שלושים שנים עברו מאז חתימת הסכם אוסלו הראשון, הסכם שנחתם בחשאיות בבירת נורבגיה בין שר החוץ הישראלי דאז, שמעון פרס, לבין יו"ר הרשות הפלסטינית כיום אבו מאזן. ההסכם החשאי הבשיל לחתימת הסכם גלוי בסוף אותה שנה במדשאות הבית הלבן בין ראש הממשלה יצחק רבין ויו"ר הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת.
הימים חלפו, ישראל השתנתה, הפלסטינים השתנו, אפילו אני השתנתי ונראה שעתיד מדיני בין שני העמים לוט בערפל. אנשים רבים היו מעורבים בהסכמים. שניים בולטים היו ד"ר יוסי ביילין, מי שהיה סגן החוץ באותה תקופה, וד"ר דורי גולד, שהיה בתחילת שנות ה-90 יועץ במשלחת הישראלית לוועידת השלום במדריד ולאחר מכן לשיחות וושינגטון ובין היתר שימש כשגריר ישראל באו"ם, מנכ"ל משרד החוץ ויועצו המדיני של ראש הממשלה בנימין נתניהו. הימים המתוחים הסתיימו ברצח רבין בשנת 1995 ומאז הדעות חלוקות עד כמה הרצח הנוראי השפיע על האפשרות ליישם את ההסכמים.
הסכמי אוסלו הם סדרה של הסכמים שנחתמו בין ישראל לבין הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף). הייתה זו הפעם הראשונה שישראל הכירה בארגון, שעד אז היה נחשב לארגון טרור שהיה אסור להיפגש איתו, והארגון הכיר לראשונה בישראל. על אף שמם, הסכמי אוסלו הגלויים נחתמו במדשאות הבית הלבן, החותמים היו ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, שר החוץ שמעון פרס, נשיא ארה"ב ביל קלינטון ויו"ר הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת.
שני האירועים הגדולים שהובילו לחתימת ההסכמים היו האינתיפאדה הראשונה שפרצה ב-1987, דבר שהוביל לשינוי בחלק מדעת הקהל הישראלית. מנגד, גם אצל אש"ף חל שינוי בעמדותיו נגד ישראל, בעקבות זיהוי סכנה לשלטונו ביהודה ושומרון ורצועת עזה בעקבות הכוחות שהובילו את האינתיפאדה.
האירוע השני שהשפיע רבות על האפשרות להגיע להסכם עם אש"ף היה ועידת מדריד בשנת 1991, אותה ועידה שניסתה לשים קץ לסכסוך בין מדינות ערב לבין ישראל בעקבות התפרקותה של ברית המועצות, מי שהייתה המממנת הגדולה של מדינות ערב. הוועידה עצמה לא הובילה לתוצאות, אך בעקבות המהפך בתוצאות הבחירות בישראל 1992 ועלייתו לשלטון של יצחק רבין נפתחו השיחות עם אש"ף.
מי שהוביל את השיחות האלה היה ביילין, שקיים שיחות חשאיות בלונדון ואחר כך באוסלו עם נציגי אש"ף, למרות עמדתו של רבין שהתנגד לכך ורצה לדבר עם המתונים. לבסוף, רבין התרצה וישראל הרשמית החלה לשוחח עם אש"ף.
"ההסכם לא היה יכול להצליח משום שהיה הסדר ביניים שלא הוביל להסכם קבע. הכישלון הגדול שהסכם אוסלו בכלל קיים", קובע במפתיע ד"ר ביילין בריאיון לוואלה!. "הבעיה היא שהימין ונתניהו שנבחר לראש ממשלה בשנת 1996 הבטיחו לבטל את הסכמי אוסלו, אבל לבסוף נתניהו הגיע למסקנה, שמבחינתו היא מסקנה נכונה, לקחת את הסכמי אוסלו שהיו הסכמי ביניים ולהפוך אותם להסכמי קבע ואז לא צריך לסגת מהתנחלויות. מבחינת הזירה הבינלאומית יש לנתניהו הסדר שהוא יכול להתהדר בו מול העולם".
גם ד"ר גולד, שהתבטא אמנם בעבר בנושא הסכם אוסלו כמה פעמים, אבל עד עכשיו לא אמר את הדברים בטון מפורש, חושב שהסכם אוסלו נכשל. "הוא לא יצר את התנאים להסדר שלום והוא לא גרם לשינוי תפיסות בצד הפלסטיני", הוא קובע. "לי יש חשיבה אחרת מה צריך לעשות כדי להביא יציבות ביהודה ושומרון: "החשיבה שלנו צריכה להיות שונה. מה שצריך להוביל אותנו הוא שאיפה שיש לישראל צרכים ביטחוניים. היא חייבת לשמור על השטחים בשליטתה".
ביילין חושב שנתניהו התנהל כמו יצחק שמיר. "כל הפרויקט של שמיר ושלו היה להשאיר את המצב הקיים - לנהל את הסכסוך במסגרת הסכם שיש לפלסטינים תקצוב משלהם כך שזו הייתה הסרת נטל עצומה מישראל עם תיאום ביטחוני. נתניהו חושב שאפשר להמשיך ככה בלי הגבלה".
