תת אלוף איציק כהן, שפיקד על על חטיבות הערבה, יהודה וגבעתי בהצטיינות יתרה, קיבל לידיו את הפיקוד על עוצבת אדום (אוגדה מרחבית 80) ב-2021, כשברוני הסמים בנגב השתוללו במרחב הגבול המצרי, ומדי חודש נרשמו עשרות הברחות. הסמים עברו בשקים מסיני - ונמכרו בתל אביב בקופסאות קטנות. מתחילת דרכו בתפקיד, הייתה לו מוטיבציה גבוהה לסכל אירועים, לאחר מקרה בו כוח מגדוד קרקל פתח באש על מסתערבים שפעלו במרחב כי זיהו אותם כ"מבריחים".
לשם זאת, נדרשה בניית תשתית מבצעית רחבה, אל מול התעוזה והאגרסיביות של המבריחים בשני צידי הגבול. בתוך כך, ידע תא"ל כהן, כי המבחן האמיתי שישנה את כל התמונה באוגדה, הוא תרחיש של חדירת מחבלים לגבולות המדינה - ולכן, כבר עם כניסתו לתפקיד דרש "מומחיות בהגנה על היישובים, ומוכנות לאירוע מתפרץ".
תא"ל כהן ביצע עבודת עומק בסדר וארגון המרחבים העצומים, שילב כוחות חדשים, והעלה את המשמעת והרובאות בקרב כוחות שהגנו על מאות קילומטרים בגבולות של שלום עם הירדנים והמצרים. לצורך כך, מפקדי פלוגה בגזרות השונות היו נוסעים כ-270 קילומטר ביום כדי "לפתוח ציר" ולבצע סיורים בשטחים רחבים נטולי תצפיות, גדר ואמצעי איסוף.
השינויים הניבו פירות, והתוצאות לא איחרו להגיע. ב-2022 סוכלו 158 הברחות סמים וב-2023 צנח היקף ההברחות וסוכלו כמחצית מהן. במקביל, עלה השימוש באש חיה נגד לוחמי צה"ל, וברוני הסמים החלו לקדם בניית חממות לגידול סמים בשטחי אש ובמערות במדבר. גם בסיכול הברחות אמצעי הלחימה נרשמו הצלחות, שנעטפו בשבחים מהמטה הכללי של צה"ל על החדות המבצעית, חרף דלות האמצעים והמשאבים. בתוך כך, לוחמי האוגדה הצליחו לסכל את כלל ההסתננויות של הפועלים הזרים מטורקיה, סרילנקה ואפריקה - שניסו להיכנס לארץ דרך גבול ירדן.
מה היו השינויים הבולטים שהוחלו באוגדה, מאז כניסתך לתפקיד?
"הרחבנו את גבול הגזרה של האוגדה שלנו כמעט עד לעזה, על מנת לייצר לאוגדת עזה מיקוד גזרה מול ארגוני הטרור עד פתחת שלום שבצפון הנגב. לצד זאת, הוקמה פלוגת טנקיסטיות, וגדוד האיסוף נחשון הפך למפעיל כוח. גם בנינו מתקן אימונים ליחידה ללוחמה בטרור, שקיבלה את פרס נשיא המדינה. כל זה מוכיח את עצמו. בגבול המזרחי (הירדני - א.ב) יש איסוף מודיעין בכמחצית מהשטח. השנה, יוקמו עוד שלושה תורנים וזה יקפיץ את אחיזת האוגדה בשטח ל-85% כיסוי - ועוד שנה נגיע ל-90%. עברנו למפות דיגיטליות. הקמנו גדר לאורך 19 קילומטר באזור יוטבתה כיוזמה עצמאית, לא חיכינו לבניית גדר 'שעון חול', גדר חכמה, בגבול מצרים".
מה לגבי שיתוף הפעולה עם המשטרה?
