ההודעה של מודי'ס: הצ'ק של נתניהו חזר וכולנו נשלם ביוקר

אין כמעט ישראלי שהתנסה בפעילות פיננסית, אפילו פתיחה של חשבון עו"ש רגיל ולא מכיר את התופעה הזאת: למרות התדמית החמדנית שהוצמדה לאורך השנים ליהודים, הגויים הם אלה שלא מוותרים אפילו על דולר.

זאת בעוד ישראלי יודע שהוא יכול להיכנס למינוס - ומקסימום לקבל טלפון מהבנק, שבו יגיד לפקיד שמכיר אותו כבר 20 שנה, שבעוד שבוע יהיה כסף - והתשלום של היום יכובד רק על סמך הבטחתו.

לעומת זאת, אצל האירופים והאמריקאים לא יתקשרו מהבנק: הם יבטלו אפילו תשלום של 10,000 דולר או אירו, כי בחשבון שלך היו חסרים 10 סנט. חברים? סיפורים? טלפון ישיר לסגנית מנהלת הסניף? שכח מזה חביבי, הם יאמרו לך, בבנק מפקידים כסף - לא סיפורים.

בגדול, זה מה שאמרו אמש בסוכנות דירוג האשראי מודי'ס לראש ממשלת ישראל, שנמאס להם מהסיפורים שלו. נתניהו עשה עוד ניסיון פתטי להקדים תרופה למכה ופרסם, ביחד עם שר האוצר, הודעת תגובה עוד בטרם פרסמה סוכנות הדירוג את המכתב הרשמי שלה.

רק שמה שיעבוד אולי על חלק ממצביעי הליכוד, לא תקף בשביל האמריקאים - הם לא מבינים ש"ככה זה בפוליטיקה" ושלפעמים צריך לשקר קצת. כך אירע שעוד לפני שישראל איבדה את דירוג האשראי שלה, איבד נתניהו את הקרדיט האחרון שהיה לו בזירה הבינלאומית.

מכירים את זה שאתם ממליצים על מישהו שאתם בטוחים שאתם מכירים היטב - ובסוף מתברר שהוא לא בדיוק מה שחשבתם, עד שאתם נותרים עם האי נעימות? אז כך בוודאי מרגיש היום נשיא המדינה, יצחק הרצוג.

לפי דיווחים לא רשמיים, זעם מנכ"ל מודי'ס שהרגיש שמשטים בו. אי שם באפריל, לפני ששוכנעו בחברה להותיר את דירוג האשראי של ישראל על כנו, הוא קיבל שיחה אישית מהרצוג - שהבטיח לו שיש מגעים ושמהפכה חוקתית לא תעבור ללא הסכמה רחבה.

האם הנשיא ידע שראש הממשלה יוליך אותו שולל? אפשר להאמין שלא: הרצוג האמין באמת ובתמים שפשרה תהיה.

למה? כי זה מה שמכתיב, שלא לומר דורש, ההיגיון הבריא. רק שהיגיון הוא מושג שכבר לא קיים בפוליטיקה הישראלית. איך יודעים? מביטים בראש הממשלה שעושה עצמו כמעיין במשהו, בין לוין וגלנט - יודע שהצדק עם גלנט, אבל שהמפתח לקואליציה נמצא בכיס של לוין - ובוחר לשרוד במקום להציל מקו השער.

מיד נשוב לנתניהו, במה שנראה כרגע השפל הכי עמוק בקריירה הפוליטית שלו, אבל קודם כל מילה על התגובה (נזכיר, עוד בטרם מעשה) שלו למודי'ס. ראשית זה היה ניסיון די עלוב לתקוע אצבע בסכר.

למה? כי מודי'ס לא לבד, גם גופים פיננסים אחרים (הבולט שביניהם אתמול היה הבנק האמריקאי סטנלי מורגן) המליצו למשקיעים שלא להשקיע בישראל. למה? כי גם הם מבינים שהעסק יצא לגמרי משליטה.

