במלחמת ששת הימים פיקד תת-אלוף אביגדור קהלני על פלוגת טנקים בסיני, נפצע קשה, ועבר 12 ניתוחים. על לחימתו בקרב ההוא קיבל את עיטור המופת. שש שנים לאחר מכן, פיקד קהלני על גדוד 77 בחטיבה 7 כשעלה לתגבר את גבול סוריה ערב מלחמת יום הכיפורים. למרות העדיפות המספרית של טנקי הצבא הסורי, ניהל קהלני קרבות עזים והסב עם לוחמיו אבדות קשות לאויב. בהמשך המלחמה, וחרף האבדות והפציעות הקשות בגדוד, ארגן את הכוחות מחדש ויצא להתקפה על הצבא הסורי לאחד הקרבות הקשים של המלחמה שקיבל את הכינוי "הקרב על עמק הבכא", שבמהלכו הושמדו מאות טנקים סורים.
50 שנה למלחמת יום הכיפורים - לפרויקט המיוחד בוואלה! - לחצו כאן
קהלני בעצמו היה אחראי על השמדת טנקים רבים בטווחים קרובים מאוד. על פועלו במלחמה קיבל את העיטור הגבוה ביותר בצה"ל: עיטור הגבורה. קהלני, ששמו יצא למרחקים והתפרסם בקרב צבאות זרים רבים, נמנה על קבוצה קטנה ואיכותית המכונה: "גיבורי ישראל". בראיון בלעדי עבור וואלה! הוא עלה לרמת הגולן למפגש ייחודי עם מפקד גדוד 77 כיום, סגן אלוף שמעון פוטרבני, לציון 50 שנה למלחמת יום הכיפורים.
"10 ימים לפני המלחמה התארגנו ועלינו עם 44 טנקים ויצאנו למלחמה. היינו לגדוד הכי גדול בעולם", שחזר קהלני בשיחתו עם המג"ד פוטרבני בפתח שיחתם המשותפת כיצד עלה עם לוחמיו מהפעילות במדבר במרחבי סיני לכיוון רמת הגולן. "התחושה שלי הייתה שאנחנו במרוץ נגד הזמן. היינו לוחמי המדבר וברמת הגולן אתה נוסע בין סלעים. לא הכרנו את השטח".
מג"ד 77, שהתגייס בשנת 2009, נלחם במבצע צוק איתן ואיבד מפקד בקרב מול חמאס בלב השטחים הבנויים. במהלך הריאיון הוא מספר כי את הספר של קהלני "עוז 77" שמגולל את סיפורי הקרבות, קרא שלוש פעמים וביצע מחקר על הקרב בעמק הבכא. תוך כדי הריאיון המשותף הוא פונה לקהלני ושואל: "איך מפקד גדוד מסיים את קרב הבלימה ומגיע למצב שהוא עומד במשימת הגנה כל כך מורכבת כשמאחוריו אין אף אחד ומלפנים מאות טנקים סורים - ויום חולף והוא אוסף את עצמו?". קהלני, חייך ונזכר כי אחיו ששרת כחימושניק, ראה אותו וסיפר לו ש"מחר הולכים לכבוש את דמשק" - וזה הותיר אותו בהלם. "הבנתי שאין דרך אחרת. אני לא יכול לשנות את ההחלטה. אני לא יכול להגיד שייתנו לי עוד כמה ימים להתארגן".
קהלני תיאר את הפריצה לשטח סוריה. "זה היה ליד אל-רום. אספנו את כל הגדוד ואני אומר להם שקט. אני אביגדור קהלני ואני המג"ד", הוא מספר תוך כדי שהוא צוחק. "חלק מהאנשים לא יודעים מול מי הם עומדים. השאלה של סא"ל פוטרבני עמוקה מאוד. אתה תהיה מופתע כמה כוחות יש לך כי אתה מג"ד ואתה על הבמה. זו הדרגה הכי יפה בעולם".
מפקד גדוד 77 שוזר את דבריו של קהלני בראי של ימינו אנו. "בסוף זו המשימה שלי. הגדוד שלי יכול למצוא את עצמו במבצע בעזה, במלחמה הבאה בלנון או בכל משימה אחרת שיטילו עליי. הדבר העיקרי שלי הוא איך אני מביא את הרמה המקצועית והכשירות של האנשים לרמה הגבוהה ביותר. גדוד 77 הוא המתקדם ביותר בצה"ל עם טנק המרכבה סימן 4 מעיל רוח והטכנולוגיות הכי מתקדמות. אז היו להם פגזים וטנקים והיום יש לנו יכולות הרבה יותר מתקדמות. אנחנו נעמוד בכל המשימות", הוא מבטיח.
