מנהל מדור הפיקוח בעיריית טירת כרמל טוען כי שופטת בחדרה התנכלה לו, אך ורק בגלל שב-2019 הוא רשם לה דוח חניה, שלא שולם עד שתפח והוטל עיקול על חשבון הבנק שלה. נציב תלונות הציבור על השופטים דחה תלונה שהגיש בעניין.
אלא שמנהל המדור, עדי לבנה, נותר מתוסכל, אחרי קביעת נציב התלונות. "אני מרגיש חוסר צדק משווע. אין עם מי לדבר. מרגיש שנעשה לי עוול. ההחלטה של הנציב היא סופית", אמר לבנה, "הם שם בנציבות כאילו במגדל שן. מה שהם מחליטים מבחינתם - זהו זה. כאילו זו האמת לאמיתה. אבל אם להשתמש בלשון שלהם, אז 'מראית פני הצדק' לא הייתה פה. שופטת שהיא דוקטור שטוענת שלא יודעת על המקרה, לא מכירה את הדוח, מעולם לא קיבלה הודעה על עיקול חשבון הבנק שלה. בינינו, יש מישהו שעיקלו לו חשבון בנק ולא נודע לו שהיה דבר כזה? זו שופטת עם תואר דוקטור".
התובע, עדי לבנה, מנהל מדור הפיקוח העירוני בעיריית טירת הכרמל, הגיש ב-2021 בבית משפט השלום בחדרה את תביעתו נגד מיכאל כהן, חבר מועצת העיר שכיהן בעבר כסגן ראש העיר, לקבלת פיצוי כספי בגין לשון הרע ופגיעה בפרטיות. יצויין כי כהן הלין במסגרת הגנתו על כך שלבנה ידאג שיקבל דוח חניה.
התביעה של מנהל הפיקוח כלפי חבר מועצת העיר נדחתה, תוך שהשופטת קרן אניספלד קובעת קביעות קשות כלפי לבנה. כך למשל, כשסקרה התכתבות שלו במסגרתה הורה לאחד הפקחים כיצד לנהוג בתושבי טירת כרמל: "מה איתו מה יש לו. תן לאמא שלו אחד. דחוף לו דוח. תזיין אותו. קרע לו את הצורה".
ובהמשך: "תפרק את סבא שלו. תן לו". וכן: "שמע תקשיב... לך לחי חי המזדיין בתחת". היא ציינה כי היא "דוחה בשתי ידיים, בשאט נפש, את מבוקשו של התובע להכשיר בפני בית-המשפט את דרכי התבטאותו", וקבעה כי "מדובר בשיח שיש בו התבהמות, גסות רוח וזלזול בוטה באזרחים", ובניגוד לדעתו גם כי "לא מדובר בלשון יום-יום עממית, אלא בשפת ביבים". היא הכתירה את ההתבטאות "מזעזעת, לא פחות מכך".
בהחלטתה מלפני חודשיים, דחתה השופטת אניספלד את התביעה במלואה ופסקה כי דווקא לבנה שתבע הוא שישלם לכהן הוצאות של 10,000 שקלים, "סכום שיבטא את מורת רוחו של בית המשפט מבזבוז זמן שיפוטי לחינם ומניסיון להשתמש בבית המשפט כאמצעי לצנן ביקורת לגיטימית של נבחר ציבור בתחום פעילותו וכהונתו". זאת, אף למרות שחבר המועצה ייצג בהליך את עצמו ולא נדרש לעורך דין. "נוכח האמור בפסק-הדין, מצאתי שיש להורות על העברתו לעיון מבקר המדינה", ציינה.
אלא שאז, גילה לבנה כי לרכב של השופטת קרן אניספלד הוגש דוח חניה לאחר שהרכב צולם על ידו עצמו, במסגרת עבודתו בפיקוח העירוני. עוד עלה שהשופטת לא שילמה במועד את הקנס נשוא הדוח וכי הוטל עיקול על חשבונה בבנק, שרק לאחריו שולם הדוח.
"קורה שבנאדם נדחית תביעה שלו, אבל פה ניתן פסק דין שהוא לא אחר מאשר סנסציוני", אומר לבנה, "מי שקורא אותו חושב שאני מאיזה ארגון פשיעה ובוא נזכור שאני בכלל תבעתי. ממאשים הפכתי אצלה לנאשם. גלגלו אותי בזפת והדביקו עלי נוצות ונתנו את הסיפור לתקשורת לחגוג עלי. אשתי ואני לא הצלחנו להבין מאיפה זה בא והתחלתי לחפור ואז התגלה הדוח הזה שאני חתום עליו".