"לזה קוראים 'חממה' - חמ"ל רב ארגוני שיושב במחוז דרום. החממה היא לב הפעילות המבצעית נגד הברחות הסמים. בשלב הבא, היא תפעל גם נגד הברחות אמל"ח וחדירות למחנות הצבא. בנינו פקודה מטכ"לית שערוכה לחילוץ אזרחים בתרחיש פיגוע בסיני או ירדן. תרגלנו עם חיל האוויר וחיל הרפואה תרחישים כאלו שלוש פעמים. כרגע יש 10,000 ישראלים בסיני ו-1,000 בירדן. יצרנו תעודת ביטוח למטיילים".
תוכל להעריך את המצב של ארגון דעאש בסיני?
"כבר שבעה חודשים שאין פיגועים נגד המצרים בסיני. הם התרחקו מהגבול הישראלי והתקרבו לתעלת סואץ. שם, השלוחה נמצאת בשלבי התארגנות. בגדול? היחס שלנו אליהם לא השתנה".
ומה השינויים האחרונים בפעילות חיילי צה"ל בשטח?
"מלאחרונה, כל לוחמת שיוצאת למשימה עוטה שכפ"ץ קרמי ויש שימוש ביותר כלים ממוגנים. מפקד פיקוד דרום הנחה למנות לאוגדה קצין גששים, שלא היה קודם לכן, וגם תא תקיפה הוגדר כמבצעי לפני שלושה שבועות. בנוסף, האוגדה עוברת תהליך הצפנה ברשת הקשר (כדי למנוע ממבריחים להקשיב לה א.ב). אנחנו מחזירים קטלן (מקלע כבד א.ב) לגזרת ניצנה שבגבול מצרים, כחלק משדרוג העמדות לכל אורך הגבול. נקים חומות ברזל שלא יאפשרו למבריחים להיכנס לשטח ישראל עם טרקטורונים".
נוצר הרושם שמבריחי הסמים בצד הישראלי מגיעים לגבול מתי שהם רוצים. למעשה, הם שואבים לך את האנרגיות והקשב בהגנה על הגבול. האם בשלב מסוים דפקת למטרה על השולחן ודרשת ממנה לפעול יותר כדי לעצור אותם בתוך המדינה? לדוגמה, מבצעים בפזורה הבדואית.
"לי אין סמכות לפשוט על יישובים. אבל השילוב בין האוגדה למשטרה, כמו יחידת המסתערבים שפועלת בכפרי מרחב הנגב, שעד לפני שנה פעלו תחתי, והיום כ-70-80% מהם כפופים למשטרת מחוז דרום. זה מביא להמון מעצרים, ומכה קשה מאוד למבריחים".
מה לדעתך הצעד הבא של כנופיות הסמים?
"זה יכול ללכת להרבה מאוד כיוונים. הם יכולים למשל לבצע הברחות בעזרת רחפנים. זה עוד לא קרה כאן, אבל כבר קורה במקומות אחרים בעולם. בינתיים, אני מפתח מענה לזה. מה שיכפיל את הכוח הוא זוג עיניים בגב. הכוונה לתורן שיידע להסתכל לא רק ימינה ושמאלה בגבול, אלא גם אחורה לכיוון ישראל. אנחנו מתחילים למקם אמצעים על התורנים בעוד חודש. אז אני יכול לראות אותם שניים עד שלושה קילומטרים בעומק ישראל".
הובלת לסדרת הצלחות מסחררת בסיכול הברחות סמים. ב-2022, סוכלו הברחות סמים בשווי של כ-60.5 מיליון שקלים, וב-2023 למעלה ממיליארד וחצי שקלים. השנה גם הוחרמו אמצעי לחימה בשווי של כ-10 מיליון שקלים. הצטיינות של ממש.
ואז, מגיע פיגוע בו שוטר מצרי חודר לשטח ישראל, תוך שהוא חוצה פתח שהיה אמור להיות סודי, הורג לוחם ולוחמת מגדוד ברדלס, אורי וליה, ולאחר מכן הורג לוחם נוסף, אוהד. אתה לא חושב שהמאמץ שלכם נגד הסמים פגע בקשב לסיכול מחבלים? אני חושב שתפקיד פיקוד הדרום היה לאזן את האוגדה במערכה נגד הסמים, בזמן שבראש סדר העדיפויות צריך לעמוד המאמץ לסיכול פעילות חבלנית.
