כשנשיא המדינה יצחק הרצוג ינחת בוושינגטון בשבוע הבא הוא יתקבל על השטיח האדום בכבוד, הוד והדר של מלכים, וייהנה מכל הטקסים, הנאומים והגינונים ששמורים בדרך כלל רק לראשי ממשלה, ובמיוחד לכאלה שכרגע לא מוזמנים לשם. בפני הרצוג, שערי הבית הלבן ייפתחו פעמיים - ביום שלישי הוא יצעד עם הנשיא ביידן מגן הוורדים לחדר הסגלגל, וביום רביעי ישוב לפגישה עם סגנית הנשיא קמלה האריס. בין לבין, הוא יישא נאום סמי-היסטורי בפני מושב משותף של שני בתי הקונגרס, מעמד שרק נשיא ישראלי אחד זכה בו לפניו - אביו, הנשיא חיים הרצוג, ב-1987, וממנו נהנים בדרך כלל ראשי ממשלה. ובמיוחד אחד, שנאם בקונגרס שלוש פעמים והפך את זה לסמל פוליטי-מסחרי.
כך, ממשמר הכבוד בבית הלבן לתרועות הסנאטורים וחברי הקונגרס בקפיטול, כל נאום, מחווה או פואנטה בביקור הנשיא הרצוג ישקפו וימחישו גם את היעדרו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ואת המשבר האסטרטגי העמוק שנפער בינו ובין וושינגטון מאז הקמת ממשלתו השישית. ביום ראשון, הנשיא ביידן אמר בראיון ב-CNN שזו הממשלה הקיצונית ביותר שהוא זוכר מימי גולדה מאיר חביבתו ההיסטורית, והבהיר שנתניהו "צריך לעשות סדר בקואליציה שלו" לפני שיקבל הזמנה לבית הלבן. ביום שני, השגריר האמריקאי היוצא טום ניידס אמר בראיון לוול סטריט ג'ורנל שהממשל לא יכול שלא להתערב כשבישראל ענייני המהפכה המשפטית "יורדים מהפסים" ויוצאים משליטה.
ביום שלישי, בעיצומו של יום השיבוש הלאומי והחיכוכים המתגברים בין המשטרה למחאה, דובר מטעם הבית הלבן פרסם קריאה "לשמור ולכבד את הזכות להפגנות לא אלימות", לשון ששמורה לרוב למדינות לא-דמוקרטיות עם משטר רודני. ביום רביעי, לקינוח, העיתונאי המוערך תומאס פרידמן, שמקורב לנשיא ביידן, העריך שהמסר שהוא מתכוון להעביר עם הרצוג לנתניהו וממשלתו הוא שנשקלת "הערכה מחדש" של היחסים המיוחדים בין שתי המדינות ושל התמיכה האמריקאית לישראל באו"ם ובמוסדות הבינלאומיים.
בבית הלבן אומנם הכחישו את המושג הדיפלומטי הטעון בו בחר פרידמן, אבל רצף המסרים לא מותיר בכלל מקום לספק עד כמה קשה ועמוק הכעס, הזעזוע והחשש בוושינגטון ממדיניות ממשלת נתניהו-סמוטריץ'-בן גביר. לא רק על המהפכה המשפטית, אלא גם, אם לא יותר, על הרחבת הבניה והכשרת המאחזים הלא חוקיים בהתנחלויות, ובעידוד ותמיכה בטרור היהודי כלפי הפלסטינים.
התגובות הבורות והמתלהמות של חלק משרי הממשלה הקיצוניים לנשיא ארצות הברית ("ישראל היא לא כוכב בדגל האמריקני", א. בן גביר; "ביידן מתוזמן עם לפיד וברק", ע. שיקלי) רק מעמיקות את המתח והשבר. הבוקר הם קיבלו חיזוק מהוול סטריט ג'ורנל, שתקף בחריפות את הנשיא והממשל שלו וטען שהם מתייחסים לנתניהו ולקואליציה שלו גרוע יותר מלשליטים באיראן.
הצינה הקפואה שנושפת לכיוון נתניהו וממשלתו מהבית הלבן צפויה להתפוגג בקבלת פנים חמה במיוחד להרצוג, שתאפשר לנשיא ביידן לעשות הפרדה ברורה בין הביקורת הקשה שלו על הממשלה ובין המחויבות העמוקה שלו למדינת ישראל.
