ביהמ"ש קבע: מותו של שודד בנק פגוע נפש מזיכרון יעקב נגרם מהתרשלות שוטרים

"התנהלות רשלנית ולא מקצועית של השוטרים שהיו מעורבים במעצר של המנוח, הביאו לתוצאה הטרגית שניתן היה לצפותה - הריגתו של המנוח", כך קבע השופט אמיר צ'כנוביץ בפסק דין שנתן בבית משפט השלום בתל אביב, וכך היה ברור כבר בזירה. אולם המשטרה, שבה והכחישה את אשמתה, השוטרים שיקרו במצח נחושה, לא רק לתקשורת אלא גם בבית המשפט. פסק הדין שקובע כי מותו של פגוע נפש מזיכרון יעקב נגרם כתוצאה מהתרשלות שוטרים, תואם את התרשמותם של גורמים רבים נוכח התמודדות המשטרה בשנים האחרונות מול פגועי נפש אחרים שנסתיימו כך במותם. שוב ושוב הוא מכנה את דרך פעולתם של שוטרי זכרון יעקב, רשלנית, פזיזה, לא מקצועית, נעדרת שיקול דעת ולא זהירה.

האירוע הקטלני המדובר אירע ב-23 באוגוסט 2017, והחל כשבסביבות השעה 10:00 שדד סרגיי חנוכייב, בן ה-31, גלוי פנים וחמוש בסכין מטבח, את סניף בנק דיסקונט המצוי כשלוש מאות מטרים מבית הוריו שעמם התגורר. דקות ספורות לאחר מכן, בסביבות השעה 10:09 האירוע הגיע לסיומו באופן טרגי - מותו המיותר בחצר הבית אליו שב בהליכה. חנוכייב מת כתוצאה מירי השוטרים שהוזעקו ואיבדו שליטה, למרות שמצאו אותו רגוע, מגלגל סיגריה על המרפסת. מהראיות והעדויות שהובאו, עולה שרגעיו האחרונים היו קשים ומלווים בכאבים. הוא השתעל והתקשה לנשום נוכח חדירת אחד הקליעים לריאותיו, עבר טיפול ראשוני בשטח על-ידי פרמדיקים של מד"א ובהמשך ניסיונות החייאה שנמשכו שעות ארוכות גם בדרך ובבית החולים, במהלכן גסס ונפטר רק למחרת.

זהו היה סופו הטראגי של פגוע הנפש סרגיי חנוכייב, שדווקא גדל כילד חברותי ותלמיד טוב. הוא סיים לימודי בית-ספר והתגייס ליחידה קרבית, ולאחר מספר חודשים עבר לשרת כטבח. לאחר שחרורו, עבד בעבודות מזדמנות, ואף נסע לארה"ב ועבד גם שם. הייתה לו איזו אהבה נכזבת ובשלוש וחצי השנים שקדמו לאירוע הוא הסתגר בביתו, מצבו הנפשי החמיר והוא חדל לתקשר עם אנשים מלבד בני משפחתו. בפברואר 2017 הוא אובחן ע"י פסיכיאטר, כסובל מסכיזופרניה ונקבעה לו נכות נפשית.

לשוטרים שהגיעו לזירה לא היה שום מושג על מצבו הנפשי של חנוכייב, למרות שכחצי שנה קודם לכן, עובדת סוציאלית במחלקה לשירותים חברתיים במועצה המקומית זכרון יעקב, התריאה על מצבו בפקס לתחנת המשטרה. "מידע מהותי זה, שהועבר לתחנת המשטרה המקומית, לא תויק ולא עודכן באופן שיהיה זמין או יעמוד בפני שוטרי התחנה בזמן אמת", קבע השופט, "מהעדויות שהובאו עולה כי כלל לא עצרו השוטרים לבחון סוגיה זו של זהות דיירי הבית והרקע שלהם, אף שהיה בידם האפשרות לעשות כן".

אימו של חנוכייב טענה כבר באותו היום: "רצחו לי את הילד", ובן זוגה יוסי אמר כי "המשטרה פעלה פה שצורה לא מקצועית ולא חוקית".

"אדם צעיר שלפניו תוחלת חיים נכבדה, נקטעה באחת, בשל ההתנהלות הרשלנית של השוטרים המעורבים באירוע, שלא פעלו כפי ששוטרים מיומנים ומקצועיים אמורים לפעול לביצוע מעצר אשר אינו אמור להסתיים במותו של החשוד", קבע השופט למרות שלא נסתרה מעיניו טענת המשטרה כי חנוכייב יצא אל השוטרים כשבידו סכין. לדבריו, "שוטרים מיומנים נדרשים לפעול להקפאת המצב, המתנה להגעת כוחות משטרה נוספים, לרבות פיקוד בכיר, קבלת מידע והערכות לניהול מו"מ בניסיון להביא לסיום האירוע ללא צורך בעימות חזיתי עם החשוד. במקום זאת פעלו באופן מהיר, למעצר מידי של החשוד".

