שוויון בנטל זו לא רק סיסמה חילונית. כמי שמלווה עמותות שנים ארוכות בדרך לעצמאותן הפיננסית ועומדת באופן צמוד עם המגזר הציבורי, אני עדה הרבה פעמים לחוסר תקציבים לא ברור לאותם גופים ועמותות חרדיות שכן רוצים להשתתף במשחק הממלכתי בישראל. לצערי גם הציבור החילוני לא מכיר דיו את החברה החרדית, מה שגורר התקפות שלוחות רסן, קרע בעם ולא בהכרח הבנה אמיתית של המצב.
כיום, יותר ויותר גברים חרדים רוצים להתחיל לעבוד, ואף מעוניינים להשתלב במקצועות עם רמת השתכרות גבוהה. חלקם מאמין בשרות בצה"ל או שירות לאומי, גם כחלק מהתרומה, וגם כחלק מהרצון לשפר את אורח חייהם בחברה הישראלית. הציבור החילוני מטיל הרבה אשמה על החברה החרדית, מבלי להכיר את ההליכים שקורים בה לעומק. עמותות מחצרות כמו גור, ברסלב ועוד, עובדים להכנסת גברים חרדים למעגל העבודה, ובאופן אבסורדי הם חסרי תקציבים. למעשה גברים חרדים נשארים מחוץ למעגל העבודה רק בגלל שהעמותות לא הצליחו לגייס מספיק תרומות. אבסורד, כבר אמרנו?
במסמך שהוכן ע"י מרכז המחקר והמידע של הכנסת על מצב תעסוקת הציבור החרדי בישראל לפני כשנה נכתב כי בשנים 2015-2003 חל גידול משמעותי בשיעורי התעסוקה באוכלוסייה החרדית, אבל בעוד ששיעור התעסוקה בקרב הנשים החרדיות הוסיף לגדול גם לאחר שנת 2015, הגידול בשיעור התעסוקה בקרב הגברים נעצר ואף פחת מאז. גורמים ממשלתיים ומקצועיים הסבירו את העצירה, בין היתר, בעובדה שתקציבי המדינה והתמיכה הממשלתית באוכלוסייה החרדית גדלו וכן שהפטור משירות צבאי לבני הישיבות נותר על 24 שנים, ועכשיו מדברים על מהלך קטן שעושה הרבה רעש, להורידו לגיל 22.
הגיע הזמן לשנות את הסלוגן משילוב חרדים בעולם העבודה, לשותפות חרדים בעולם העבודה.
למרות התקציבים הגבוהים שעוברים בימים אלה למגזר החרדי, אין כמעט תקציבים, כאמור, אם בכלל לעמותות המקדמות תעסוקה לגברים חרדים. בקרב נשים חרדיות, הנתונים מראים שהן עבדו בעבר וימשיכו לעבוד. זאת לא שבירת סטטוס קוו. סיוע לאברכים להיכנס לשוק העבודה זה "קו פרשת המים" לחברה והכלכלה בישראל.
המדינה חייבת לחבק את העמותות בחיבוק ולספק להם תקציבים הולמים כדי שהציבור החילוני יכיר את החלק הזה בחברה החרדית ויבין שהתקפות שלוחות רסן נגד ציבור שלם, נובע לעיתים מחוסר ידע שרק משסע את הקרע בעם ולא בצדק.
נאווה גייזנברג היא מנכ"לית "ערך לדרך" - פועלים לעצמאות פיננסית לעמותות