מחר ימלאו 17 שנים למועד פציעתי, עת הובלתי את גדוד 52 בקרבות בבינת ג'בל. יומיים לאחר פציעתי, התוודעתי לנפילתו של רס"ן רועי קליין, סמג"ד 51. בדיווחים מהשטח למדתי ביחד עם כל עם ישראל על פעולת הגבורה של רועי ז"ל, אשר זינק על רימון תוך קריאת שמע ישראל ובכך הציל לוחמים רבים. פעולתו של רועי ז"ל, ופעולות גבורה של עשרות אלפי הלוחמים שלנו בים, באוויר וביבשה היו התשובה לנאום קורי העכביש של נסראללה, 7 שנים קודם לכן. האם כעת, חלילה אנחנו מביאים את עצמנו לקרבה מסוכנת למצב שיכול להגיע במהירות לקורי עכביש - מילים שקשה אפילו לכתוב על הנייר כקצין ולוחם וכאזרח המדינה?
דוגמאות רבות קיימות בדברי הימים למצבים שבהם אנשים פירשו את המציאות על פי החלק "הנראה" מעל פני השטח, ובמקביל פספסו מגמות ותהליכים נסתרים אשר היו קשים ומשמעותיים יותר אך הינם מתחת לפני השטח. אני ורבים מעמיתי חרדים לעובדה כי אנחנו מפספסים את התמונה, ומולנו נוצר עץ חלול או בית שעשוי בתהליך הדרגתי להפוך לקורי עכביש.
הוויכוח על לגיטימיות סוגיית אי ההתנדבות - הינו ויכוח נוקב, מורכב ורב מימדי, אך בסופו כרגע הוא נוטה לעסוק בחלק "הנראה לעין", האם זאת סרבנות או לא. חלק יטענו שתחילת גל האי התנדבות הינה המחולל של השבר העמוק יותר וההשפעה הרחבה יותר, אחרים יאמרו כי הקבוצה הקטנה הינה זאת אשר עוצרת את התהליך ומצילה משבר עמוק עוד יותר. קשה כעת לענות במדויק על השאלה וקשה להבין מה קורה בשכבות הנסתרות מהעין.
השאלה היא מה קורה בשכבות נסתרות לכאורה אשר כרגע איננו רואים. לא ניתן להתווכח עם הסיכון שייתכן והמשבר חילחל כבר לעומקם של המערכות הביטחוניות, ייתכן והוא נמצא בקרב משרתי הקבע, מערך החובה, אנשי השב"כ והארגונים האחרים. אולי אנחנו כבר בתוך שבר עמוק שמשפיע על עשרות אלפים ואיננו נראה כרגע? האם נוכל לתקן אותו כאשר הוא יתגלה?
אין לנו את הפריבילגיה כעם וכמדינה להמתין ולראות מה עומק המשבר. אין לנו גם את הפריבילגיה לבדוק מה תהיה השפעתו ברמת הלאומית. הן אם אנחנו מתומכי הרפורמה והן אם אנחנו ממתנגדיה, אנחנו צריכים להבין כעת שאנחנו לא יכולים להמר על עתיד המדינה, העם, הכלכלה, עתיד הילדים במצב כל כך מורכב. זה הזמן למנהיגות שמקריבה את הרווח האישי, לטובת הכלל. שלא מפחדת "לקפוץ על הרימון" גם במחירים אישיים (בטווח הקצר או בכלל), שמרגיעה ומכניסה את כולנו לשיח מחודש שבסיסו הקשבה, הסכמה ואחדות. מנהיגות שלא "ניצחון אישי", אלא "ניצחון של העם". בסופו של יום, אפשר לתעל את האנרגיות משני הצדדים להזדמנות, ואולי עוד לא מאוחר.
סא"ל (מיל'), גיא קבילי, שימש כמפקד גדוד 52 בשריון, נפצע בקרבות בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה ב-24.7.06, שימש בתפקידי ניהול בכירים במגזר העסקי בעשור האחרון וכיום מנכ"ל חברת ההייטק CTRL