מי שמכיר מעט את ההיסטוריה של סטנלי מורגן, יודע שלאורך השנים לא הייתה לו בעיה לממן הרפתקאות של כמה אנשים גרועים הרבה יותר מראש הממשלה נתניהו, אפילו לדעת אנשי "רק לא ביבי". אין להם סנטימנט ערכי למונחים כמו "יהודית ודמוקרטית", הם פשוט לא מאמינים לנתניהו שיהיה בסדר.

לכן ההודעה של נתניהו הייתה עלובה: הוא האשים את סוכנות הדירוג בחוסר הבנה, כמו מאמן ששחקן שלו ספג כרטיס צהוב שני והורחק, והוא רץ לשופט כדי למחות שהכרטיס הראשון נשלף שלא בצדק.
דירוג האשראי של ישראל לא ירד.

האמת? אין שום פרמטר כלכלי שמצדיק הורדה, כי אם להתייחס לחצי אמת בתגובה המוזרה של ראש הממשלה ושר האוצר, היו בה גם כמה משפטים נכונים, כמו צבר ההזמנות בתעשיות הביטחוניות (כזכור, חברות ממשלתיות, אלה שדוד אמסלם מנסה להשתלט על הדירקטוריונים שלהם, לתפארת מדינת ישראל) וגם הצמיחה בישראל תהיה גבוהה יותר מאשר ברוב מדינות הייחוס שלנו.

רק שאנשי מוד'יס, כמו s&p שעוד יבואו וכמו פיץ' - שמשלחת מטעמה ביקרה כאן בשבוע שעבר, הבינו שהסיפור של הכלכלה הישראלית הוא לא עצוב אלא טרגי: משק במצב מצוין מבצע חרקירי על מזבח חקיקה שאת פרטיה לא הכיר איש מהתומכים או המתנגדים עד לפני כמה חודשים.

כמו רבים מאזרחי ישראל, הם ראו את הנתונים, לא האמינו שמישהו ינהג בחוסר אחריות שכזה - ומסיבה זו דווקא כן האמינו שראש הממשלה יתעשת ברגע האחרון, תקווה שלה היו שותפים מיליונים מאזרחי ישראל.

אז ראש הממשלה כתב בהודעתו שלא תעבור פסקת ההתגברות אלא בהסכמה רחבה - ושאין בביטול עילת הסבירות משום צעד מקדים להתגברות ללא פשרה. אז אמר - הרי מהבטחותיו של נתניהו שלא עלו בקנה אחד עם המציאות, אפשר לעשות קולאז' מרהיב של שקרים.

אתם יודעים מה? זה אפילו לא שקר: נתניהו אולי נורא רוצה פשרה, הוא פשוט לא מחליט יותר בעצמו.

עכשיו אלה לא רק גנץ ולפיד, שמצאו דברים שנאמרו בדלתיים סגורות, כחלק ממשא ומתן, עוברים לתקשורת כהסכמות, זה כבר לא יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד, שלרגע אחד סבר שהוא יהיה האיש שיפצח את הקוד הביביסטי, זה כבר לא הנשיא הרצוג שביקש על נפשה של מדינת ישראל בסבב דירוגי האשראי הקודם, אלא אנשי פיננסים, חסרי חוש הומור לדאחקות פוליטיות נוסח ישראל, שנכוו.

הכי עצוב הוא שנתניהו, שיש לו ניסיון בהתנהלות עסקית מעבר לים, היה אמור לדעת את זה טוב מכולם. התחושה היא שהוא ידע, אבל כמו שאמר לבני שיחו שלא הבינו מדוע אינו מאמץ את אחד מנוסחי הפשרה: "אם אני מתפשר, אין לי ממשלה". במילים אחרות: הישרדותי הפוליטית חשובה יותר מעתידה של מדינת ישראל.

נתניהו, בגילו המתקדם, ככל הנראה כבר לא ילמד את הלקח. השאלה היא מתי ילמדו אותו אזרחי ישראל, אלה שעתידים לשלם במזומן על הורדה אפשרית של דירוג האשראי.