רק לפני שנה רצח במסיבת האוס נשמע דבר דמיוני. אפילו לפני פחות משבוע. אלא כשזה כבר קרה, אחרי הזעזוע הראשוני, זה לא נשמע כל כך מנותק משרשרת האירועים בשנה-שנתיים האחרונות בקהילה המכונה ב"הארץ" "אומת הדאנס". הבועה ההדוניסטית/אוטופיסטית (מוחקת את המיותר) של מסיבות ההאוס והטראנס היא כבר מזמן לא בועה שמפרידה באמת מהמציאות הישראלית. יותר מזה, היא מתפקדת היום בעיקר כגירסה מוקצנת-על-ספידים שלה. האלימות, העצבים והכיעור של העולם האמיתי מתנקזים למסיבה, ותאמינו לי שזה לא מראה נעים.
איך זה קרה (ב-60 שניות, בכל זאת אינטרנט)? קודם כל, הסצינה הישראלית חווה בימים אלה את הצדדים האפלים של תרבות הסמים (בלשון העם, "דאון"), וזה קורה בגדול ובפעם הראשונה מהסיבה שלפני עידן הטראנס לא היתה כאן תרבות סמים פופולרית (לפחות לא של "דיזיינר דראגס"). כשהשפעת הכדורים יורדת, החיוכים נעלמים, והפרצופים האמיתיים מתגלים. הלכה אוטופיית "עם אחד תחת כדור אחד" לטובת רטוריקה גזענית של "אנשים יפים" מול "שמעונים". אחרי שבקיץ האחרון היה אפשר לשמוע על גל ראשון של הרוגי אקסטזי (או לפחות חשודים ככאלה), הצתת מועדונים, מקרי אונס במועדונים, סצינות של אלימות בעמדת הסלקטור, האשמות בין בעלי מועדונים על סחיטות לכאורה בחסות המשטרה ושימוש יתר בסמים (ע"ע תופעת האפטר-אפטר-אפטרים) שטשטש את ההפרדה המסורתית בין סמים קלאבריים לסמים קשים, רצח נראה פתאום כמו התפתחות טבעית לגמרי. מה עם איזה טבח קטן לתיבול?
על פי הדיווחים האחרונים של המשטרה, הצעיר שנרצח בסינרמה היה מוכר למשטרה כמי שהיה מעורב בסכסוך עם "עבריינים", וכן נמצאו בסביבתו 21 כדורים (כמו גילו - כדור לכל שנה) ונרמז על קשר אפשרי ל"עבריינות סמים". בין אם המסקנה הזו נכונה או מופרכת, כדאי להזכיר כמה עובדות יסוד רלוונטיות על הדינמיקה ארוכת השנים בין סצינות הרייב והסמים.
הדבר הטוב בחוויית הרייב היה מאז ומתמיד השילוב המדויק בין הסם למוזיקה (ויסלחו לי הטראנסאווים שלא רואים קשר בין טראנס לסמים בזמן שהם מעוותים את הלסת), אבל השילוב המנצח הזה גם גרם לתלות או קשר כפוי של סצינת הדאנס ל"עולם התחתון", עקב חוקי סמים שאנשים קטנים חוקקו מזמן. זה אירוני שעצם קיומם של חוקי הסמים אפשרו לפשע לחדור לתרבות הפופולרית דרך עולם המועדונים, אבל מה שיותר אירוני הוא הדרך שבה המשטרה עזרה לכל המעגל הזה רק להתרחב, על ידי פשיטות ו"עיצוב" הסצינה מחדש. חוקי הסמים המציאו וניבאו את אויביהם, סוחרי הסמים, ובכך גם חיזקו את הלגיטימציה לקיומם עצמם.
האלמנט הקרימינלי, יידע כל מי שביקר במסיבות טראנס בתחילת-אמצע התשעים, היה שם כמעט מההתחלה. אלא שפעם היה מדובר בסצינה מחתרתית בהיקפה ובאופיה, והיום מדובר ב"אומת הדאנס", קהל היעד של "מעריב לנוער". בדרך מהמחתרת ל"מעריב לנוער" קרה משהו, והכוונה היא לא רק לחיי האדם שהסצינה "קיפחה", או גדילתה של כלכלת הסמים, אלא לעובדה שהתרבות האחת שניסתה לברוח מהבטחוניזם והמיליטריזם שמושרש כאן בכל דבר, מפרסומות של במבה עד לרוק ישראלי, הפסידה והפכה לסמן קיצוני של הדבר שברחה ממנו. אם קיבלתם משהו מה"סצינה", אתם יודעים שזה עצוב.
כל המצב הזה מעלה דה ז'ה וו למקום אחר וזמן אחר עם אווירה דומה, כמו סצינת הרייב במנצ'סטר של תחילת שנות התשעים, שבה בשיאו של רייב הארדקור היית יכול לקבל חתך נדיב לפנים, אם במקרה נקלעת לטריטוריה של מלחמת כנופיות. גם שם השילוב של תאבת בצע, פוליטיקות סמים ודאון כללי עשה את שלו. הבריטים לפחות הרוויחו מאווירת הנכאים הזו את הג'אנגל, אנחנו בינתיים הרווחנו רק יותר מדי מסיבות גרועות.
יש משוואה אנרכיסטית שאומרת שהמדינה מכינה את הפשעים, ולאזרחים נותר רק להוציא אותם לפועל. הטקטיקה של אל-סם בשיתוף הפעולה הנדיב של הידיעות הצהובות ביומונים על "צעירים הסתממו במסיבת אסיד" רק הגבירה את הפופולריות של האקסטזי והטריפים בעשור האחרון, כמו שחוקי הסמים אפשרו לכלכלת הסמים הפיראטית לפרוח בסגנון המערב הפרוע בארץ ובעולם. אבל אל דאגה, אפשר לסמוך על הרשויות שלנו שליגליזציה לסמים לא תהיה המסקנה המתבקשת, אלא רק טקטיקות נוספות עם קשר רופף למציאות, שיצמיחו אולי את הכותרת המזועזעת הבאה. תשתדלו לא להיות בסביבה כשזה קורה.
כרוניקה של דאון ידוע מראש
3.1.2001 / 12:07