בשבועות האחרונים הכריזה ממשלת ישראל על מתקפה משולבת על החברה הערבית בישראל, ובמיוחד על מעמד הביניים הערבי. הציבור היהודי אולי לא חש בכך, אבל המתקפה הזאת, המורכבת מכמה נקודות, לכאורה לא קשורות, יכולה בקלות להבעיר את החברה הישראלית כולה. האזרחים הערבים, לצערם, הם הכלי השימושי לתבערה.
הנה רשימה חלקית של כמה צעדי מדיניות מעט תמוהים שצצו זה אחר זה בשבועות האחרונים: הקפאת מאות מיליוני שקלים שמגיעים לרשויות המקומיות הערביות כמו לכל רשות אחרת בישראל, רק כי הן ערביות; הקפאת התקציבים לעידוד השכלה גבוהה במזרח ירושלים, למרות שבכל מחקר שאי פעם נעשה בעולם, השקעה בהשכלה גבוהה היא השקעה בקידום כלכלי ושילוב חברתי, וכמובן מפחיתה תופעות אלימות והקצנה; הקפאת תוכנית ללימוד עברית מדוברת בבתי הספר הערביים, למרות שרק לפני חודשים ספורים זו היתה המטרה הראשונה במעלה של משרד החינוך; קיצוץ מסיבי של תוכנית החומש לחברה הערבית בעד 50% כפי שפורסם, למרות שזו אחת התוכניות המקצועיות שנתוו כאן, המבוססת על נתוני מדיניות ועבודת מטה משובחת של הממשלות האחרונות; וגולת הכותרת: התעלמות של המערכת והשר הממונה מרצח שיטתי של אזרחים בישוביהם, כמה בכל יום. כל יום. כל הזמן. היום כרגע אנחנו עומדים על 159 נרצחים, רק לפני 24 שעות היינו על 154, מי יודעת מה יהיה המספר עד שתקראו את הטור הזה.
לא ברור למה פתאום, באוגוסט, בפגרה, כשההפיכה המשפטית נחה, היה דחוף לתקוף את החברה הערבית מכל הכיוונים. ועוד בתחומים כל כך כלכליים. עברו הימים של סתם הסתה וגזענות, של לקרוא להם הזועביז, או להוציא סרטונים שאמורים להפחיד אותנו כי הערבים נעים בהמוניהם לקלפיות. עכשיו זה זמן המעשים.
החלטות הייבוש התקציבי מכוונות למעמד הביניים הנבנה בחברה הערבית, שהתבסס ב-15 השנים האחרונות, והחל לקחת תפקיד מוביל ומרכזי בכלכלה הישראלית. שיעור הלומדים לתואר ראשון מהחברה הערבית הוכפל ב-15 השנים האחרונות, ומספר הלומדים לתואר שני כמעט שולש. החברה הערבית הולכת ומשתלבת בחיי הכלכלה והתעסוקה בישראל. הפער עוד ניכר, אך המגמה חיובית.
שתי תוכניות החומש הממשלתיות האחרונות, שהביאו השקעה תקציבית מסיבית בחברה הערבית, היו דחיפה נוספת עבור החברה הערבית ובעיקר סימון מגמה ורצון של ממשלות ישראל - שאינן שמאליות - לצמצם פערים ולקדם את יכולת החברה הערבית לקחת חלק שווה בכלכלה ובתעסוקה.
לכן, הניסיון למנוע השכלה גבוהה, למנוע לימוד עברית מדוברת בתיכון ברמה מספקת כדי להתקבל לאוניברסיטה ישראלית, והנסיון לפגוע בתקציבי רווחה, חינוך ופינוי אשפה שנגזרות מייבוש הרשויות המקומיות הן קודם כל זריעת יאוש בקרב החברה הערבית, שכבר ראתה מסלול המוביל לרווחה כלכלית. שכבר דמיינה, בשכבות הולכות ומתרחבות, מסלול אקדמי לעבר תעסוקה איכותית. שכבר ראתה התקדמות.
יחד עם קטסטרופת האלימות, כל מה שיוותר למעמד הביניים הערבי בישראל הוא ייאוש ודלתות שנאטמו מחדש. תקרות זכוכית ממוגנת שיבנו שוב מעל לראשי הילדים והנוער המוכשרים ביותר בחברה הערבית. אני לא יודעת למה דווקא עכשיו פתחו במתקפה חברתית כלכלית חינוכית משולבת על הציבור הערבי בישראל, אבל כשהסתכלתי בסרטונים מהפגנת ראשי הרשויות בירושלים השבוע במחאה על ביטול העברת התקציבים אליהם וראיתי ראש מועצה נעצר, ואת ח"כ איימן עודה חוטף מכות, לא יכולתי שלא לחשוב שאולי זו המטרה. להבעיר חוסר נחת וייאוש בחברה הערבית שיביא להתנגשות אלימה עם המשטרה, שלא מצטייינת היום ביכולת ההכלה שלה. התנגשות שתזכיר את אירועי אוקטובר 2000 ותגרור את החברה הישראלית כולה לגיהנום אזרחי ואלים של ממש שיפרק את הישגי הדרך הארוכה והמרשימה שהחברה הישראלית, היהודית-הערבית עשתה מאז.
מיכל סלע היא מנכ"לית גבעת חביבה - המרכז לחברה משותפת