ב-15 באוגוסט 1947 קיבלה הודו באופן רשמי את עצמאותה לאחר 100 שנות שלטון קולוניאלסטי בריטי. הדרך לעצמאות הייתה סלולה במאבקים קשים ובנחישות של המנהיגים והאזרחים יחד, בהובלת מהטמה גנדי.
המאבק להגדרה עצמית והרצון להשתחרר מכבלי הקולוניאליזם ביטא את החוסן הלאומי של האומה ההודית. 76 שנה לאחר מכן נראה כי החוסן הלאומי הוא שממשיך להגדיר את הודו כיום ומאפשר לה לעבור את מגוון המכשולים שעומדים בפניה כמו מכשולים חברתיים-פוליטיים וכלכליים.
לצד הקשיים שהודו חווה מעצמאותה, השנה האחרונה הייתה שנה שהודו הצליחה להגיע להישגים חשובים במערכת הגלובלית - דבר שיאפשר לה למצב את עצמה כאחת המעצמות החשובות בעולם המתהווה בצל מלחמת רוסיה-אוקראינה. השנה הפכה הודו להיות המדינה המאוכלסת בעולם והכלכלה החמישית בגודלה. כל אלה מחזקים את ההבנה כי הודו היא שחקנית בינלאומית שלא ניתן להתעלם ממנה.
הבולטות של הודו מתבססת בבירור על מידת שיתוף הפעולה שלה בפורומים בינלאומיים (השנה הודו מארחת את וועידת G-20) וזה בעצם הכיוון שהודו הולכת לקראתו: השתתפות בפורומים בינלאומיים על מנת להשפיע במרחבים השונים (גם המזה"ת). בנוסף, הודו מקבלת את ההכרה האמריקנית כבעלת ברית חיונית בעיקר מול האתגר הסיני. היום ברור לחלוטין כי הודו היא גורם שמאזן את הכוחות השונים בעולם.
האתגרים העיקריים שעומדים בפני הודו לאחר 76 שנות עצמאותה בעיקר נובעים מהשכנה הסינית, שנוכחותה במרחבים השונים בעולם הולכת וגוברת. היריבות המקומית הפכה להיות פרוקסי של התחרות הבין מעצמתית. בנוסף לכך, התמודדות עם משבר האקלים שכל שינוי מהווה סכנה לסביבה הגיאופוליטית של הודו.
הודו מבקשת להיות מנהיגת ההינדו-פסיפיק ולכן יש משמעות לעליית הטמפרטורות במים וכיוצא בזה. בעקבות היחלשות מעמדה של רוסיה, בעלת הברית ההיסטורית של הודו, לניו דלהי היום יש פוטנציאל להדק את היחסים עם העולם המערבי לא בהכרח בתשלום של נקיטת עמדה חד משמעית נגד רוסיה, מרחב התמרון של הודו הלך ועלה והיא יכולה להגיע להישגים כלכליים ופוליטיים משמעותיים בעולם.
בעוד כמה חודשים תלך הדמוקרטיה הגדולה בעולם לבחירות ותקבע את אופייה לארבע שנים הקרובות. כרגע לא נראה שראש הממשלה המכהן נרנדרה מודי בסכנה, אך אין ספק שקולות הביקורת נגד הרוח הלאומנית שהודו חווה מאז 2014 מעלים חשש ופחד בעיני האופוזיציה.
מבחינת ישראל, הודו רואה בישראל שחקנית חשובה במיוחד לאור המכנה המשותף הדמוקרטי וההתמודדות עם האיומים מהאיסלאם הרדיקלי. כביטוי לכך ניתן לראות בביקורים רמי הדרג המדיניים משני הצדדים. שר החוץ הישראלי אלי כהן הגיע השנה להודו כמו גם שר הכלכלה ניר ברקת. יש רצון גדול של שני הצדדים להדק את הקשרים ולממש את הפוטנציאל החשוב בין המדינות.
ד"ר לורן דגן עמוס היא מומחית למדיניות החוץ ההודית, מרצה באוניברסיטת בר אילן וחברת פורום דבורה