הוא הלין לנציב תלונות הציבור על שופטים, בטענה כי מצופה היה מן השופטת להקפיד על קלה כבחמורה, במיוחד נוכח הביקורת הקשה שהטיחה בו ואף העלה סברה, כי השופטת ביקשה "לסגור" עמו חשבון. לדעתו, מצופה היה מהשופטת לפסול עצמה או לפחות לערוך גילוי נאות בעניין. הוא הוסיף כי לא נותר לו אלא לתמוה האם יש "קשר ברור וישיר בין פסק הדין הנחרץ והקשה לבין אותו דוח, בעקבותיו עוקל חשבון הבנק של השופטת".
במענה לנציב, השופטת אניספלד לא הכחישה את דבר הדוח לרכב והעיקול על חשבון הבנק בגינו, אלא שטענה כי "מעולם לא נהגתי בו: לא ביום מתן הדוח, לא לפני יום מתן הדוח ואף לא בכל עת לאחר מכן. אין לי זכות קניין ברכב זה במשמעות של דיני הקניין. הרישום במשרד הרישוי אינו מהותי ואינו מכונן זכויות". לדברי השופטת, היא אינה מתייחסת בקלות ראש לחניה בניגוד לחוק ואולם היא אינה מכירה את ההתנהלות הנוגעת לדוח הספציפי שנזכר בתלונה.
השופטת התבקשה להשלים את תגובתה ומסרה כי הרכב נרכש שנה קודם לכן על ידי בתה הבגירה ונרשם במשרד הרישוי על שם הבת ועל שמה. לדבריה, היא לא ידעה דבר וחצי דבר על מתן הדוח ואי התשלום שלו במועד, אלא כשהועברה לתגובתה תלונתו החדשה של לבנה. כמו כן היא לא ידעה, לדבריה, דבר על הטלת עיקול בשל אי תשלום הדוח. השופטת מציינת, כי דואר הנשלח מבנקים מתקבל במישרין אצל בעלה, בדוא"ל או במשרדו - כך במשך שנים רבות, עוד לפני מינויה כשופטת. בעלה הוא גם זה שמטפל בדואר מכל סוג שמגיע הביתה. לדברי השופטת, עם קבלת הפנייה הנוספת היא שאלה את בעלה ובתה מה ידוע להם על הדוח. שניהם זכרו שהיו לבת טענות נגד מתן הדוח אך הם לא הצליחו לאתר פנייה לבטלו. בעלה של השופטת ניסה למצוא תיעוד על קבלת עיקול בגין הדוח אך לא הצליח. הוא זוכר במעומעם שקיבל טלפון מהבנק על העיקול ואז ערך בירור עם הבת והיא דאגה לתשלום הדוח, באופן מידי. הבת אומרת, לדברי השופטת, כי אינה זוכרת מדוע הדוח לא שולם במועד, וכי הדבר אינו אופייני לה. הבת מסרה עוד, כי בזמן מתן הדוח היא הייתה לפני פרוצדורה רפואית מסוימת כשהצפי היה לזמן החלמה ארוך. הבת העריכה, שההתארגנות לקראתה וסגרי הקורונה גרמו לכך שהדוח לא טופל כראוי וכי "היא הצטערה על כך מאוד".
השופטת הטעימה, כי דבר קיומו של הדוח והפרטים הרלבנטיים לאחר מכן נודעו לה רק בעקבות תלונתו של לבנה לנציב. היא מסרה שהיא בכלל אינה עוסקת מזה שנים ארוכות בכל מה שנוגע לתשלומים, בנקים ודואר, כמו גם בהתנהלות הביתית ובחלוקת העבודה המשפחתית, כשהיא נמצאת שעות ארוכות בבית המשפט בחדרה. לדבריה, "יש הקפדה בבית על ביצוע תשלומים בעתם בכל עניין שהוא ואי-התשלום של הדוח הנוכחי במועד הוא בהחלט חריג".
השופטת הוסיפה, כי מאחר שלא ידעה דבר על הגשת הדוח, היא לא יכולה הייתה לציין את דבר קיומו בפתח הדיון בעניינו של לבנה ולא הייתה לה שום אפשרות לחשוב - לדבריה "מחשבה מרחיקת לכת ולא טבעית בפני עצמה", כי יש לה "צל-צילה של זיקה לעניינים הנדונים בתביעה של מר ליבנה".
"נוכח הסברי השופטת והצהרתה בדבר אי ידיעתה אודות הדוח והעיקול שהוטל בגינו בזמן הדיון בתיקו של המתלונן ומתן פסק הדין על ידה, דברים שנודעו לה לדבריה רק לאחר קבלת תלונתו זו של המתלונן, נדחית התלונה", קבע בשבוע שעבר עו"ד אילן רויטר, הממונה הבכיר ממשרד נציב תלונות הציבור על שופטים שבחן את התלונה והכריע בה.
"אין לי יותר בפני מי להלין. שהציבור ישפוט", אומר לבנה. מהנהלת בתי המשפט והשופטת טרם התקבלה התייחסות.