הנשיא ג'ו ביידן הזמין את הנשיא יצחק הרצוג לביקור בוושינגטון, אולם הזמנה לראש הממשלה נתניהו עדיין מבוששת לבוא. על רקע זה פורסם מפי "מקורות מדיניים בכירים" שבכוונת נתניהו לבקר בחודש הבא בסין, כאיתות לממשל ביידן על כך שלישראל חלופות מדיניות נוספות.
קוי הדמיון למדיניות "גיוון המשענות" הסעודית, שנמצאת בתהליך התקרבות לסין, ניכרים, ולא לטובה. יורש העצר מוחמד בן סלמאן אירח בשנה שעברה ביקור ראוותני של נשיא סין בממלכה, שהושווה מייד לביקורו הצנוע של הנשיא ביידן. בהמשך חתם על הסכם עם איראן בחסות סין, והעניק לבייג'ינג מעמד של שחקנית אסטרטגית ומתווכת חדשה במזרח התיכון. כל זאת, כך נראה, כדי ללחוץ על ארצות הברית לשנות גישתה לערב הסעודית ולהענות לדרישותיה. בן סלמאן משדר שיש לו עוד אופציות חוץ מוושינגטון, ושאין בכוונתו לבחור צד אלא להנות מכל העולמות: ערבות אסטרטגית מארה"ב ויחסים כלכליים ומדיניים עם סין. במקביל, הודיע על עסקה של 37 מיליארד דולר לרכש מטוסים מבואינג, איתות חיובי לוושינגטון. בכירים אמריקניים מגיעים לריאד, והשיחות בעיצומן.
על אף חוסר שביעות הרצון של ממשלת ישראל מהתנהלות הממשל האמריקני, איתות על התקרבות לסין הינו מהלך שיפגע באינטרס הישראלי ולא יקדם אותו. מדובר במעשה שמצטייר כנואש, ונועד לספק לראש הממשלה "פוטו-אופ" ולהחזיר את הדימוי שאבד לו כ"מנהיג מליגה אחרת" על הבמה העולמית, בצל האירועים הפנימיים בישראל וממשלתו הכושלת. אבל, לא רק דימוי ויוקרה מונחים על הכף, אלא אינטרסים עמוקים של מדינת ישראל, שעלולים להינזק באופן חמור.
ראשית, ישראל אינה סעודיה. סעודיה אינה זוכה לסיוע צבאי שנתי של מיליארדי דולרים מארה"ב, אינה תלויה בווטו האמריקאי במועצת הביטחון של האו"ם ובתמיכה אמריקאית בכל יוזמה נגד ישראל בזירה הבינלאומית, אינה נעזרת בערבויות פיננסיות אמריקאיות ואינה מקבלת את מיטב הנשק האמריקני. כחלק מהמאבק הבין-מעצמתי בין ארה"ב לסין נמנעת ישראל כבר שנים רבות מייצוא ביטחוני וצבאי לסין נשק, וארה"ב מצפה שמדיניות זו תחול גם על טכנולוגיות מתקדמות בעלות פוטנציאל צבאי.
למרות המתח בין ממשלת ישראל הנוכחית לבין הדמוקרטים, נתניהו זקוק לממשל ביידן כדי לקדם את שני היעדים האסטרטגיים של ממשלתו: למנוע מאיראן נשק גרעיני ולצרף את סעודיה למעגל הנורמליזציה. היחסים עם ארה"ב מקרינים ישירות על עוצמת ההרתעה הישראלית מול איראן וחזבאללה. במקרה של עימות צבאי בצפון או עם איראן, התמיכה האמריקאית בישראל תהיה קריטית עבורה: צבאית, ביטחונית ומדינית.
סעודיה, לעומת זאת, היא מעצמת אנרגיה ומנהיגה בעולם המוסלמי והערבי. לפיכך, איראן פעלה לקדם הסכם לשיכוך היחסים עם סעודיה ביודעה שזה יקל עליה לשקם יחסיה עם מדינות האזור, ואולי גם למשוך השקעות. יורש העצר הסעודי הוא מנהיג בעל חזון החותר להציב את הממלכה במעמד של מעצמה בעלת יחסים כלכליים חזקים בכל חלקי העולם. מערכת היחסים בין בית המלוכה הסעודי לממשל ביידן והקונגרס האמריקאי הגיעה לשפל לאחר רצח העיתונאי חאשוקג'י והתייחסותו הפומבית של ביידן לסעודיה כ"מדינה מצורעת". למרות מאמציו לתקן היחסים עם הממלכה במהלך ביקורו ביולי 2022, היחסים בין המדינות חוו הדרדרות נוספת לאחר שסעודיה התעלמה מבקשת וושינגטון, קיצצה בהפקת הנפט והביאה לעליית מחירים, מהלך שנתפס כניסיון להשפיע על מערכת הבחירות לקונגרס בארה"ב בנובמבר 2022.
