בשלהי השנה שעברה, ערב הקמת הממשלה, ראש הממשלה בנימין נתניהו שטח בשיחות עם מקורביו את תוכניותיו לכהונתו השישית, ונקב בלוח זמנים ברור. אני צריך שנתיים, הוא אמר, בשביל לרשום כמה הישגים, מסיכול הגרעין האיראני, דרך חיזוק הכלכלה והחדשנות ובצמרת - סגירת מעגל שלום עם סעודיה. כך, הסביר, ירכך את לב העם והפרקליטות כלפי עסקת טיעון מקלה שתאפשר לו לפרוש, אחרי שהטביע מורשת היסטורית, ולא רק כראש הממשלה הראשון בישראל שהורשע בפלילים.
בנאום השבעת הממשלה הוא אף הרחיק להבטחה לסיים את הסכסוך היהודי ערבי כולו. פחות משבוע לאחר מכן, שר המשפטים יריב לוין הציג את המהפכה המשפטית והכניס את התוכניות שלו להקפאה עמוקה.
מאז חלפו יותר משמונה חודשים שבה הממשלה שלו לא עשתה דבר כדי לקדם את המשימות והמטרות שהגדיר לה, ולהיפך - היא רק לקחה אותו לאחור, וגרמה לו להקדיש את רוב זמנו ומרצו רק לנושא אחד: המלחמה במערכת המשפט.
כמעט שנה מתוכנית השנתיים שלו כבר אבודה: איראן וגרורותיה מתבצרות וחזקות מאי פעם, הכלכלה וההייטק בקריסה, ובשורות השלום מסעודיה, שדווקא נושבות בעוצמה בשל מפגש האינטרסים בין וושינגטון וריאד, עוצרות על מפתן הבית הלבן, לשם, באופן חסר תקדים, נתניהו טרם קיבל הזמנה.
בעוד שבוע וחצי הוא אמור להמריא לעצרת האו"ם בניו יורק - והבית הלבן טרם הודיע מתי, איפה, ואם - תתקיים פגישה בינו לבין ביידן. המסר האמריקאי שהועבר לנתניהו בשבועות האחרונים היה ברור: אם הוא ירגיע את המלחמות בבית ויקפל את האירוע המשפטי - גם הפגישה המיוחלת והמאמצים מול סעודיה יעלו שלב. בוושינגטון עדיין ממתינים לתשובה.
מאז אישור החוק לביטול עילת הסבירות בסוף יולי, נתניהו מנסה לפלס את דרכו לבית הלבן, להניע את הערוץ הסעודי, ולחזור לבסיס האם ותוכניות המקור.
בבליץ לתקשורת האמריקאית הוא חזר על המילים קונצנזוס והסכמה רחבה, ושיגר את מקורביו לגבש לו מתווה להקפאה ארוכת טווח של המהפכה המשפטית, שיאפשר לו להחליף דיסקט, להתחיל מחדש ולהשאיר אותה מאחור. אבל במקביל לחתירה לשלום ולמאמצים להשגת הפסקת אש, הוא גם נתן את האות לקרב ספטמבר הגדול של מלחמת הרשויות.
נתניהו היה הראשון שסירב להתחייב לציית לבג"צ במידה ויתערב בחוקי המהפכה, כבר במסע ההופעות שלו באנגלית בסוף יולי. קיצוני הקואליציה שלו לקחו את זה צעד אחד קדימה והפכו את זה לאיומים מפורשים על השופטים, כמו אלה שהשמיעו השבוע יו"ר הכנסת אמיר אוחנה ושר האוצר בצלאל סמוטריץ', ולהכרזות קולניות מחברי קואליציה שהצהירו על אי ציות מראש. הוא לא התנער מהם, הוא אפילו צייץ מחדש את הנאום הלוחמני של אוחנה בקול רעש גדול.
בשיחות סגורות נתניהו אמר שברור שיציית לפסיקת בית המשפט, אבל מחוץ לחדר הוא נתן לאירוע להתחולל. וכשראשי הרשות המבצעת וראש הרשות המחוקקת מנופפים באפשרות שלא לציית לפסיקת בית משפט, המשבר החוקתי למעשה כבר הגיע, והוא נוצר ברוחו, השראתו והכוונתו. ומה שהכי מטריד את מנוחתו - העתירה על חוק הנבצרות.