"אני לא מסכים. אוי ואבוי לנו אם אוגדה 80 תאפשר ל'פסטיבל הסמים' שהיה פה להימשך, ולחדור לארץ דרך הגבול. הניסיון מוכיח לנו שעל הציר הפלילי של הברחת הסמים - רוכבים מבצעי חבלה. זה אמנם אירוע 'פלילי' אבל זה למעשה אירוע ביטחוני. לפני כשנה, כהשרמטכ"ל הנחה להסדיר את הוראות הפתיחה באש ולייצר כלים לכוחות, כי אנחנו אנחנו מבינים שצריך לחזק את ארגז הכלים אל מול האיום הזה.
לפני שנתיים וחצי, כשהייתי מח"ט גבעתי, התבקשתי להציג בקורס מפקדי אוגדות עבודת מחקר על אוגדה 80. אחת הדילמות שהונחה על השולחן הייתה ההתפתחות של הזירה הפלילית אל מול המתח במוכנות לפיגועים. בסוף, את החיילים מאמנים להתמודד עם פח"ע".
ההסתערות באומץ לב - והפקת הלקחים מהאירוע
בתחקיר האירוע, עלה כי המערכת הצבאית תיעדה את המחבל שעמד מאחורי עמוד הברזל בגדר, אך לא בוצעה התמקדות כדי להבחין בו מסתתר. בשלב מסוים בריאיון, אמר תא"ל כהן כי בחלומו הטוב ביותר, היה רוצה לבקש שהמחבל יחדור בשטח שבו יש שלוש רביעיות של לוחמים פזורים במרחב שמכוסה על ידי תצפיות ומכ"ם, עם סיור של סגנית מפקד פלוגה וכוח עתודה קרוב. בפועל, הוא לא ידע על משמרת בת 12 שעות שתכלול צמדי לוחמים בניגוד להנחיות, עליה הוחלט בחטיבה.
"זה היה צריך להסתיים ב-1:0. שיחת טלפון שמודיעה לי: מחבל אחד הרוג על הגדר", סיפר תא"ל כהן. "כשהייתי מח"ט חברון, היו לי 67 פיגועים ללא הרוגים. עם סיום התפקיד, שאלו אותי מה יותר קשה, פיקוד על חברון או על חטיבת ערבה? בלי להתבלבל, עניתי שהאתגר הקשה לא היה לקום בבוקר ולגלות מנהיגות מול חיילים בחברון, שהדריכות שלהם מקסימלית, אלא להביא את החיילים בערבה - שלא רואים פח"ע - לדריכות זהה. 8 שנים הם לא ראו פה פיגוע".
אבל זה תפקיד המפקדים. להעלות את הדריכות כל הזמן.
"כן. במבחן התוצאה לא היינו צריכים להגיע לתוצאה הזו. זה חמור מאוד. לכן, אני הרמתי את היד ואמרתי שאני אחראי. אני מפקד האוגדה. אין פה בכלל סימן שאלה. אני נושא באחריות. אבל אני אומר לך שאני שלם עם דבר אחד: עם התרגילים, ההכנות והשפה המשותפת. יתרה מזאת, עם הכניסה לתפקיד אמרתי: זה יגיע. אנחנו צריכים להיות דרוכים.
בשורה התחתונה, לשאלתך, אוי ואבוי אם לא נכנס מתחת לאלונקה הזו. משטרת ישראל גוף יקר מאוד, ופועלים בו אנשים מדהימים שזכיתי לפגוש, כמו מפקד המחוז, מפקד מרחב הנגב ומפקד מרחב אילת. שיתופי פעולה איתם יוצאי דופן, אך בסוף, הם קצרים בכמות האנשים שלהם. לכן, אני פיקדתי על מה שהייתה צריכה להיות 'בעיה שלהם', כמו הטיפול בשיטפונות ואיתור של 39 אזרחים לכודים. אני פיקדתי על זה. למה זה היה כך? כי צה"ל יודע להביא מסה".