יורש העצר פנה לסין כדי לבחון כיצד סין תוכל ללמלא את החלל שהותירה ארה"ב וכדי לאותת לוושינגטון, שבמסגרת התחרות האסטרטגית הגלובאלית עם סין עליה להתחרות גם במזרח התיכון, ולהתחשב בדרישות ריאד.
מה שעבד לסעודיה לא יעבוד לישראל. סין מצביעה קבועה נגד ישראל באו"ם, היא תומכת מסורתית בעמדות הערביות והפלסטיניות, מכירה בפלסטין כמדינה ומאמצת את עמדות הפלסטינים למדינה בגבולות 67' שבירתה ירושלים. סין נמצאת בשותפות אסטרטגית עם איראן (ובמקביל גם עם סעודיה) ואיננה מקיימת שת"פ הביטחוני, המודיעיני והמבצעי כפי שישראל מקיימת עם ארה"ב. מערכת היחסים בין ישראל לסין מושתתת בעיקר על יחסי מסחר וכלכלה, וקיים ספק מהן התמורות המדיניות והכלכליות לישראל מביקור בסין, בעיקר נוכח מחירן ביחסים עם ארצות הברית.
בעוד ישראל ממוקדת ביחסי הכוחות במזרח התיכון בעיקר מול איראן ושלוחותיה, ארה"ב ממוקדת במאבק הבין מעצמות לשימור העליונות האמריקאית מול סין, למנוע מרוסיה הצלחה במלחמה מאוקראינה ולשמר את הסדר העולמי העומד על בסיס ערכים מערבי. בעת הזו ניסיון ישראלי לשחק בקלף הסיני מסוכן ועלול לסכן את היחסים דווקא עם נשיא דמוקרטי שאוהד את ישראל ומחויב לביטחונה.
ניסיון האיתות הישראלי הוא בלוף שלא צפוי לשפר את עמדתה של ישראל מול וושינגטון אלא דווקא להגביר הביקורת החריפה עליה עקב המדיניות בזירה הפלסטינית, קידום המהפיכה המשטרית וחוסר הנכונות לספק לאוקראינה יכולות הגנה אווירית. התחרות עם סין היא נושא רגיש וקריטי במדיניות החוץ האמריקנית, בקרב שתי המפלגות, דמוקרטים ורפובליקנים. יש לרה"מ קלפים חזקים בהרבה כדי להחזיר היחסים עם ארה"ב למסלולם - למשל עמידה ברורה לצד המערב במלחמה באוקראינה והרחבת הסיוע הצבאי לאוקראינים לנשק הגנתי, לצד קידום השת"פ האסטרטגי עם ארצות הברית בטכנולוגיות רגישות ועיגון ישראל כשותפה טכנולוגית מובילה לשימור העליונות הטכנולוגית האמריקאית. במקביל יש לעצור את הצעדים הפוגעים ביחסים עם וושינגטון בזירות הפנימית והפלסטינית, אך זה ידרוש אומץ פוליטי ומוכנות מצד נתניהו להציב גבולות לקואליציה שלו.
הדרך לנורמליזציה עם סעודיה, להרתעת איראן, למיצוי יתרונות ישראל בתחום הטכנולוגיה והחדשנות, ולחברות במועדון המדינות החופשיות - עוברת בוושינגטון, ולא בבייג'ינג. מהלך שיתקע לממשל ביידן "אצבע בעין" ייתפס כהתגרות ועלול לפגוע בכל היעדים האסטרטגיים הנ"ל.
נכון יעשה נתניהו אם יפתח את הדלת לוושינגטון לא באמצעות משחק באש עם אינטרס אמריקאי עמוק אלא בדרך המלך: נטישת ההפיכה המשטרית וריסון המרכיבים המשיחיים בממשלתו, המובילים אותו ואותנו לעבר ריסוק הרשות הפלסטינית ולשליטה מלאה באיו"ש, שואבים את צה"ל ל"בוץ הפלסטיני", בולמים אינטגרציה של ישראל באזור ופוגעים במעמדה הבינ"ל ויחסיה עם ארה"ב ואירופה.
אלוף במיל. עמוס ידלין הוא נשיא מיינד ישראל. בעברו כיהן כראש אגף המודיעין בצה"ל וכראש המכון למחקרי ביטחון לאומי.