בעוד שבעולם שאחרי הקורונה נגמלים לאט מהשימוש במסכות, ביפן, המסכות היו נפוצות הרבה לפני המגפה ורבים השתמשו בהן כדי להילחם במחלות עונתיות. עם זאת, השימוש בהן זינק כשהפך להנחיה רישמית מהממשלה כמאבק במגפה. שלוש שנים לאחר פרוץ הנגיף, רבים ביפן עדיין לא יצאו לציבור ללא מסכה, גם לאחר שהממשלה הסירה את המלצות השימוש בה במרץ האחרון.
הימאורי יושידה הייתה אחת מרבים ביפן ששכח איך מתנהלים בלי מסכות. "לא השתמשתי הרבה בשרירי הפנים שלי במהלך הקורונה", אמרה יושידה בת ה-20. כעת, כדי להחזיר את היכולת להסתובב בפנים גלויות, היא שכרה את שירותיה של "מדריכת חיוך", ואמרה שמדובר ב"אימון טוב" שיעזור לה להתכונן לכניסה לשוק העבודה.
יושידה וחבריה לכיתה, בהם בעיקר צעירים, לומדים על ידי המורה שלהם קייקו קוואנו איך לחייך. בתרגיל אחד בשיעור היא מבקשת מהם להחזיק מראות מול פניהם ולמתוח את צידי הפה באצבעותיהם.
הביקוש לקורס של קוואנו, ששמו "חינוך לחיוך", עלה פי ארבעה, כולל הביקוש לשיעורים פרטיים, שעלותם 7,700 ין שהם כ-200 שקלים. "אני חושבת שפשוט יש לאנשים צורך גובר לחייך", היא אמרה. "מבחינה תרבותית, חיוך מסמל שאני לא מחזיקה אקדח ולא מאיימת עליך", הסבירה את חשיבותו.
סקר שנערך על ידי השידור הציבורי ביפן בחודש שעבר הראה כי 55% מהיפנים עדיין עוטים מסכות באותה תדירות כפי כשהיו עושים כשהיו הנחיות ממשלתיות שמחייבות זאת. רק 8% הפסיקו לחלוטין.