אבל לצד ההצהרות המחויכות המשותפות על הברית הבלתי ניתנת לערעור ושאר גינוני הכבוד ותשומת הלב, הרצוג יצטרך לנווט בסיטואציה גיאו-פוליטית מורכבת: מצד אחד, להוריד את גובה הלהבות במשבר בין הממשל לממשלה ולהעביר מסרים בין נתניהו וביידן שימנעו מהיחסים להידרדר לתהום אסטרטגית; מצד שני - הוא לא יכול לשמש רק כסנגורו של נתניהו ומלבינה הרשמי של הממשלה אלא חייב לבטא נאמנה את עמדת המחנה הליברלי-דמוקרטי שמפגין ברחובות כבר למעלה מחצי שנה, ובשבוע האחרון גם מול שגרירות ארצות הברית בתל אביב, בקריאה ותחינה לביידן להתערב ולעצור את המהפכה המשפטית. פעילי unXeptable, זרוע המחאה של ישראלים באמריקה ויהודים אמריקנים, מתכוונים גם הם לקבל את פניו של הנשיא הרצוג ולדאוג שהוא לא שוכח אותם בביקורו.
הרצוג, באופן טבעי כמעט, חובש על עצמו שוב ושוב את כובע המתווך: הפעם, המטרה שלו היא להוריד את המתח ולהביא להידברות, לא בין הקואליציה לאופוזיציה, אלא בין לשכת רה"מ לבית הלבן. כך, ראש הממשלה דאג אתמול שכולם ידעו שהוא נפגש עם הנשיא ושלפני הביקור העביר דרכו מסרים אסטרטגיים על איראן, ומייצג אותו כשליח. אבל אם הנשיא התכוון להשתמש בביקור כדי לרכך את עמדתו של ביידן ולקרב את הזמנתו של נתניהו לבית הלבן, אירועי השבועיים האחרונים בכנסת, בממשלה וברחובות ישראל כנראה ציננו את המוטיבציה שלו לעשות זאת, וגם את הסיכוי שבממשל ייענו למאמצי הריכוך.
תזמון ההגעה שלו לוושינגטון, בעוד הקואליציה דוהרת בכנסת עם חוק הסבירות לקריאה שנייה ושלישית והמחאה נערכת להביא את ההתנגדות והשיבוש לשיא, יכול אולי היה לבנות את התפאורה הדרושה למתווה פשרה בין-יבשתי, אבל נתניהו, בשלב זה, נחוש לעמוד בלוחות הזמנים ולסיים עם החקיקה תוך עשרה ימים, מה שלא מותיר הרבה זמן להעברת מסרים חשאיים. ולמרות הספינים המתחלפים, כרגע אין לו גם שום כוונה לעשות אפילו ריכוכים חד צדדיים משמעותיים והוא רק מחריף את ההתקפות והמסרים כלפי המפגינים, המילואמניקים והטייסים, כמו הציטוט המדהים שעמית סגל פרסם הבוקר בידיעות אחרונות: "המדינה יכולה להסתדר בלי כמה טייסות אבל לא יכולה להסתדר בלי ממשלה".
שני הנשיאים, ביידן והרצוג, מכירים את נתניהו היטב כבר הרבה מאוד שנים, ולמדו על בשרם, יותר מפעם אחת, מה ערכן של הבטחות והתחייבויות שהוא נותן, שלא לדבר על הסכמים. לביידן הוא הבטיח לנווט באחריות את שותפיו הקיצוניים ואמר שאת המהפכה המשפטית יקדם רק בהסכמה רחבה. אז אמר. להרצוג, שניסה לחלץ אותו שוב ושוב בחודשים האחרונים מהמשבר המתגלגל במתווים נשיאותיים, הוא הבטיח לרסן את תומכי הרפורמה ולקדם אותה בזהירות ואחריות. גם זה לא קרה. לכן, כששני הנשיאים ייפגשו ביום שלישי בארבע עיניים בחדר הסגלגל, לשיחה שקרוב לוודאי תתארך מעל המתוכנן כדי לשדר אינטימיות וקרבה, והוא יהיה הנושא המרכזי, העצה הכי טובה שהם יכולים לתת אחד לשני היא להתייחס רק למעשים שלו, ולא לאמירות שלו, בעברית או באנגלית.