מדי בוקר היה עמרם אזולאי לובש חליפה, עונב עניבה ומגיע לעבודתו בבית הספר שניהל בצפת. "איש עם הדרת כבוד וסמכות שהפגין את הכבוד שרחש למקצוע ההוראה, וביחד עם זאת נגיש לכל אחד ועם רגישות גבוהה לתלמידים שהיו זקוקים לתשומת לב ולחיזוק", אמר עליו מאיר גבאי שעבד לצידו שנים ארוכות.
בשבוע שעבר הלך עמרם אזולאי לעולמו והוא בן 87.
הוא נולד בעיר וואזן שבצפון מערב מרוקו, חבל ארץ שמוכר כ"מרוקו הספרדית". היה בנם הבכור של פרלה וחיים ואחריו נולדו לזוג שני בנים ושתי בנות. האב חיים נפטר בגיל צעיר. את חינוכו קיבל בבית הספר "אליאנס" ולאחר מכן עבר לקזבלנקה ללמוד הוראה בבית המדרש למורים של ארגון "כל ישראל חברים". בבית המדרש למורים צמח דור של אנשי חינוך שלמדו בשפה העברית המודרנית. הלימודים כללו יהדות ומסורת לצד תרבות עברית חדשה שכללה ספרות ושירה של ביאליק, עגנון, יהודה בורלא ונוספים. בוגרי בית המדרש עמדו בסוף הלימודים לבחינה בעברית שהנהיגו האוניברסיטה העברית בירושלים בשיתוף עם האיגוד העולמי לחינוך העברי בתפוצות ולאחריה זכו ב"תעודה הירושלמית".
לאחר שסיים ללמוד עבד שנתיים בהוראה ובחודש מרץ 1956 עלה לישראל ויחד עם אמו הגיעו לצפת. הוא שרת שרות חובה בצה"ל כחובש פלוגתי ואחרי שהשתחרר משירות צבאי שב לצפת והשתלב כמחנך בבית הספר ממלכתי א'- בית החינוך ובבית הספר היסודי בשכונת כנען. לאחר מכן התמנה כמנהל בית הספר וילקומיץ' במושבה ראש פינה ואחרי שנתיים, מונה בשנת 1969 לנהל את בית ספר ממלכתי א' - בית החינוך בצפת. מדובר היה במינוי יוקרתי ולדברי שלמה חדד, היום סגן ראש עירית צפת, "עמרם אזולאי היה הראשון מקרב עולי מרוקו שהגיעו לצפת, שזכה למינוי בכיר והשתלב בתפקיד חשוב בתוך הממסד הותיק".
ב-1963 נישא עמרם לרחל, בת למשפחת פרג'ון שנמנית על המשפחות השורשיות בעיר ושגרות בה דורות רבים. השניים גידלו את בנם, חיים.
מאיר ביטון שבילדותו היה תלמיד של אזולאי, מספר כי מספר שנים אחרי שהשתחרר משירות צבאי פנה אליו אזולאי והציע לו לנהל מועדונית שנפתחה בבית ספרו. "בזכותו נכנסתי לעולם החינוך", אמר. לדברי גבאי, "בית ספר ממלכתי א' נחשב אז לבית ספר היוקרתי בעיר, אבל לצד היוקרה וההישגים הלימודיים עמרם התעקש להשקיע ולתת תשומת לב גם לתלמידים שהתקשו או שבאו מבתים עם בעיות סוציאליות. הוא אמר שצריך לחזק דווקא את אותם תלמידים ונתן את נשמתו למען המשימה הזאת. הוא אמר לצוות המועדונית שהוא ידאג לתת לנו כל מה שנבקש, מאוכל לתלמידים ועד תוספת של חוגים עבורם. הילדים הנזקקים היו בבת עינו ורבים מהם זוכרים לו עד היום חסד נעורים".
גבאי שבמקביל למד הוראה, נשאב באותה תקופה לתוך עולם החינוך ובהמשך היה סגנו של אזולאי בבית הספר. הוא מציין שאזולאי שם דגש על חיבור בין מורים ותיקים למורים צעירים, כשהוותיקים משמשים מנחים של החדשים. כשהוחלט לפתוח בצפת חטיבת ביניים הוחלט כי אזולאי יקים את המוסד החינוכי. לצידו גבאי המשיך כסגנו.
בנוסף היה אזולאי פעיל פוליטי. כבר ב-1959 נבחר למועצת העיר צפת כנציג מפא"י. באמצע הקדנציה עבר לשורות סיעת הליברלים ובכך עורר סערה גדולה וראש העיר אף ניסה להדיחו מהמועצה בשל כך. עם השתלבות המפלגה הליברלית בגח"ל (גוש חרות-ליברלים) ובהמשך, כשקמה מפלגת הליכוד, הפך אזולאי לדמות הבכירה בסניף הליכוד בעיר והתמודד על ראשות העיר כנציג המפלגה, אך לא נבחר לתפקיד.
במשך שנים רבות גם עמד בראש ועדת הבחירות המקומית, כמי שנציגי כל המפלגות נתנו בו את אמונם.
בשנת אלפיים יצא לגמלאות, אחרי יותר מארבעים שנות עבודה בחינוך. עד אז וביתר שאת אחרי שיצא לפנסיה הקדיש חלק ניכר מזמנו לפעילות ציבורית-התנדבותית; הוא הקים בצפת את סניף אקי"ם (ארגון ארצי לאנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית) והיה יושב ראש הסניף. בנוסף היה בתפקיד יושב ראש חוג הידידים של עולי אתיופיה שהתגוררו בשלושה מרכזי קליטה בצפת. לצד אלה גם היה פעיל כחבר עמית בסטודיו לאמנות שבמחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים זיו בצפת. בתפקידו זה סייע בגיוס משאבים ומתנדבים לסטודיו.
גבאי אמר כי "במשך יום העבודה וגם אחרי שעות הלימודים, היו מגיעים אל עמרם תושבים עם בקשות שונות לעזרה. לפעמים ביקשו, לדוגמא, שיכתוב מכתב למשרד ממשלתי או שינסה לסייע בייעוץ, בתמיכה ובהכוונה. הוא תמיד תרם מהידע והחוכמה שלו כדי לסייע למי שביקש עזרה".
על עשרות שנות עבודתו כמורה, מחנך ומנהל בתי ספר ועל ההתנדבות שלו למען החברה הוענק לו בשנת 2006 אות יקיר העיר צפת. "רק מלראות אותו בבוקר, עשה לי טוב בלב. ענווה ונועם עטופים בחליפה מחויטת. לא אשכח אותו לעולם. תמיד אזכור את החליפה התכולה והכחולה והאפורה וכל השאר", נפרד ממנו יורם עומר שהיה אחד מאלפי תלמידיו והוסיף: "למנהל בית הספר שלנו היה סטייל. הכי סטייל. חליפה. עניבה. דרך ארץ ותורה. הכול מוקפד. כל מה שצריך היה לו, כל מה שצריך כדי שיהיה מודל לחיקוי. היה לנו ממי לשאוב חוכמת חיים, לצד קשיחות והקפדה על ערכים. כבונוס קיבלנו גם תרבות ואופנה. עמרם אזולאי היה המחנך הכי מרשים שהיה לי. איזה מזל נפל בחלקינו ילדי צפת. איזה מזל היה לכל מי שפגש בו בכלל".