"הדבש הנעשה משממה אינו מוכר לכם - אנשי 'המרכז' ותושבי העיר הגדולה. לא באשמתכם אך בידיכם לשנות. לא ברחמים אלא במעשים. למשל: לתבוע גם תיאורים של חיים ולא רק של קסאמים. להיות איתנו ולו לשעה קלה לא במסך הטלוויזיה - אלא בינינו ממש, במעט שיש לנו להציע. לתבוע מעשים. לחזור ולחשוב על מושגים כמו מנהיגים, מדינה, ערכים, דמוקרטיה ויציבות שלטון. לכם יש הכוח שלנו אין: מסת ההמונים. אנחנו לא תמונות בטלוויזיה - אנחנו אנשים חיים".
את הדברים כתב זוהר אביטן משדרות לפני 16 שנים ונראה שהדברים היו יכולים להיכתב גם היום. אביטן היה איש משפחה, איש חינוך, פעיל חברתי ופוליטי. אבל לפני הכול היה פטריוט של שדרות.
לפני שלושה שבועות הלך אביטן לעולמו. "זוהר היה מהסמלים של העיר שדרות. עם היוודע דבר לכתו של זוהר אביטן, העיר שדרות כולה כואבת ושבורת לב", כתבה בהספדה יהודית אוליאל סגנית ראש עיריית שדרות.
זוהר נולד בעיר פס שבמרוקו בשנת 1954, בנם של אברהם וקמרה ואחיהן הצעיר של אילנה וזהבה. כשהיה בן שנתיים עלתה המשפחה לישראל והתיישבה בשדרות, ישוב שקם רק חמש שנים קודם. בשנה שבה הגיעה משפחת אביטן הגיעו עוד עולים רבים לשדרות, שגדלה תוך זמן קצר מ-90 ל-500 משפחות. באותה שנה עלתה לישראל ממרוקו גם משפחת פרץ, ובנם עמיר הפך לחבר של זוהר.
"כילדים תמיד היינו מלאי קינאה בילד המיוחד שמוקף באחיות שעוטפות אותו באהבה", כתב חבר הילדות עמיר פרץ, לימים ראש עיריית שדרות, יושב ראש ההסתדרות, יושב ראש מפלגת העבודה ושר הביטחון. "הילד גדל בגינה שבה בלט גפן שהתפרס על פני כל הכניסה לבית ונראה כמו כרם גדול. אנחנו היינו הילדים שביחד אתו המתינו להבשלת הגפן כדי ליהנות ממנו". שני חברי הילדות נשארו בשדרות ושמרו על קשר אמיץ וחברות קרובה לאורך השנים.
"מהר מאוד הפכנו לנערים שמעורבים בחייה של העיירה", סיפר פרץ. "הקמנו חבורת נוער שנקראה 'צעירים שאכפת להם', שיצרו רוח מהפכנית ואף הפיקו עיתון מקומי ראשון. כולו הודפס בחשאי על ידי זוהר אביטן במכונת כתיבה מיתולוגית, מהסוג בו כל לחיצת מקש נשמעה בקול גדול כמו מנגינה שהולכת ומתעצמת ומביאה את הבשורה ליישוב כולו".
לאחר שהשתחרר משירות חובה בצה"ל שב זוהר לשדרות והתמסר לעבודה בחינוך. אז גם הכיר את אלישבע, אף היא מורה, והשניים נישאו. במהלך השנים נולדו לזוג שלושה בנים: אלעד, איתי ודור. "יחד הם בנו את נקודת המפגש הביתית בה היה מענה לכל תלמיד שהיה זקוק לעזרה ולגיבוי, בעיקר לפני בחינות הבגרות שבאותה עת היו משימה חשובה ביותר עבור התלמידים, ולא פחות מכך - עבור שדרות שנאבקה על תדמיתה במדינת ישראל", כתב פרץ בהספד על חברו.
ב-1977 עבר לעבוד במכללת הנגב על שם ספיר. המכללה הייתה אז בראשית דרכה והאוניברסיטאות והמועצה להשכלה גבוהה לא הכירו בה. זוהר הפך במכללה לדמות מרכזית. כשהמכללה הקימה ב-1982 את המכינות הקדם-אקדמיות, זוהר נבחר לנהל את אותו מפעל חינוכי שנחשב פורץ דרך ואפשר לצעירים ללא תעודת בגרות להתקבל ללימודים אקדמיים.
