זהו זה במפרץ

אז תהיה מלחמה או לא תהיה מלחמה? בסיבוב הקודם של משפחת בוש נגד סדאם חוסיין הכל היה הרבה יותר ברור. האמריקאים הספיקו לחבוט בעיראקים לפני שמישהו התקומם, ואנחנו קיבלנו את כוננות הספיגה בהכנעה. כל השאר נשכח. מהנוף הטלווזיוני של 91' אני זוכר רק שלושה דברים: ערוצי חדשות זרים, הסאטירה של ארז ואברי ב"העולם הערב" ואת גל "זהו זה" שסחף את המדינה.

הרבה דברים השתנו בשתים עשרה השנים האחרונות, המלחמה לא אותה מלחמה והטלוויזיה לא אותה טלוויזיה. ארז ואברי כבר מזמן אינם אותם סאטיריקנים טריים ונועזים וההומור של "זהו זה" שהיה נראה אז כנצחי, מעורר היום בקושי גיחוך פתטי.

זה לא ש"זהו זה" לא הצחיקה אותי אז, אבל צריך להודות שהייתי הרבה פחות ביקורתי והייתי צוחק הרבה יותר בקלות. לא פשוט ליצור הומור שמתעלה על מגבלות הזמן, אבל למרות זאת לא חסרות דוגמאות מוצלחות לסדרות טלוויזיה שנשארו מצחיקות לאורך השנים. "סטרדיי נייט לייב" לחובבי הדוד סם, "הפתן השחור" או "כן אדוני השר" לאנגלופילים (ועוד לא אמרנו מונטי פייטון). בארץ החומרים הכי קרובים לזה הם אלו של החמישיה הקאמרית, וגם לגביהם עוד לא נקבע סופית אפ הם עשויים מפלדת אל-חלד.

אז בדיוק עכשיו, לכבוד המלחמה שאולי תבוא ואולי לא, יוצא לחנויות די.וי.די מיוחד למלחמה, כזה ששום חדר לא אטום לגמרי בלעדיו, הקרם דה לה קרם של "זהו זה" מימי המלחמה ההיא. ואם לא ברור למה זה בעייתי (נגיד שאין לנו כלום נגד תעשיות שגוזרות קופונים ממלחמות), ראוי להזכיר שתוכניות מלחמת המפרץ לא היו פאר היצירה של החברים מ"זהו זה", הן רק קיבלו יותר תהודה. החברים בגלובוס יונייטד לא הסתפקו כמובן בקופון המקומי, והדי.וי.די יוצא גם בשיטה אמריקאית (כי יש כמה מיליוני ישראלים יורדים שישמחו לבזבז כמה דולרים בשביל להרגיש טעם של בית). ולמה להסתפק בשקלים חסרי הערך שלנו? לא כל יום יש מלחמה. גו בוש גו.

בתוספות לדי.וי.די הושקעה מחשבה: תוכלו למצוא כאן כתבה על האולפן של הטלוויזיה החינוכית בזמן מלחמת המפרץ, כתבה על "זהו זה" מתוך "תיק תקשורת" (שוב באווירת הערוץ הראשון פוגש את שנות השמונים) ושני קטעים קצרים ששודרו שנה אחרי, אחד מהם הוא של הדמות הכי פופולרית והכי אינפנטילית שמוני מושונוב יצר איי פעם - הבבא בובה. לא רע יחסית לדי.וי.די שזכות הקיום שלו מוטלת בספק.

לחובבי הנוסטלגיה ביניכם יש כאן דיל לא רע. נכון, את בראבא (הגיבור הבלתי מעורער של ימיה היפים של "זהו זה") לא תמצאו כאן, אבל אם הפולניות על הספסל (מישהו ראה לאחרונה שי ודרור), החיילים העיראקיים, החדר האטום והבבא בובה עושים לכם את זה, תעשו ויש אחרון לפני המלחמה בטעם של פעם.