מה קרה בלילה הפיגוע? הלוחמים והלוחמות בדיוק סיכלו הברחת סמים גדולה מאוד, ואני מניח שבאופן טבעי, המתח המבצעי ירד. ברגע הזה הגיע המחבל וחדר.
"דווקא פה אתה מצפה שאחרי שאתה מצליח, ויש נפילת מתח טבעית - מה אמור להעלות אותו מחדש? נוכחות המפקדים. שם, יש לנו התנהלות ותפקוד לא מספקים של המערכת הפיקודית. זה עלה בתחקיר בצורה מאוד ברורה. ראיתי והצגתי את זה. לפני שבועיים, השלמנו את השלב האחרון של הטיפול הפיקודי ברמה הגדודית. למשל, הודעתי לסגנית מפקד שנמצאת בקורס מפקדי פלוגה שהיא לא תפקד שנה קדימה. היא תצטרך לעשות תפקיד מטה, ורק לאחר מכן נחליט אם היא יכולה להיות מפקדת פלוגה. והיא היתה אמורה לפתוח מחזור חיילים כבר בנובמבר".
לא ראיתי בכל האירוע הקשה הזה נקודה אחת של הצטיינות. לא בזיהוי המחבל, לא בהדדיות הכוח, לא באבטחה. זה האירוע היחידי שבאת ואמרת: "אני לא סוגר את האירוע", בזמן שיש עוד מחבל בשטח וגששים מעריכים שהוא חזר למצרים. תקן אותי אם אני טועה.
"שני הדברים הבולטים הם אומץ לב וחתירה למגע של מפקד החטיבה ביחד עם סגן מפקד הגדוד וקצין הגששים. אי אפשר להתעלם מזה, וזה ראוי לציון. זה לא אחד מהפיגועים שאנחנו מכירים, כמו ביהודה ושומרון, שהוא מתוחם בתא שטח קטן. יש פה אירוע על שטח של 25 קמ"ר שאתה צריך לסרוק, ולהעלות כוחות. זה שטח ענק, תבליטי, מורכב מאוד גיאוגרפית, ואני צריך לוודא שיש לי מספיק כוחות בשטח. גם כשאני מצליח לבודד את השטח, מתרומם לך מחבל שמזהה אותו מ"כית בשם נטע, והיא מתחילה את האירוע.
היא ראתה אותו בהר חורשה (שנמצא בשטח הישראלי, אליו המחבל חדר - א.ב). בהתחלה הוא לא זוהה כמחבל. אני מיד עולה מול עידו, מח"ט פארן בזמן האירוע, ואומר לו להגיע אליו. סגן מפקד הגדוד מגיע מהבית, יורד אל הגדר, עולה על ג'יפ ונוסע לשלוחה הזו. כשהוא מגיע, הוא 300 מ' מהמחבל ומזהה אותו - בשלב הזה עוד לא כמחבל עם נשק. כשהסמג"ד כבר שם, רק אז נטע מזהה בפעם הראשונה, באמצעות הרחפן, את המחבל כחמוש.
הסמג"ד התנהג בצורה מבצעית הראויה לכל הערכה. הוא שם חיפוי, יצא באיגוף שמאלי, שמע מכת אש, חזר אחורה וראה את אוהד, שהיה אז פצוע ובהמשך נהרג. כשאני אומר 'אומץ לב' - מכאן אומץ הלב, מהחילוץ של אוהד תחת אש. אני מדבר על החתירה למגע והסגירה על ידי קצין אג"מ, הכניסה של מפקד האוגדה וקצין הגששים של אוגדת עזה לכיוון הוואדי, על מנת לחסום את נתיב הבריחה. ולבסוף, גם על המח"ט שחותר למגע והורג את המחבל. זה אומץ לב".