"לא מתחתנים עם הפלסטינים"
לדעתו של ביילין, הבעיה המרכזית כיום היא ההתנחלויות. "המתנחלים חושבים שהם ניצחו ולא יהיה אפשר לחלק את הארץ, בזה הם מסכנים את הרוב היהודי", מתריע ביילין. "מה עובר בראש שלהם? אני מניח שיש כל מיני עמדות בין לגרש את הפלסטינים לירדן ועד להשאיר אותם במצב הקיים. ההצעה שלי היא אחרת והיא חלק מקבוצה משותפת שקוראים לה קונפדרציית ארץ הקודש. אבן הנגף היא שצריך לפנות התנחלויות. כל מי שימצא ממזרח לגבול יוכל להישאר בביתו אם הם ירצו בכך. מי שיהיה מחוץ לגבול, יהיה אזרח ישראלי אבל תושב פלסטיני".
איך זה ייראה ביום יום?
"פדרציה לא הדוקה, בלי פרלמנט אחד ולא רוטציה - אלא רמה גבוהה של שיתוף פעולה בין הצדדים החל בנושאי איכות סביבה, בריאות ועד כלכלה. מה שחשוב הוא שיהיה הסדר שיקבע גבול בינינו לבין הפלסטינים. עיקר ההגשמה הציונית היא להבטיח שיש רוב יהודי יציב בארץ ישראל. העניין של מדינה פלסטיני הוא לא דבר מקודש. קביעת גבול יותר חשובה מהסכסוך. אני רציתי להגיע לגבול ולהסדר עם השכנים שלנו מבלי לדרוך עליהם אם זה יהיה באמצעות קונפדרציה".
יש לרעיון הזה היענות בצד הפלסטיני?
"ההצעה לא נמצאת על סדר היום, לא פה ולא שם אבל המושג קונפדרציה מקבלת אחוזים בסקרי דעת הקהל של 18-17 אחוזים. רוב הציבור לא יודע על מה מדובר. בלי להיכנס לעומק העניין, אני מעריך שאם המנהיגות בשני הצדדים ירצו בזה אז גם הציבור יקבל את זה. אנחנו לא מתחתנים איתם".
ד"ר גולד מבהיר כי מה שחשוב הוא האינטרסים הביטחוניים, שצריך לשמור לישראל את האחיזה בשטח בעוד שעל שאר הדברים והשטחים, אפשר לנהל משא ומתן. "אני לא מכיר בפלסטין. אין מושג כזה. מה שחשוב הוא למצוא נקודת מוצא אחרת מזו שקיימת היום. למשל בקעת הירדן היא החלק החשוב ביותר. לצערי לא השקענו שם מספיק ולא עשינו את הפעולות שהיה צריך לעשות כדי לפתח את המקום הזה וחבל", אומר גולד שמציין בעיה נוספת מבחינתו בהתנהלות הפלסטינית. "הבעיה נובעת מהעובדה שאנשי הרשות משלמים כסף למשפחות של מבצעי טרור".
גם ביילין התייחס לסוגיית בקעת הירדן. "יש כל מיני חלופות מודרניות, שאפשר ליצור איתם מעטפת ביטחון כמו תחנות התרעה מבלי שנצטרך להיות בבקעה. הצענו כבר הצעות כאלה, חלקן דיברו על שליטה על בקעת הירדן. אפילו נתניהו, בתקופה שהייתי מדבר איתו, היה נוהג להגיד שצריך להשאיר לנו את הבקעה למשך 40 שנה", מדגיש ביילין.
שאלנו את ביילין וגולד האם הם בכל זאת אופטימיים. "יש שינוי ביחס לאירועי 1993", אומר גולד. "התחלנו להרחיב את ההסדרים שלנו עם העולם הערבי. מה שצריך לעשות היום זה לראות איך אנחנו מחברים את ההבנות שהיו בהסכמי אברהם ביחד עם ההבנות שניסינו לפתח בתקופת אוסלו". ביילין לא רואה סימנים מעודדים לאופטימיות, אבל מדגיש: "אם בישראל תהיה ממשלה אחרת, היא בהחלט יכולה ללכת על מהלך חדש עם הפלסטינים ועם אבו מאזן ויורשיו".
אי אפשר לברוח גם מהתייחסות לאווירה הציבורית בארץ סביב המהפכה המשפטית בראי האווירה שהייתה לפני החתימה על הסכמי אוסלו ואחריה. "סביב ההסכמים הייתה אווירה של חשש מאלימות ורצח רבין היה השיא שלה. זה לא המצב היום. אין מצב שהמוחים מאיימים על מישהו", אומר ביילין. גולד מוסיף מצידו: "האווירה כיום מאוד אינטנסיבית ויש אלמנטים משותפים עם התקופה של אוסלו. זה לא מפחיד אותי ואני לא חושב שאנחנו בכיוון הזה".