רואים את השלט בכל הפגנה: 1933! כן, כמו גרמניה בשנה שבה אדולף היטלר עלה לשלטון, כך גם אנו בדרך להפוך לרודנות איומה. הרי גם היטלר ניצל את הדמוקרטיה ואת הרוב הקואליציוני שגיבש כדי להקים דיקטטורה, לא? אבל היה לזה פתרון באותם ימים: אילו לגרמניה היה בית משפט חזק כמו אצלנו, הבלמים היו מופעלים והזוועה הייתה נמנעת. קשה לדעת מה גובר בקביעה זו על מה - הטיפשות או הבורות.
נתחיל בטיפשות - כלומר, העובדה שנושאי השלט אכן מאמינים שבית משפט עליון כלשהו, חמוש בעילת סבירות ושאר פיתוחיו הייחודיים של הבג"ץ הישראלי, היה מונע מהיטלר, אדם שבכל ליבו והווייתו בז לרעיון הדמוקרטי וסגד לעקרון הכוח הברוטלי, מלהפוך ב-1933 את גרמניה מדמוקרטיה לדיקטטורה. "חברי הס.א. הנאציים, אפילו מנהיגיו... היו יוצאים לעתים קרובות לרחוב להטריד ולרצוח את יריביהם המדיניים. שום בחירות כלליות, מחוזיות או עירוניות לא התקיימו בלא קרבות פראיים בביבים". זוהי דוגמה קטנה למה שמספר וויליאם שיירר בספרו "עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי" על פלוגות הסער של המפלגה הנאצית, שמָנו מאות אלפי בני אדם.
אלימות הנאצים לא פסקה כמובן אחרי הבחירות שהביאו את היטלר לראשות הממשלה. היא נמשכה, תוך זלזול מוחלט בחוק, מיד לאחר שהתיישב בכיסאו - בין בפעולות הפחדה נגד צירי פרלמנט (הן בבוואריה שהייתה תחת שליטתו של הרמן גרינג והן בפרלמנט הלאומי), שמנעו מהם פעמים רבות לדבר בחופשיות או אפילו להגיע לישיבות הצבעה, ובין במעשה האלימות האולטימטיבי: הצתת הרייכסטאג בברלין, שלנאצים היה כנראה חלק בה ושהיוותה הקטליזטור לחיסולה הסופי של הדמוקרטיה בגרמניה. ואנו אמורים לחשוב שאת כל זה הייתה עוצרת המקבילה הגרמניה של אסתר חיות, בראש כל שופטיה?
אבל קראתי איפשהו, שאהרון ברק מאמין שאילו הוא עצמו היה עומד בראש המערכת המשפטית של גרמניה דאז, אזי הוא והשיטה המשפטית שהיה מקים שם היו עוצרים את היטלר בשלב ההוא. איני מחסידיו של ברק, אבל איני מאמין שהוא אכן סובר כך, ודאי לא במחשבה שקולה; שאם הוא אמנם התבטא כך, מעיד הדבר יותר על משאלת לב פרי פנטזיה, מאשר על כל דבר אחר. כי מי מאיתנו אינו מהרהר מדי פעם בסתר ליבו: מה הייתי אני עצמי עושה, באמצעים שלי, כדי לעצור את היטלר אילו חייתי בגרמניה באותם זמנים? ומי אינו מדמיין את עצמו עושה כן בפועל?
מישהו נתקל בשלט "1917"?
אבל לא רק הטיפשות. כאמור, גם הבורות ממלאת אצל מפגינים רבים תפקיד, והוא אינו קטן. הטוענים ל-"1933" - או לפחות אלה מהם שמאמינים בזה - אינם יודעים, ואינם טורחים לדעת, כמה עובדות בסיסיות על מה שהיה אז בגרמניה, כולל אולי על השימוש הנ"ל באלימות בנקודות זמן קריטיות, בשלב שבו הדמוקרטיה בגרמניה עוד הייתה קיימת. אכן, הנאצים בהחלט ניצלו את הדמוקרטיה בגרמניה כדי להשליט עליה דיקטטורה, כפי שהקומוניסטים ניצלו את הדמוקרטיה הצעירה שהוקמה ברוסיה כדי להקים בה את משטר הזוועות שלהם (מעניין, שבשום הפגנה נגד הרפורמה של אנשי הקיבוצים בסביבת מגורי, לא ראיתי את השלט "1917!").
הפיכתה של גרמניה לדיקטטורה באותו שלב התאפשרה בעיקרה בגלל הרפיון הנורא שאחז במארג המפלגות הדמוקרטיות המפוצלות שהתנגדו לנאצים - רפיון שעל סיבותיו נכתבו ספרים ומאמרים אינספור, בהקשר לחולָיים המדיניים והחברתיים שאחזו אז בגרמניה, ושאין זה המקום לדון בהן. רפיון קשה זה, שהיטלר ומפלגתו ניצלו היטב, ודאי אינו קשור לחוזקו או חולשתו של בית המשפט הגרמני, עליון או תחתון.
מה שמקיים דמוקרטיה יותר מכל דבר הוא הלך-רוח ציבורי דמוקרטי, כזה המאפשר לכל אדם להביע את דעתו ללא מורא וללא הפרעה. כלומר, תרבות כללית שמתבטאת ברצון חזק לקיים את חוקי המדינה המבטיחים את החופש (וכן, בין השאר את זכויות המיעוט וזכויות הפרט) והחלים על כל האזרחים וכל הרשויות, כולל כמובן בתי המשפט.
ומה שמאיים על הדמוקרטיה הוא היפוכו - כלומר, הלך-רוח כללי אנטי-דמוקרטי ותרבות פוליטית המתנגדים לחופש, כאלה ששררו במפלגה הגדולה ביותר בגרמניה. וכך, חקיקת חוקים דרקוניים שהגבילו את יכולת האזרחים לחיות בחופש ולהתבטא כרצונם, ולבחור בקלפי את מנהיגיהם, הייתה תולדה של הלך-רוח כזה, לא היוצרת שלו. וממילא אצלנו, הלך-רוח אנטי-דמוקרטי, ודאי במפלגות הגדולות שלנו על שלל נציגיהן, פשוט - אינו קיים. להפך. מה שוודאי הוא, שהשבתו של בית המשפט העליון הישראלי למה שהיה בחמישים שנותיה הראשונות של המדינה, כפי שמנסה הרפורמה לעשות - שנים שבהן הוא זכה לאמון מלא של כל האזרחים, ובצדק - לא היא שתביא אי-פעם להעברת חוקים כאלה או דומיהם.
"1933"? לא רק סיסמה טיפשית ונבערת, אלא גם נבזית.