איפה היו כוחות העתודה באותם הרגעים?
"שום כוח עתודה לא הגיע. לוט"ר היו בדרך מאילת. סיירת מטכ"ל היו על מסוק בדרך אליי, שלדג היו על מסוק בדרך אליי, ח', מפקד הימ"מ עולה מולי ואמר שיגיע. בדרך לאירוע, כשעברתי בציר בה"ד 1, ראיתי עשרות כלי רכב ישראלים, וחשבתי: רק שהמחבל לא יגיע אליהם. אז קיבלתי את ההחלטה. אפשר להתווכח איתי. אבל אחרי שאוהד נהרג, אמרתי לעידו המח"ט: 'לך עד הסוף. אני לא מחכה. יכול להיות שיש לי שם אזרחים בוודאי', אז עידו, עם קצין הגששים והסמג"ד, הלכו עד הסוף והרגו את המחבל".
עד לרגע ההסתערות, איזה ציון אתה נותן למעטפת הלחימה? אחד מהם בלי קסדה, האחרים בלי מחסנית או בלי שכפ"ץ.
"לא טוב. אני אומר את זה בגילוי נאות, ואמרתי את זה למשפחות השכולות. היינו בהיתקלויות בחיינו, יצאנו מג'יפ בחיינו - האדרנלין עולה. לפעמים אתה יוצא ללא הקסדה, השארת אותה בג'יפ, האם זה תקין? התשובה היא לא. אבל אני מסוגל לדמיין את הסיטואציה. יכול להיות שאתה מגיע בלי קסדה. לא שזה בסדר. היית מצפה שרכז הביטחון, שהגיע מהבית, יגיע עם קסדה ואפוד עליו".
אני מביט על העשייה שלך. היא מלאה בכל כך הרבה אתגרים והצלחות מבצעיות. בסופם, נמצאת משמרת ארוכה מאוד, בת 12 שעות, של לוחם ולוחמת שנהרגו. עכשיו כבר ברור שלא נתת את הפקודה ולא אישרת את זה. אבל עובדה שזה קרה. כשנשאלה השאלה מצד הורים, איך הסברת את זה? ומה תעשו כדי שזה לא יקרה בפעם הבאה?
"לפני הכל, אף הסבר אחר לא יניח את הדעת: אומנם אני מפקד אוגדה שמתפרשת על פני 440 ק"מ, אבל שיהיה מאוד ברור: זו אחריות שלי, כמפקד. לכן גם הרמתי את היד מול למפקד הצבא, ואמרתי לרמטכ"ל: אני אחראי".
מתי אמרת לו את זה?
"לפני שהוא מקבל החלטות. בשלבי התחקיר. הרמטכ"ל עשה תחקיר יסודי ואיכותי בלימוד האירוע, בתחקור האירוע עד לקבלת ההחלטות שלו. בנוסף אני רוצה לומר לך שאני מסכים עם הרמטכ"ל ומקבל את ההחלטות שלו ומבין אותן לגמרי (הרמטכ"ל נזף במפקד האוגדה והוביל לסיום תפקידו של מח"ט פארן ועיכב קידום למג"ד ברדלס - א.ב)"
חשבת שלא צריך לסיים את תפקידו של המח"ט בטרם עת?
"אני מעדיף שלא להיכנס לסיפור של עידו. אני כן יכול לומר לך שאני חושב שגם אצל עידו וגם אצל המג"ד, כמו אצלי, היה פער בין מה שחשבנו שקורה למה שקורה. יש כאלה שאחראים ישירות על הפער".
משמרת של 12 שעות?
"לא תקין. נקודה סימן קריאה. אם אתה שואל אותי למה אני מרגיש רע באירוע הזה? הכי רע? עם הכאב העצום של המשפחות השכולות, שאני מלווה אותן. עם זה שאת שני הפרמטרים, המשמרת בת 12 השעות, ואי הקפדה על שמירה ברביעיות, בניגוד להנחיות שלי, אני לא מזהה מראש כפער".
