשים". מקצועות נוספים ידעו שגשוג, כמו בניה נוכח גלי העליה. מנגד שענות היתה בבעיה בגלל עודף אנשי מקצוע ועשיית פקקי שעם נאלצה להתמודד עם ייבוא.
לצד ההתרגשות מכניסת החשמל לארץ ותוכניות פרישת רשת החשמל, רוטנברג נאלץ להתמודד באותם ימים עם כמה מכשולים בדרך שחייבו אותו להיות בלונדון ולהיעדר מארוע הצבת עמוד המתח הגבוה. בבית הלורדים, לדוגמא, הלורד רגלן תקף את המיזם של רוטנברג. בעיתון "הארץ" נטען שמדובר בהתקפות שיטתיות של רגלן על מה שהלורד הגדיר "הפוליטיקה הציונית של הממשלה". רגלן טען כי רוטנברג לא עומד בתנאי הזיכיון שהעניקה לו הממשלה ודרש שהזיכיון יבוטל.
סגן מזכיר המושבות דחה את טענותיו על הסף ואמר שהרברט סמואל, הנציב העליון על ארץ ישראל, "מביע סיפוק גמור במהלך עבודתה של חברת החשמל מיסודו של רוטנברג". הלורד רגלן גם ביקש לדעת "האם הממשלה השתמשה בכוחה לכפות על התושבים שימכרו את קרקעותיהם לבניית תחנות החשמל". גם על שאלה זאת השיב נציג משרד המושבות ואמר שלצד "שביעות רצונם של הצרכנים המשתמשים במאור החשמל", הרי ש"העיריה ביפו ואף צרכנים ערבים פרטיים משתמשים מחודש אוקטובר 1923 ואילך בחשמל מן התחנה ביפו". הוא אף ציין ש"התחנה מספיקה מאור ל-126 פנסי רחוב ביפו".
עם זאת, הקמת קו החשמל מתל אביב לסרפנד הרגיזה חקלאים ערבים מהכפר יאזור שכעסו ש"עמודי רוטנברג" מוצבים בתוך הכרמים שלהם ולא ב"דרך המלך", כפי שביקשו. במענה למכתב ששלחו למשרדי הממשלה נענה מוכתר יאזור כי הממשלה מזהירה אותם שיענשו אם יעכבו מפועלי רוטנברג מלהציב את העמודים ומהתקין את חוטי החשמל במקום הדרוש".