סילביו ברלוסקוני, ראש ממשלת איטליה לשעבר שמת היום (שני) בגיל 86, ייזכר כדמות השנויה ביותר במחלוקת באיטליה המודרנית, ששינתה את הפוליטיקה המקומית ויצרה דגם חדש של פופוליזם ימני ששוכפל במקומות אחרים בעולם. איל התקשורת, ששמו הפך לשם נרדף לשערוריות כלכליות ומיניות, בנה את האימפריה הכלכלית שלו בכוחות עצמו, שבשיאה השתרעה על פני מגוון רחב של תחומים. החל מנדל"ן וקמעונאות ועד לתקשורת וכדורגל.
ברלוסקוני, שניחן ברוח יזמות ובביטחון עצמי חסר גבולות, ניצל את הונו ואת כוחו התקשורתי כדי להסתער על הפוליטיקה ב-1994, תוך שהוא מגיע לעמדה הבכירה ביותר ברומא ללא שום ניסיון פוליטי. הופעתו בפוליטיקה האיטלקית שינתה את המפה הפוליטית המסורתית, וקווי דמיון רבים לסגנונו הבוטה נצפו אצל דונלד טראמפ, מיליארדר ואיל נדל"ן ותקשורת בעצמו שהצליח לכבוש את הנשיאות בארצות הברית ב-2016.
מבקריו הרבים של ברלוסקוני האשימו אותו בשימוש בכוחו בעיקר כדי להגן על האינטרסים העסקיים שלו, והצביעו על המצב הכלכלי הרעוע, ועל הבירוקרטיה והשחיתות שהשתוללו בתקופת שלטונו.
ברלוסקוני, מצדו, אמר כי הוא נכנס לפוליטיקה רק כדי לעצור את השמאל. "פוליטיקה אף פעם לא הייתה התשוקה שלי. היא גרמה לי לאבד הרבה זמן ואנרגיה. אם נכנסתי לזירה, זה היה רק כדי למנוע מהקומוניסטים לקחת את השלטון", אמר בריאיון שהעניק לרגל יום הולדתו ה-80 ב-2016.
הוא הצליח לכבוש את המצביעים בזכות הנמרצות שלו, ולהישאר בשלטון חרף שורה ארוכה של פליטות פה דיפלוטמיות ושערוריות, שבין הבולטות שבהן היו טענות לכך שהוא קיים יחסי מין עם נערה ואירח מסיבות חשק פרועות, שזכו לכינוי "בונגה בונגה".
אך המשבר הפיננסי שטלטל את אירופה ב-2011 היה מכה אחת יותר מדי גם עבור שועל קרבות ותיק כמו ברלוסקוני, והוא אולץ להתפטר מתפקיד ראש הממשלה. שנתיים מאוחר יותר, דומה היה שהקריירה הפוליטית והציבורית שלו הגיעה לקצה כשהורשע בהונאת מס ובעקבותיה נאסר עליו להחזיק בתפקיד רשמי ואף נשלל ממנו עיטור הכבוד הנחשק "איל קבליירה" - האביר.
הוא אף נאלץ למכור בשל לחצים כלכליים את קבוצתו האהובה מילאן, שהצלחותיה על המגרש שיקפו בעבר את הצלחתו הפוליטית, בעוד שמאמציו להפוך את קבוצת התקשורת שלו לענקית שידור כלל-אירופית מעולם לא צלחו.
הוא נולד במילאנו ב-1936 למשפחה ממעמד הביניים, ועבד בין היתר במכירת שואבי אבק וכזמר בספינות תענוגות. הוא עבר לעסקי הנדל"ן לפני שהקים את חברת "מדיהסט", רשת השידור המסחרית הגדולה ביותר באיטליה. מפלגתו "פורצה איטליה" הוקמה ב-1993 ושנה לאחר מכן, הוא מונה לראש הממשלה - הראשון שלא נשא בשום תפקיד רשמי קודם לכן. הקדנציה השנייה שלו, בין 2001 ל-2006, הייתה הארוכה ביותר של ראש ממשלה באיטליה אחרי מלחמת העולם השנייה.
ברלוסקוני הורשע בעבירות מס בסוף 2012, והוא ריצה את עונשו בן השנה בעבודות שירות בבית מגורים במילאנו. לקראת הבחירות לפרלמנט ב-2018, בוטל האיסור שהוטל עליו להחזיק בתפקיד רשמי. מפלגתו רצה יחד עם מפלגות הימין "הליגה" ו"האחים של איטליה", אך הן לא השיגו את הרוב הדרוש כדי למשול. שנה לאחר מכן, ברלוסקוני זכה במושב בפרלמנט האירופי.
בבחירות האחרונות באיטליה, באוקטובר, שבה מפלגתו לשלטון בקואליציה תחת ג'ורג'ה מלוני אף שהיא קיבלה את מספר הקולות הנמוך ביותר בתולדותיה. בנוסף לכך, הוא נבחר לסנאט.
חרף התפקיד הזוטר של מפלגתו בקואליציה הנוכחית, הצלחתן של מפלגות הימין הקיצוני של מלוני ושל סגנה, מתאו סלביני, להשתלט על המיינסטרים היא אולי המורשת הגדולה ביותר של ברלוסקוני. הוא לא העביר רפורמות מרחיקות לכת והותיר אחריו בעיות ארוכות, אך הפוליטיקה והתקשורת באיטליה של היום נותרו בצלמו ובדמותו.