היתה תצפיתנית שלא זיהתה עד הסוף את מה שקרה בגבול, ולוחמים ששמעו את הירי ולא ידעו אם זה בצד הישראלי או המצרי, יש פה קצת מכל דבר. מה הכי אכזב אותך?
"המערכת לא עבדה. חיבור הרכיבים במערכת לא עבד. "
מה צריך לעשות כדי שהמערכת תעבוד בפעם הבאה ואירוע שכזה יימנע?
"קודם כל, פיקוד ושליטה הרבה יותר הדוקים ומנגנוני בקרה יותר חזקים. הכוונה בכך לביצוע בדיקות קשר, ותיעוד רשום ביומן מבצעים - באיזו שעה נוצר הקשר ומול מי. אני מעריך את עידו, אבל אני מצפה שפער כזה לא יקרה. אני אומר לך בצורה ברורה עידו היה מח"ט מצטיין. אבל במבחן התוצאה, יש לנו שני לוחמים הרוגים בעמדה, עם מחסנית ב'הכנס', אפוד עליהם, בלי שהם הצליחו לירות. רכיבי המערכת לא היו מחוברים, ולא עבדו כמכונה אחת שלמה. זו תוצאה שאי אפשר לקבל אותה. מאז תגברנו בעוד רכבים, ואנחנו הרבה יותר ניידים היום על הגבול - וממשיכים בתגבור. אין יותר צמדים. אין משמרות של 12 שעות".
כרסמה בך השאלה האם אורי וליה לא היו ערים בזמן הפיגוע?
"אני אומר לך, ואמרתי את זה גם לרמטכ"ל - הם היו ערים. עובדתית, הם היו עם אפודים עליהם ונשקים עליהם. המחבל פשוט הגיע מאחורה, עשה עיקוף, והפתיע אותם".
מה באמת עובר בראש של מפקד אוגדה שבמשך שנתיים הזיז הרים ושינה את המציאות בגבול. היה פה מאמץ אדיר.
"לא הייתי משנה במהות את המבצעים שהלכתי אליהם ואני גם חושב שנכון להמשיך אותם. אוי ואבוי למדינת ישראל אם לא נמשיך בזה. הייתי עושה הכל להחזיר את אורי, ליה ואוהד הביתה. (הוא עוצר את דבריו ושוקע במחשבה א.ב). איבדתי חיילים. נפצעתי בחיי. אני לא פחדן. אבל לשבת מול המשפחות - זה כואב מאוד. מאוד".
עדיין מרחפת השאלה לגבי המערך הצבאי הגדול יותר: מסוקי קרב, רחפנים, מטוס קרב, כלי טיס לא מאוישים וכוחות מיוחדים - איפה כולם היו? נוצר הרושם כאילו עוצבת אדום עמדה באירוע לבד. הביקורת הציבורית נותרת בעינה.
"מי זה הציבור? ההורים של החיילים שלנו. כל ביקורת שלהם לגיטימית. נקודה. אני מקבל אותה. מחבק אותה ולומד ממנה. גם הבן שלי מתגייס בעוד כמה חודשים לצה"ל.
איבדנו באירוע שלושה לוחמים. ניהול הסיכון המטכ"לי כפי שהוא היום הוא בסדר גמור. האם לא הייתי רוצה פה שישה צמדי מסוקי קרב? חמישה כלי טיס לא מאוישים? ברור שהייתי רוצה, אבל אני לא מנותק. אני מבין את הצורך המטכ"לי ויודע מה קורה ביהודה ושומרון, בעזה ובפיקוד הצפון. התפקיד שלי זה להגיע עם מה שיש לתוצאה הטובה ביותר
האם אפשר לחדד ולחזק ב-0.1% עם פלוגת ציוד מכני הנדסי כבד? או להוסיף קצין גששים ורחפנים תוקפים? בסדר גמור, זה כבר קורה. אבל מצד שני, אנחנו לא רוצים שבגבול של שלום יהיו את כל הכוחות המטכ"ליים. כשאנחנו אומרים לפעול, כמו ביום שישי האחרון (אז סוכלה הברחת עשרות אקדחים בגבול הירדני א.ב) אני אומר לך - צה"ל הגדול מעליי".