לדברי פרץ "הוא עשה הכול כדי לתת הזדמנות לכל מי שלא השלים את לימודי הבגרות שלו. לכן ראה בבניית המכינות כגשר שעליו יצעדו נערים להזדמנות הנוספת שלהם בדרך אל התואר האקדמי הנכסף, שייתן להם את היכולת להשתלב בשוק העבודה ולהביא הביתה משכורת גבוהה יותר".
"התעקש שהשכלה גבוהה צריכה להיות נגישה ואנושית"
הוא שימש עשרים שנה כיושב ראש ועד מנהלי המכינות ובין פעולותיו היו העברת האחריות על המכינות ממשרד החינוך לוועדה לתכנון ולתקצוב (ות"ת) שבמועצה להשכלה גבוהה. בנוסף, היה זוהר חבר בחבר הנאמנים של ספיר ובוועד המנהל של בית-הספר להנדסאים במכללה. הוא גם הקים את פורום הרמחי"ם: פורום לא-פורמלי של מנהלי המחלקות במכללה, המתכנס מדי חודש ומהווה מסגרת לדיון חופשי, להיכרות עם בעלי תפקידים במכללה ולהכרות קרובה בין המחלקות השונות.
אורנה גיגי, מנכ"לית המכללה האקדמית ספיר, אמרה ש"זוהר היה ממייסדי מכללת ספיר ומעמודי התווך שלה. איש יקר שהיה לכולנו מורה, חבר ומקור השראה. אדם יחיד במינו שהקים את מערך המכינות במכללה והפך אותו למנוף מרכזי לשינוי חברתי; שהתעקש שהשכלה גבוהה מעולה חייבת להיות גם נגישה ואנושית. מורשתו ניכרת בכל מקום במכללה".
"תמיד איש של אהבת חינם"
בנוסף לעבודתו במכללה פעל רבות בשדרות. הוא הקים בעיר חבורות זמר, בהן חבורת הזמר "מיתרים" שליוותה את כל הטקסים בישוב וחבורת זמר ששרה משירי נעמי שמר וערכה מסע הופעות ברחבי מדינת ישראל. בנוסף הוא הנחה בשדרות אירועים וטקסים רבים וביים הצגות. בעבר היה יושב ראש הנהלת המתנ"ס בעיר ולאורך שנים ועד שהלך לעולמו, היה יושב ראש סינמטק שדרות, מוסד תרבותי מרכזי בעיר.
הפעילות הרבה שלו בעיר נעשתה בהתנדבות. "הייתה לו גישה מיוחדת לאנשים. היה נעים הליכות, איש ספר, איש חינוך, איש מעשה ותמיד איש של אהבת חינם", אמר עליו אלברט גבאי, עיתונאי משדרות.
לאורך שנים גם היה מעורב בפעילות פוליטית בשדרות וכיהן כחבר מועצת העיר. אחד התחביבים האהובים עליו היה הגשת תוכנית ברדיו "קול הנגב" של המכללה האקדמית ספיר. לתוכנית שלו הוא קרא "ירח על כידון הברוש", שם שלקח מתוך שיר של נתן אלתרמן. בתוכנית הלילית ראיין אנשים ושילב שירים עבריים וכן מוזיקה צרפתית ויוונית. כמו כן היה חבר מערכת במגזין "ארץ אחרת" שעוסק בענייני החברה הישראלי והעם היהודי. מדובר בכתיבה מעמיקה בנושאים שלא זוכים לעיסוק דומה בתקשורת הפופולארית. בשנת 2007 הקדיש המגזין גיליון שלם לחיים בעוטף עזה וזוהר כתב מאמר שנקרא "שדרות היא ארץ אחרת".
"סמל לחברות ללא תנאים"
במהלך השנים צבר זוהר שישה תארים בהם שני תארים שניים והיה בשלבים סופיים של דוקטורט במדעי-המדינה באוניברסיטת תל-אביב. עבודת הדוקטורט שלו עסקה בעולם הדימויים בתקשורת והשפעתם על תהליכים ומציאות. אולם הוא נאלץ להתמודד עם מחלה קשה ולפני שלושה שבועות הלך לעולמו.
"אני יודע שכל אחד והזוהר שלו, וכל אחד יזכור את זוהר בדרכו המיוחדת ובנקודות חיבור אישיות. עבורי זוהר היה הסמל של חברות ללא תנאים, חברות שכולה אהבה ושאינה תלויה בדבר", הספיד אותו חברו עמיר פרץ.