הוא משוכנע שבמערכת המשפט הוציאו עליו חוזה ושינצלו את ההזדמנות לנטרל אותו עם ניסיון הדחה משפטי, והחליט להתגונן במלחמת חורמה כדי להרתיע את השופטים מלהתערב. רק שבהתחשב בתוכניות האחרות שלו, היא משוללת הגיון: קצת קשה לדבר על שלום, בפנים או בחוץ, כשזה מה שקורה במקביל.
ובכל זאת, בין החשש של נתניהו ממשבר חוקתי, החרדות שלו מענייני הנבצרות, והרצון שלו לשגר יונות שלום לוושינגטון וריאד, התגבש מתווה הרצוג השלישי, שבאותה מידה אפשר לכנותו מתווה נתניהו - להתקפלות מהמהפכה המשפטית ועלייה על המסלול לסעודיה.
בסביבת נתניהו התנערו וטענו שלא היתה הסכמה אבל בבית הנשיא מתעקשים שהוא הכיר ואישר אישית כל אחד מהעקרונות: הקפאה לשנה וחצי, ריכוך החוק לביטול עילת הסבירות, ובעיקר - ויתור על שינוי הרכב הועדה לבחירת שופטים תמורת שינויים קוסמטיים בלבד. ניצחון גדול למחאה - אבל עבור ממשלת הימין מלא מלא ויתור כואב, ושותפיו ניצלו את הפרסום המוקדם כדי לסכל אותו.
במחנה הממלכתי לא הספיקו לגבש תשובה מסודרת למתווה שהרצוג העביר ובן גביר, סמוטריץ' ובעיקר יריב לוין, שהכריז קבל עם ועדה שמדובר רק בבלון מנופח - הבהירו שהוא כבר לא רלוונטי.
גם נתניהו, בקריאה הנרגשת והמוכרת שלו לבני גנץ בערב למחרת, לא התייחס להצעה - על אף שהוא עצמו גיבש אותה. גנץ דחה את ספין ההידברות התורן בנאום תקיף במיוחד, הרבה יותר ממה שנתניהו ציפה לו, אבל השאיר את הדלת פתוחה לעתיד, אזי, כשיהיה מסוגל ליישר את הקואליציה שלו מאחוריו. גם הפעם, כמו בכל הצמתים הדרמטיים של הרפורמה עד כה, לוין, בן גביר וסמוטריץ', הם שכופפו אותו אליהם.
נתניהו לא בנה על האופוזיציה מלכתחילה. "אין פרטנר", הוא שב ואומר. לכן, הוא נערך לשאת הצהרה לבדו בימים הקרובים, ולהציג מתווה מרוכך ומצומצם להמשך החקיקה. ללא פרטנר באופוזיציה, הוא שואף לקבל את ברכת הדרך מהנשיא, משפטנים בכירים, אנשי עסקים, או גורמים במחאה, ולהעביר מסר של יציבות ואחדות לשופטים, לטייסים, וחברות דירוג האשראי. רק שכל מהלך חד צדדי של הקואליציה, בעיקר כזה שיריב לוין חתום עליו, יענה בחוסר אמון וחשדנות, ולא בהכרח ישיג את השקט שנתניהו צריך ברחובות כדי להמריא לטיסות היסטוריות במזרח התיכון.
הזמן, בגדול, פועל לרעתו: חלון ההזדמנויות הפוליטי האמריקאי לוחץ להתקדם בערוץ הסעודי מהר, לפני שקמפיין הנשיאות של ביידן משתלט על סדר היום. במקביל, השעון המשפטי הולך ומקרב את מועד עדותו בבית המשפט המחוזי בירושלים, שם הוא צריך בסוף את המתווה האמיתי, שחשוב לו יותר מכל מתווה בעליון. הוא כבר הפסיד כמעט שנה מהתוכניות שלו, ולוין וחבר מרעיו מונעים ממנו לחזור למסלול ולהתקדם.