מדוע לא הגיעו מסוקי קרב?
"אני הקפצתי את מסוקי הקרב. מפקד חיל האוויר נתן פקודה, למרות שמסוקי הקרב היו מקורקעים (בכלל תקלה טכנית א.ב). למה אני מעריץ אותו? כי הוא נתן פקודה למפקד הטייסת: לך למוסכים, תרים את שני מסוקי הקרב במצב הכי טוב, תעלה על אחד מהם ותמריא לשם".
אז למה זה לא עבד?
"זה נסע, לא עצרתי את זה. זה פשוט הזמן שבו הרגנו את המחבל. איפה נסגר לי המעגל? בשבוע שעבר נסעתי לבקר את משפחת אילוז בצפת (המשפחה השכולה א.ב) וחזרתי במטוס חופית. הטייס שטס איתי, מפקד הטייסת, סיפר לי שהוא הוקפץ לאירוע ואמר לי: 'אני הייתי מעלייך'. אז היה שם מטוס חופית, והיה מטוס צופית, זה אומץ לב. להגיד למפקד טייסת לך תעלה על מסוק קרב שכל המערך מקורקע ואתה לא יודע מה הבעיה הטכנית שלו - זה אומץ לב".
אי אפשר להתעלם מהצד המצרי. שוטר מצרי לוקח רובה, צועד 5 קילומטרים, ויודע איפה הפתח המיוחד בגדר של צה"ל. משם, הוא חודר ומגיע תוך עשרות מטרים לשטח המדינה ומבצע פיגוע קטלני. בחלוף החודשים, גיליתם מה בדיוק קרה? היה לנו מידע מודיעיני מוקדם? מישהו הסיע אותו אל הנקודה?
"נסעתי שלוש פעמים לתחקירים משותפים במצרים. את חלק מהעובדות קיבלתי, והשותף המצרי שיתף אותנו בתובנות שלו בצורה מאוד כנה, רצינית ומקצועית. לא על הכל קיבלנו תשובות שמניחות את דעתנו, ויש עדיין דברים שהם בבדיקה ואנחנו צפויים לקבל עליהם תשובות בהמשך. האם אנחנו מבינים מה קרה? מבינים ב-100%. האם אנחנו מבינים את המניעים? התשובה היא לא מוחלטת. אנחנו אמורים לקבל עוד תשובות, כשבשבועות הקרובים אני מעריך שיסתיים תהליך החקירה של המצרים.
הם הציגו לנו את נתיב ההליכה של המחבל - איפה הוא גר ומאיזה בית הוא הגיע. אנחנו ראינו את הקוראן שהיה ברשותו פתוח, מה הוא קרא ולמה. ראינו מה היה לו בתיק ומתי עזב את המוצב. האם יש הסבירות שהמחבל הזה הלך ובפוקס הגיע למעבר? הסבירות שדבר כזה יקרה היא כמו שאלך למלא עכשיו לוטו ואזכה. לכן, ההערכה היא שהתחקיר המודיעיני לא הושלמה ונדרשת להימשך. ברגע שנסיים אותה - נעדכן את המשפחות".
על מה ביקשת תשובה מהחוקרים המצרים?
"איך המחבל הגיע לנקודה הזו. אנחנו יודעים שהוא הגיע ברגל - אבל איך הוא ידע להגיע לנקודה הזו? מעבר לכך, אני רוצה לומר לך שהוא חתיכת פחדן. הוא ירה באורי, ירה בליה - וברח. הוא פשוט ברח. הוא הגיע להר חורשה ובנה לעצמו עמדות. להערכתי הוא הלך אחורה וארב לכוחותינו".
למשפחות השכולות יש עדיין שאלות אודות מה שקרה.
