אבל כבד ירד על היישוב בית אל בבנימין הלילה (רביעי) עם ההודעה על נפילתו של בן היישוב, רס"ל דוד יהודה יצחק, במבצע "בית וגן" בג'נין. היום, הובא רס"ל יצחק למנוחות בבית העלמין בהר הרצל שבירושלים. רבים מהיישוב הכירו את דוד כרכז המוערך במועדונית נותנים חיוך לילד (נח"ל), שמפעילה מועצת בית אל לילדים עם צרכים מיוחדים. גם לאחר גיוסו לצה"ל, נרתם דוד לפעילות עבור המועדונית, טיפול וליווי של החניכים, התרמות לארגון ואף הזמין את החניכים לבסיס שבו שירת.
משה בנימין, אביו של דוד יהודה יצחק ספד לבנו: "אני שואל את עצמי איך אפשר להכיל את הנשמה הטהורה שלך? תמיד חזרת הביתה עם אורחים שהכרת, אותם הבאת עם החיוך המתוק שלך. רציתי לספר לכולם על החופשות מהצבא שחזרת בלי מדים והסיכות שרכשת בעמל, אבל מיד שמת אותן במגירה כדי שאף אחד ירגיש לא נעים. אתה ראית את הצרה של כל אחד כאילו היא הצרה שלך ממש. ילד שכולו נשמה- צללת ללבבות של כולם וחתרת לאמת הפשוטה והנעימה". הוא הוסיף בשם המשפחה: "אמא והילדים אוהבים אותך ותמיד תהיה חי בליבנו".
גם סא"ל מ', מפקד יחידת אגוז, ספד בהלוויתו: "היית לוחם ומלאך. אדם עם לב זהב, מסור ומלא אמונה שהחזיקה כל הדרך. לאורך כל השירות היית חלק מוביל במשימה, וכעת סיכנת חייך לטובת אזרחי ישראל. תמיד חתרת להיות מוסרי על הצד הטוב ביותר כי הערכים שלך מושרשים בך מבית. אתה האגוזיק האידיאלי". הוא הוסיף: "החידה איבדה אדם ולוחם מדהים. כלל חיילי אגוז והיחידה מבקשים להשתתף בכאב המשפחה. אנו מרכינים ראש ונהיה לצדכם לתמיד".
אליהו כהן, תושב היישוב ואב ליהונדב כהן שהיה חניך של הלוחם שנפל סיפר בשיחה עם וואלה! על הקשר המיוחד שנרקם בין השניים ועל כך שבנו יחגוג הערב בר מצווה ללא המדריך הנערץ. "היה לנו קשר מאוד מיוחד, לא ידענו שזה יגמר בצורה כל כך עצובה", סיפר. "אני בטוח שאם היינו שואלים את דוד מה הוא היה רוצה, אז הוא היא אומר 'תמשיכו בעשייה שלכם, כל אחד בתחומו, תהיו בשמחה, תמשיכו לפעול, אל תשברו ואל תתנו לכוחות הרוע להשתלט עליכם לכל אחד יש תפקיד פה'".
"כשהוא הפסיק להיות רכז והתגייס לסיירת אגוז, הוא המשיך להתנדב ונהג לשמור על הבן שלנו ביום כיפור ולקחת אותו ואת הילדים לטיול ביישוב על מנת לאפשר לנו לנוח בצום, הכול מתוך פשטות וללא תמורה", המשיך האב. "הבן שלנו מאוד אהב את דוד ותמיד שמח כשהוא בא לקחת אותו לטיולים ולטפל בו, היינו מאוד רגועים כשהבן שלנו היה איתו. בשנה שעברה המועדונית יצאה לקייטנה בצפון ודוד דאג לארח את הבן שלנו ואת שאר החניכים בבסיס של אגוז בשביל להראות להם מה זה הבסיס, להכיר את החיילים ולעזור לילדים המיוחדים האלה, זה בכלל לא מובן מאליו".
פעילי המועדונית והורי החניכים ספדו לדוד. ישי קולטה בן ה-18, שמשמש כיום כרכז סיפר: "דוד תמיד היה הכי תותח והכי מקצוען שיכול להיות, הוא תמיד היה הראשון לעשות הכול. לקום ב-5:00 בבוקר ולצאת להתרמות גם אחרי שהתגייס. היה ברור שהוא יתגייס ליחידת קומנדו, והיופי בדוד שהוא אף פעם לא היה גאוותן, היה מדברים על הדברים בענווה. אז היה מספר קצת על הצבא אבל לא מתגאה בתפקיד וביחידה שלו".
"כל מי שהכיר אותו העריץ אותו והעריך אותו. כשהיינו עושים התרמות בירושלים למועדונית הוא היה חוזר מהבסיס אחרי שבוע כשהוא גמור, שם חולצה כתומה של המועדונית וישר מתחיל להתרים מאנשים", הוסיף ישי. "כשהוא היה חוזר לבית לשבת, ישר הוא היה מתקשר אלי: 'ישי, איך אפשר לעזור?'. הוא היה מתזז את עצמו כל הזמן". ישי סיפר כי דוד נהג לומר על הפעילות במועדונית: "כמה שאתה נותן מעצמך בקצה אתה מקבל פי עשר". לדבריו, "זה מה שאפיין אותו, כנות ונתינה לאחרים.
עוד סיפר ישי כי נהג להתייעץ איתו גם בעניינים שאינם קשורים לעמותה. "היינו יושבים ומדברים על כל מיני היבטים על החיים, לימודים וכל דבר הוא תמיד היה שם בשביל לייעץ ולעזור", אמר ישי. "היו לו גם יציאות כאלה, פתאום מתקשר אליך ב-2:00 בלילה: 'ישי בוא, אנחנו יוצאים לטייל באיזה נחל ליד אלון מורה' - ונסענו, או ללכת ברגל מבית אל לגבעת אסף בשבת בצהריים, הוא ממש אהב לטייל בארץ".