"חילוקי דעות? כל אחד יכול לחשוב מה שהוא רוצה"
השיחה בין קהלני לבין מג"ד 77 גלשה גם להקשרים האקטואליים שהיום בצל שבר בלכידות ואולי אף בכשירות צה"ל סביב המחלוקת על המהפכה המשפטית. "כל זה לא צריך לעניין את המג"ד", קובע קהלני. "הוא צריך לשאול את עצמו כמה טנקים יש לו, כמה תחמושת ואיפה החבר'ה מהרפואה ומהחימוש. שמאל, ימין, כן קפלן, לא קפלן - זה לא צריך לעניין אותו. כולנו הסכמנו עם גולדה? לא ידענו שהיה צריך לגייס את אנשי המילואים יומיים קודם לכן? אמרנו שאנחנו לא נלחמים כי אנחנו לא מסכימים עם מי שיושב בתל אביב? כמובן שלא. ידענו שיש משימה, אחוות לוחמים ושצריך להחזיר את האנשים שלי בשלום".
המג"ד פוטרבני מספר כי אצלו לא קיימת מחלוקת ואין שום שיח על סרבנות: "הגדוד שלי מושתת על כמות נכבדת של מילואים. לא התמודדתי עם הבעיה הזו כמפקד עד עכשיו. לא אחד מאיתנו, לא לי ולא להם, אין ספק שכשתהיה משימה - כולנו נעמוד בה. חילוקי דעות? כל אחד יכול לחשוב מה שהוא רוצה, אבל כשהם מגיעים לאימונים אני חייב להגיד שלא נתקלתי בשום דבר מהסוגיות האלה".
קהלני גם שולח מסר מזהיר מפני העתיד לבוא. "העורף הולך לחטוף חזק מאוד", הוא מתריע. "מג"ד שלוחם בשדה הקרב חושב על העורף, אבל מצד שני הוא חושב מי הולך להרוג אותו. אם מדינת ישראל לא תתארגן לדבר הזה, מג"ד לא יוכל לעשות הרבה".
להעביר את הדגל
חוזרים 50 שנים לאחור. קהלני נזכר במראות הקשים ובהרהורי הלב האם זו הולכת להיות המלחמה שבה ישראל תפסיד בניגוד לאופוריה לאחר מלחמת ששת הימים. "אני מרגיש באותו רגע שאני יכול לעמוד במשימה. אני מחזיק את ההגה. אם מישהו היה לוקח לי את ההגה, סביר להניח שהייתי קורס", הוא מודה. "הרגעים הקשים שלי היו כשראיתי את ההרוגים. אני מכיר את כולם בשמות. לוחם עומד לידי ופתאום הוא חוטף פגז שהיה יכול לפגוע בי. בשלב מסוים העברתי את כולם לתדר האישי שלי. הייתי חייב לעשות סוויץ' בראש ולהגיע עד לנהגים ולתותחנים שישמעו אותי - וזה מה שעשיתי".
המג"ד פוטרבני משתף כי סיפור הגבורה של קהלני הוא חלק מרכזי בהכשרות בגדוד שלו. "כל חייל שמגיע לגדוד הולך לאימון בעמק הבכא ואחר כך הולך לאל-רום לראות את הסרט על הקרב. לומדים שם על רוח הלחימה, על נפש האדם, על התעצומות שנדרשות מלוחם ואפשר לראות את הטנקים, את העמדות - ולהרגיש ממש את מה שאולי הרגיש אותו חייל לפני 50 שנה כשהוא התכונן למלחמה. את זה אנחנו מנסים ללמד את החיילים שלנו היום", הוא קובע בנחרצות.
קהלני ממשיך את דבריו של המג"ד ואומר: "זה תפקיד חיי להעביר לדור ההמשך את הדגל. אני מעביר את הרוח. אני עוד מעט בן 80, אני לא מחזיר ציוד ואני עוד פנתר. כל מה שאני מבקש מהדור הזה הוא שתהיה בו את אותה רוח של אחריות שהייתה קיימת אז. אין לנו בית אחר".
הריאיון המשותף של דור העבר עם דור ההמשך לא מסתיים ללא עצת זהב של קהלני לסא"ל שמעון פוטרבני. "מבחן המנהיגות הוא האם אני יכול להניע את האנשים שלי לבצע את מה שאני מבקש. צריך לתת להם תחושה שהם עושים את מה שהם צריכים והחיילים שלך יעשו הכול כדי לא לאכזב אותך", מסביר קהלני ופונה למג"ד: "אם תגיע למצב הזה, הם פשוט ייכנסו לתוך האש ויעשו כל מה שתבקש רק כדי לא לאכזב אותך. אתה תבנה את דמותך כאח הבכור, שאתה לא תפקיר אותם. אתה לא תזרוק אותם לאש כדי לקבל צל"ש. אתה תביא אותם לתוך האש כי אתה רוצה ניצחון".