"אני חתום עם עשר אצבעותיי על אמינות התחקיר. כאילו זה היה ילדי שלי. בביקורת, בבקרה ובנוקבות. כל מה שהיה עליי לעשות עשיתי הכי טוב. התחקיר התקבל. אני לא רוצה להיכנס לנקודת המבט של המשפחות על התחקיר. אמרתי להם שהדברים הוצגו בצורה מלאה. אני מקבל את החלטות הרמטכ"ל באופן מלא".
בקרוב אתה נפרד ומסיים את הפיקוד על עוצבת אדום. מילות פרידה?
"אני מודה על הזכות לפקד על האוגדה הזו. אני מעביר את הפיקוד עליה אחרי שנתיים, ועדיין לא שחיתי פעם אחת בים באילת. אמרו לי תבוא, אבל הייתי כל כולי בתפקיד. אני הכי גאה על הזכות הזו. אמרתי למשפחות השכולות - אני איתכן כל החיים. אם תזרקו אותי מהדלת - אכנס דרך החלון. אני לא אעזוב את בני המשפחה, ואמשיך לחבק וללוות אותם. אמנם את התפקיד אני מסיים היום, אבל הם יוותרו בליבי לנצח. אני לא החזרתי את החיילים האלה הביתה - ואני לא שוכח את זה".
אתה עוד מעט מקבל את הפיקוד על אוגדה 162, אוגדת ההכרעה הכי גדולה בצה"ל - וברקע רוחות מלחמה.
"זו משימה ענקית, לפקד על האוגדה הכי גדולה וחשובה בצה"ל. כשירותה למלחמה מול עיניי. בהנחה ויופעל תמרון? היא תחזור רק עם הכרעה וניצחון. זה מצריך עבודה קשה והרבה אימונים. אני חושב, בצניעות רבה, שאני עם הניסיון הנכון. שמח שיש איתי צוות מדהים של מח"טים איכותיים מאוד - ומרחם על מי שיפגוש אותנו".
סוגיית הסרבנות והמחאות עשויות להגיע אל כוחות היבשה. כיצד תנהג?
"צה"ל שייך למדינת ישראל. אני חושב שהוא חייב להיות נקי מכל מחלוקת, תהיה אשר תהיה. עליו להיות כשיר למשימותיו, ובטח למלחמה. לכן, אני אעשה כל מה שאני יכול לכדי להסביר ולתווך את זה ולא לאפשר להגיע למצב קיצון".
לסיום, פיקדת על שלוש חטיבות, וראית לוחמים בגובה העיניים. לא צורם לך עניין ההטרוגניות? למשל, שבני העדה האתיופית ממלאים את השורות בעיקר בגדודים ובסיירות, ולבסוף משתחררים מצה"ל בלי הכלים להתמקד בתפקידי מפתח בחיים האזרחיים.
"אני חושב שצה"ל, ובטח אוגדה 162, כלומר, כוחות היבשה, חייבים להיות הטרוגניים. אנחנו לומדים להכיר אחד את השני, מלמדים אחד את השני. מהמפגשים האלה יוצאים אזרחים הרבה יותר טובים. לכן, אם אתה שואל אותי, לפקד על יחידות הטרוגניות זו הזכות הגדולה ביותר שיש. החיילים הכי מדהימים שהיו לי הם לוחמים בני העדה האתיופית. יש כאלה שהצילו את חיי כמה פעמים. לוחם אחד שלי, בן העדה, דחף אותי בהיתקלות עם יורים, וצרור הקליעים עבר לי ליד הראש.
אני מתכוון לעבוד ולחשוב על הכניסה שלהם לאזרחות. הבעיה הייתה יותר קשה לפני עשור, ופחות מורכבת היום. למרות שהמצב הרבה יותר טוב - עדיין יש מה לעשות. כמפקד אוגדה, אני חושב שאני יודע מה אפשר לעשות. יש לי כיוונים להציע כדי לייצר להם ערובות להצלחה קדימה".