לא בכל יום ניתן לראות כיצד פערי התפיסה הכלכלית מכתיבים את שיקול הדעת של היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה השונים. חוות דעת משפטיות שונות באותו בנושא שהגיעו לידי וואלה! ועוסקות במיזם חלוקת תווי המזון, שמקדם יו"ר ש"ס, ח"כ אריה דרעי, מראות כיצד תפיסה כלכלית שונה ביחס לחברה החרדית ומתן סיוע לנזקקים עשויים להשליך על חלוקת הכספים בידי הממשלה.
המיזם נמצא במוקד מחלוקת משפטית בין היועץ המשפטי של משרד האוצר, עו"ד אסי מסינג, לבין היועץ המשפטי של משרד הפנים, יהודה זמרת (גילוי נאות: הח"מ היה עו"ד בלשכתו של זמרת בין השנים 2018-2017). במצב הדברים הנוכחי, מי שתצטרך להכריע בנושא היא היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה. נכון לכתיבת שורות אלה היא טרם גיבשה החלטה.
עיקר המחלוקת בין שני היועצים המשפטיים נוגעת לסעיף בהסכמים הקואליציוניים למיזם הקצאת תווי המזון לנזקקים בסכום כולל של מיליארד שקלים במשך שנתיים (400 מיליון שקל השנה ועוד 600 מיליון שקל בשנת 2024). מדובר בתוכנית שמשרד הפנים הפעיל בתקופת הקורונה ובמסגרתה הזכאים לקבלת התווים היו אלה שזכאים להנחה בארנונה וכן תושבים שעמדו בתנאי מבחן ההכנסה לנפש אך לא הגישו בקשה להנחה בארנונה מהרשות המקומית.
לפי חוות הדעת שהגיעה לידי וואלה!, היועץ המשפטי של משרד האוצר מסינג מתנגד לתוכנית וקובע בחוות דעתו כי יש לגבש אמות מידה אחרות לחלוקת התווים, זאת בעיקר בטענה כי חלוקת התווים נמסכת "על מבחן הכנסה לנפש ולא על מבחן הכנסה פנויה למשל, לרכישת מזון, שהוא המבחן המקובל היום במערכת הרווחה".
מסינג מבקש לשים את הדגש לא על סכום הכסף שהמשפחה מרוויחה ברוטו בכל חודש בחשבון הבנק של המשפחה אלא בסכום שנותר למשפחה, נטו, לרכוש בו אוכל. "מבחן ההכנסה לנפש מתעלם מהוצאות קבועות שיש לכל משק בית ואינן תלויות במספר הנפשות בו, ולכן הוא מכוון למשפחות גדולות, אשר בעיקר הן יהיו זכאיות לתווי מזון. כך, מבחן ההכנסה לנפש יוצר עיוות והבחנה שאינה רלוונטית בין משפחות גדולות למשפחות קטנות, גם כשההכנסה הפנויה שלהן נמוכה יותר ולכן חוסר הביטחון התזונתי שלהן גדול יותר", הסביר מסינג.
בנוסף, יועמ"ש משרד האוצר רמז בחוות דעתו שחלוקת תווי המזון לפי המבחנים שנקבעו בתקופת הקורונה מוטים לכיוון משפחות חרדיות, אמנם מסינג לא אמר זאת במפורש, אך לפי דבריו הבדיקות שנעשו בנושא מצביעות על אי הלימה בין קבלת התווים לבין נזקקות אמיתית: "יש להוסיף כי בדיקות ומחקרים שונים שנעשו בקשר לסיוע בתקופת הקורונה, נותנים ביטוי כמותי לאי-התאמתן של התקנות המזכות לצורך בסיוע בביטחון תזונתי ולקשיים האמורים ומלמדים על הלימה נמוכה בין הימצאות באי-ביטחון תזונתי לבין קבלת תלושי מזון במסגרת הסיוע בתקופת משבר הקורונה לפי אמות המידה הקודמות".
מנגד, היועץ המשפטי של משרד הפנים שגיבש את חוות דעתו בסוף השבוע האחרון סבור דווקא כי השימוש במבחן ההכנסה עדיף על פני שימוש במבחן הכנסה פנויה: "יודגש כי תכלית ההתבססות על מבחן ההכנסה במסגרת אמות המידה לסיוע בביטחון תזונתי נעבה מהעבודה שמבחן זה נבחר בשל היותו מבחן אובייקטיבי. בחינת הכנסתו של כל אדם, ודאי הכנסתה של משפחה בשים לב למספר הנפשות בה, מהווה אמת מידה רלוונטית אשר על פיה ניתן סיוע כלכלי מסוג זה".
ביחס לטענה כי התוכנית מפלה לטובה את האוכלוסייה החרדית כותב זמרת: "בנסיבות אלו הננו סבורים כי לא ברור על מה הלין מי שהלין על היקף הסיוע שניתן לאוכלוסייה החרדית ובוודאי אל מול השיעור שניתן ליתר האוכלוסייה היהודית כאשר כאמור מדובר במתן סיוע על פי מבחן הכנסה קיים זאת כאשר לצערנו היקף העוני לא מתחלק בשוויון והיקף האוכלוסייה החרדית, שהוכר כנמצא מתחת לקו העוני ועולה באופן ניכר על הקיים באוכלוסייה היהודית הכללית".
יועמ"ש משרד הפנים כתב עוד בחוות דעתו: "מכלול המאפיינים של האוכלוסייה החרדית מצביע על היותה אוכלוסייה נועדת לאי ביטחון תזונתי זאת משילוב היקף הסובלים מעוני ואי ביטחון תזונתי בחברה החרדית על רקע מצבה הכלכלי ומאפייני התעסוקה והשכר בא ביחד עם מספר הילדים הגדול למשפחה ביחס לאוכלוסיות השונות שאף הוא פרמטר מהותי ליצירת אי ביטחון תזונתי. לאור זאת לא מפליא כי האוכלוסייה החרדית נזקקת אובייקטיבית לסיוע מורחב מחלקה היחסי בשאר האוכלוסייה. יובהר כי אין באמור משום הסכמה לנתונים שהוצגו על ידי גורמי האוצר מתוך מחקרים שונים שאיננו מודעים למתודולוגיה שלהם".