איים מלאכותיים - פרויקט מגלומני

מאת יעל דורי

הפגיעה בסביבה עקב הקמת אי מלאכותי היא ודאית ובלתי הפיכה. הפרוייקט מיותר, יקר ומסוכן לסביבה, ויש לעצור אותו כל עוד לא הוצאו עליו כספי ציבור רבים מדי.

בהתאם לכוונות המוצהרות של הממשלה, יוקם בשלב הראשון אי המיועד לשדה תעופה, מול חוף תל ברוך ועד חופי הרצליה בעלות של כמיליארד דולר. אורכו של האי יהיה שלושה קילומטר ושטחו כ-2,320 דונם. למרות האקזוטיקה הנלווית למילה "אי" והפנטזיות על אי בודד מרוחק מכל יבשה מאוכלסת, יוקם שדה התעופה הימי במרחק של שני קילומטר בלבד מן החוף.

היוזמה הישראלית היא חסרת תקדים. יש רק עשרות איים מלאכותיים בעולם (בעיקר ביפן), אך עד כה לא הוקמו איים מלאכותיים בים הפתוח מול סערות הגלים. כל האיים שנבנו, למעט נסיון צרפתי אחד שכשל, בנויים במפרצים סגורים ובתנאים שאינם מזכירים כלל את הים התיכון שלנו.

לאנשים רבים יש חלום לחיות על אי, מול קו המים, על חופים לבנים, ליד עצי קוקוס רוחשים ברוח ושקט אינסופי. לאיים שלנו אין כל קשר לחלום הזה. אלה יראו כמו מנהטן על המים, יער צפוף של מגדלים בני 40 קומות, הבנויים על פלטפורמה ענקית מבטון. איים למטרות אחרות, כמו שדה תעופה, ייראו כמו מפעלים על המים, מבני תעשייה ענקיים העשויים מחומרים מתועשים.

בניית האיים תגזול את אחד מהנכסים הנופיים שעוד נותרו בארץ – המבט לים, לקו האופק, ל"כחול הגדול". גוש אטום בגובה 6 קומות (וזהו רק האי עצמו בלי הבניה שתיתמר ממנו לגובה) ישפיע נופית על עשרות אלפי תושבים באזור המרכז ועל אחרים העוברים בו. בניית אי בים אינה פעולה הפיכה מבחינה נופית ואל למישהו לנכס לעצמו בעלות על הנוף לים ששייך לציבור כולו.

האי המתוכנן על ידי משרדי הממשלה עלול ליצור פגיעה קשה עד כדי אסון אקולוגי. צפויה עצירה מוחלטת של הסעת החול לאורך החופים. העצירה של הזנת החול לחופים תגרום להצרתם ולהעלמותם, כפי שכבר קורה היום בחופים הממוקמים מצפון למרינה כלשהי. הכרסום במצוקי החוף יגבר וחלקם יתמוטטו.

גם הסעה מלאכותית של חולות, כמומלץ בסקר ההתכנות הממשלתי, אינה יכולה לעצור את התהליך הטבעי ולהחזיר את המצב לקדמותו בחופים ובתוך הים. חופי הארץ עומדים בסכנה ממשית כל עוד לא יוסר מסדר היום פרוייקט מגלומני שכזה.

"שדה דב" הקיים הוא שדה תעופה פנים ארצי. השדה המתוכנן בים, זה שאמור "להחליף" אותו, הוא שדה תעופה בינלאומי, משלים לשדה התעופה בן גוריון, גדול בהרבה, רועש בהרבה, רוחש פעילות בלתי פוסקת של נחיתות והמראות.

חלופות יבשתיות לא נבדקו לעומק עקב הקלות הבלתי נסבלת שבקידום רעיון העיוועים של הפיכת שטח ציבורי פתוח – הים במקרה זה - לשטח נדל"ני ולמנוף לקידום פוליטיקאים. לו נבדקו והוצגו כל החלופות והעלויות היו מקבלי ההחלטות מגלים שבמחיר אי בגודל בינוני הם יכלו לרשת את כל הארץ במסילות ברזל, לחפור מתחת לכל גוש דן את הרכבת התחתית ולשפר על ידי כך את איכות חייהם של כלל ציבור הבוחרים הישראלי.

לכן, אסור לנו להרשות את הקמתו של האי. הפרוייקט כולו מסוכן לסביבה, לנוף ולכיס הציבורי. מקבלי ההחלטות רואים באיים פתרון קל למצוקת קרקע, ומקום להפניית מרצם ותקציביהם. עלינו לעמוד על כך שהים שייך לנו (ולעצמו) ולא ניתן להפכו לחצר האחורית של המדינה בדומה למגמה הרווחת לגבי הנגב.

הכותבת היא אדריכלית נוף ומתכננת ערים באדם טבע ודין