אתמול (שישי) פורסם שאוניברסיטת רייכמן הגישה בקשה לפתיחת פקולטה לרפואה. בתור סטודנט לרפואה, שמוחה על החוסר ברופאים, על הפערים בתקנים והמשמרות הארוכות, אני מתנגד לכך בתוקף. במדינת ישראל חסרים רופאים, חסרים המון רופאים, אבל יותר משחסרים רופאים במדינה, חסרים רופאים בנגב ובגליל, שם תור לרופא מומחה יכול לארוך חודשים וההמתנה לשירותי רפואה ארוכה פי כמה וכמה מאשר במרכז.
הקמת פקולטה לרפואה ברייכמן, שעלותה כ 90 אלף ש"ח בשנה (על פי הפרסומים) תאפשר רק לעשיריונים העליונים להתקבל ללימודי הרפואה. שגם ככה במשך שנים הפכו ללימודים לעשירים בעיקר. ולמה מעניין את כולנו שהרפואה תהיה מגוונת? למה זה חשוב בעיני אפילו יותר מאשר שבית המשפט יהיה מגוון? פשוט כי מדובר בבריאות שלנו.
מחקרים שנעשו בעבר גילו שקיים סיכוי גבוהה יותר שרופאים שגדלו בנגב ישארו בנגב בהשוואה לרופאים שגדלו במרכז. סביר שסטודנט לרפואה ברייכמן, שמגיע מישוב מבוסס כזה או אחר ועל פי רוב יהיה מהמגזרים החילוני/ דתי לאומי, לא ילך להיות רופא משפחה בשפרעם, נתיבות, או בית שאן. סביר מאוד, שאותו סטודנט לא יבחר לעשות את ההתמחות שלו בבית החולים פוריה. וכאן בדיוק מתחיל הפער בין הרפואה במרכז לפריפריה.
כבר היום, מקצוע הרפואה הוא מקצוע לעשירים. מדובר בהליך קבלה יקר ביותר. במחזור הנוכחי שלי, חצי מהסטודנטים למדו לארבעה מבחנים פסיכומטריים לפחות. כמו כן, כ-70 אחוזים מהסטודנטים במחזור שלי הוציאו מעל 20 אלף שקלים על תהליך הקבלה, שלא נדבר על תקופה ארוכה של לימודים במהלכה הם לא מתפרנסים. עלות מבחני הקבלה לרפואה, לאלו שעומדים ברף הפסיכומטרי, מגיע באוניברסיטאות הציבוריות לסכום של כמעט 2,000 שקלים.
ואכן, גם כשבוחנים את הפיזור הגיאוגרפי באוניברסיטה הציבורית בה אני לומד, רק 14 אחוזים מהמחזור שלי מגיעים מאיזורי הגליל העמקים והגולן, בעוד ש-46 אחוזים מגיעים מאיזורי השרון והמרכז. אם רוצים לפתור את מצוקת הרופאים בפריפריה, צריך להתחיל מלמטה, להגדיל את ההוראה הציבורית, להרחיב את הפקולטות שמלמדות רפואה דווקא בפריפריה, להגדיל את הפקולטה לרפואה בצפת ובבאר שבע, לאפשר לסטודנטים לחוות את הרפואה בפריפריה וללמוד שם, ולא להקים פקולטות לעשירים בלבד.
גיא יגור, סטודנט לרפואה