שבוע שעבר טסתי מאתונה לארץ. לידי ישבה אישה בשנות הארבעים לחייה. גלגלנו שיחה על יוון, אתונה ואיך שהיה. בערך מעל קפריסין היא באמת שאלה אותי: "תגיד, לא הבנתי בעצם על מה כל המחאה?".
יש 4 קבוצות שתומכות ברפורמה המשפטית: אלה שלא אכפת להם ממנה: כמו מי שהכי מתעניין בגבולות הארץ המקראיים, או בקיום ההלכות על דקדוקן ולא אכפת לו מדי אם תהיה רפורמה או לא.
אלה שלא רואים אותה: מי שכל כך כועס על דברים אחרים. כעס שמביא לשנאה שמעוורת את הראיה והוא בכלל לא רואה את הרפורמה. היא רק פלטפורמה לכעס. מי שרוצה דיקטטורה: יודע היטב שהמהלך הזה מביא לשם ומצפה לפירותיו. מי שרואה משהו אחר: מסתכל על ניסיונות החקיקה של הממשלה כמקדמי איזון ומחזקי דמוקרטיה.
אז אחרי שנחתנו חשבתי ששכנתי למושב משתייכת לקבוצה הרביעית ואני עונה לה כך: נגיד ואת בית"ר ירושלים. אוהדת שרופה, אבל השנה מכבי נתניה לקחה אליפות. אחרי שנגמרו החגיגות והקפות הניצחון, הודיעה הנהלת מכבי נתניה שהיא מאוד מאושרת מזכייתה והחליטה שמשום שהיא אלופת המדינה וזכתה בליגה, החל בשנה הבאה, היא בוחרת את כל השופטים בליגה. כולם, כל השופטים מעכשיו יהיו מנתניה ועד שהחוק הזה יוחל אין שופטים חדשים אחרים. מעכשיו רק מנתניה. בהצלחה לכם בית"ר, הפועל וכל השאר. כל טוב, שנה טובה וביי. יש עוד כמה חוקים שמכבי נתניה יצרה, שנועדו למנוע אפשרות מהליגה לשנות את החלטותיה. עכשיו בואו נראה את אוהדי בית"ר. אין יותר ובחיים לא תהיה לכם אליפות. כי מעכשיו כל השופטים שימונו יהיו של מכבי נתניה ולא תוכלו להגיד על זה כלום כי נסתום לכם את הפה באמצעות חוקים נוספים שנחוקק. חוקים שמונעים מכם לבקר את החלטותינו. בשלב זה רוב אוהדי בית"ר יתחילו לבעבע.
אבל זה בדיוק, אבל בדיוק, מה שהממשלה הנוכחית עושה. מה היו עושים אוהדי בית"ר במצב כזה?
נתניה הייתה אומרת להם, איך אתם מעיזים לדבר? הרי אנחנו ניצחנו. אומרים לבית"ר: 'דעתכם לא מעניינת, לא רלוונטית, אין לכם גביע ביד. תיחנקו. עדיף בעצם שלא תיחנקו. תמשיכו לבוא למשחקים בשביל להביא קהל כדי שנמשיך להרוויח, אבל בחיים, בחיים, לא תיקחו יותר אליפות. מה הייתם עושים?
וזה כדורגל ואמנם בשביל חלק מהאנשים כדורגל זה הדבר הכי חשוב בחיים. וכשזה לא כדורגל? כשזאת המדינה שלך, שהיא הבית שלך ושל הילדים שלך ושל השכנים שלך. מה אם הממשלה אומרת לך, זכינו בבחירות. בחיים לא תחליף אותנו ואנחנו ורק אנחנו ננהל לך את הבית מעכשיו ועד עולם.
נוסעת יקרה בכיסא 34B, לדעתי הדבר הכי חשוב שהמחאה באה להגיד הוא זה: "לא תיתכן יצירת חוקים שמונעים באופן גלוי או סמוי, את האפשרות להחליף את הממשלה בבחירות העתידיות". כמו שבית"ר לא הייתה מקבלת בחיים את זה שמכבי נתניה תגמור את ליגת הכדורגל לתמיד במדינה. רק כי לקחה גביע. כי זאת גם ליגה שלנו. וכי גם אנחנו אוהבים לשחק כדורגל. והתקווה שיום אחד נזכה באליפות היא אחת הסיבות החשובות למה אנחנו באים למשחקים. בלי התקווה לא נבוא.
הקטע - שפשוט עשו את זה כבר לפני הממשלה הנוכחית. את התרגיל הזה, שנקרא, זכינו, עכשיו נדאג שלא נלך עשו במקומות חשוכים ואפלים בעולם ופגעו אנושות בארץ שלהם. שתי דוגמאות מהמאה הנוכחית - פולין והונגריה. יש גם כמה דוגמאות מהמאה הקודמת. נ.ב: אני מתנצל בפני מכבי נתניה ובית"ר על השימוש בשמכם לדוגמאות. מכנס ומלמיליאן הם גיבורי ילדותי.
אורן תבור הוא רופא ילדים