אני כותב את המילים הבאות בכאב רב אך מתוך ניסיון מצטבר של שנים ארוכות עם בנימין נתניהו והיכרותי העמוקה עם המערכת, לא סתם כתוב במקורות שלנו, "אין חכם כבעל ניסיון". כשאדם נמצא במצוקה, מטבע הדברים הוא מחפש פתרונות קסם ונוטה להאמין ביכולת לממש אותם, למרות שכל הסימנים וניסיונות העבר מוכיחים אחרת.
בתקופה הזו רוב החברה הישראלית נאחזת בתקווה שממשלת חירום היא הפתרון לסיטואציה. אזרחים טובים שמיואשים מהמצב סבורים כי היא תחזיר את מדינת ישראל למסלול הנכון, תרגיע את הרוחות ותאחד את החברה, אבל במקרה שלנו התקווה תהפוך לאכזבה ולתסכול ותדרדר את מדינת ישראל עוד יותר.
עלינו לדעת שבכל ממשלה שנתניהו יעמוד בראשה, לשותפים הנוספים לא תהיה שום משמעות. הוא תמיד ידע לתמרן ולסכסך בין כולם - בסופו של דבר מדובר באומן התככים והתעתועים.
הכמיהה של רוב העם לאחדות ולחיזוק החוסן הלאומי מנוגדים לתפיסה הבסיסית והמהותית של נתניהו שנבנה משיסוי והסתה של חלקים בעם ישראל זה בזה. הרי, אצלו האינטרס האישי והנהנתנות תמיד מעל הכול. כל מי שהסתכל אחורה על ההיסטוריה הקצרה של ממשלת נתניהו-גנץ, לא יוכל שלא להגיע לאותה המסקנה.
בטווח המיידי, המטרה של נתניהו היא להרוויח זמן נוכח ההכרעות המתקרבות בבית המשפט העליון, הביקור הצפוי בוושינגטון, והחלטת מודי'ס בנוגע לדירוג האשראי של ישראל. לכן, כל הדיבורים על ממשלת חירום שאנו שומעים מכל עבר, כולל זעקות השבר הפתאומיות והמתוזמנות של כתבי החצר על הצורך בממשלת חירום, הם לא יותר מעוד תעלול מבית היוצר של נתניהו.
פרט נוסף שחשוב לי להדגיש, הממשלה החדשה שתקום חייבת להיות ממשלה ללא עסקני ש"ס ויהדות התורה. כי איתם ביחד לא ניתן לטפל בבעיות היסוד של החברה הישראלית כמו שוויון בנטל, לימודי ליבה, תחבורה ציבורית בשבת, ונישואין וגירושין אזרחיים. לכן האלטרנטיבה היחידה היא קואליציה ציונית וליברלית מקיר לקיר, בלי עסקנים חרדים ובלי משיחיים.
אביגדור ליברמן הוא יו"ר מפלגת ישראל ביתנו.