עורכי הדין אביתר קציר וגיורא אבן צור, שייצגו את המשפחה, טענו כי "מבלי שניתן להפריד מהרשלנות הקשה של התנהלות המשטרה באירוע, גרסאותיהם של השוטרים המעורבים התגלו כגרסאות 'מבושלות' וכוזבות, הרצופות בשקרים רבים לגבי אופן התרחשות האירוע".

לאחר האירוע, השוטרים הרחיקו עיתונאים וצלמים מהזירה, ובמקביל קצין תדרך אותם על שלכאורה אירע. השוטרים אף הרחיקו את בני המשפחה מהבית עד שעות אחר הצהריים תוך שסרקו את החצר ואספו תרמילים. למחרת, כשהתקבלה ההודעה על מותו של חנוכייב, דובר המשטרה מסר כי "השוטרים הותקפו ע"י אדם חמוש בסכין, חשו מאוימים, הזהירו אותו לפני כנדרש וירו בפלג גופו התחתון". לדבריו "פעלו כמצופה מהם".

גם בבית המשפט טענה המשטרה ששוטריה נהגו באיפוק, בהתאם להוראות הפתיחה באש. לדברי המשטרה, רק שני שוטרים ירו לעבר המנוח וכל אחד מהם ירה כדור אחד בלבד, ממרחק של כחצי מטר, מלפנים, ולפלג גוף תחתון. אולם למרות התדרוכים, השוטרים סתרו האחד את השני והשופט מצא אחרת: "הוכח שהמנוח נורה משלושה ועד חמישה קליעים נפרדים, רוב הכדורים פגעו בפלג גוף עליון, אחד בפלג גוף תחתון, וממש לא ממרחק של חצי מטר". הוא בנוסף, דחה את טענת המשטרה כי השוטרים פעלו תוך הגנה עצמית וקבע כי "העובדה שעיקר הירי שפגע במנוח בוצע מטווח רחוק ובינוני ובפלג גוף עליון אינה מתיישבת עם התנהלות זהירה או מקצועית של השוטרים שירו במנוח, ואינה עולה לכדי התנהלות מידתית". כמו כן, השופט קבע כי טענת המשטרה לפיה חנוכייב נורה מלפנים "הוכחה כגרסת שווא, שאינה תואמת את העובדות".

רס"מ איציק מזרחי, אחד מחמשת השוטרים שנכחו בזירה, העיד שצעק והזהיר את המנוח שלוש פעמים - "אני יורה". רס"מ גיל סימון טען שצעק "עצור או שאני יורה". אולם שלושת השוטרים הנותרים שלא נטלו חלק בירי, ובהם רפ"ק אילן עוליאל שפיקד על האירוע, העידו כי לא שמעו את השוטרים מזרחי וסימון מזהירים כלל.

השופט דחה גם את טענתו של מזרחי לפיה "הופתע" ונאלץ לשלוף את נשקו ולירות רק כאשר חנוכייב התקרב אליהם. בפסק הדין קבע כי "העובדה כי הנשקים היו שלופים עוד בטרם שהמנוח יצא עם סכין מפתח הבית, מתיישבת עם מכלול המארג העובדתי המבטא התנהלות רשלנית". והוסיף כי הם פעלו מבלי שדיווחו בזמן אמת לפיקוד הבכיר בתחנת משטרת זכרון יעקב על האירועים החריגים שאירעו מאז הגעתם לבית ועד לסיומו הטראגי של האירוע. כך, התברר שמכשיר הקשר של השוטר מזרחי נותר בכלל ברכב, בסתירה לטענתו של הבלש אברהם קלבין.

"בנסיבות אלה, נוכח הסתירות, הפערים בעדויות השוטרים שנמצאו כאמירות שאינן אמת, לא מצאתי ליתן אמון בגרסת השוטרים", כתב השופט בפסק הדין ותמה היכן היה הפיקוד הבכיר בתחנת המשטרה בעת האירוע: "נפקד לא רק בעת התרחשות האירוע אלא גם במהלך העדויות שנשמעו בהליך".

באופן תמוה ובלתי מוסבר, האקדחים והמחסניות של השוטרים המעורבים באירוע, וקליעים ותרמילים שנמצאו בזירה לא הועברו לבדיקה במעבדת המז"פ, זאת כדי לשייך כל ירי לשוטר ספציפי. כמו כן, לא נבדק מיכל תרסיס גז הפלפל כדי לוודא אם נעשה בו שימוש.

תת ניצב (בדימוס) בני אבלייה, שהעיד במשפט מטעם המשטרה, סיפר כי לאחר האירוע, הורתה ראש מח"ש צפון לגבות מהשוטרים המעורבים עדות ולדבריה, "ככל שאין אינדיקציה לעבירה אין מקום להעביר החומר למח"ש". על-פי עדותו, הוחלט בהתאם כי עדיף שעדויות השוטרים יגבו על-ידי חוקר ניטרלי מיחידת ההונאות של מחוז חוף. אולם בסופו של דבר, העדויות נגבו על-ידי שוטר מתחנת זכרון יעקב. שכן לדבריו: "לא היה באפשרות חוקר חוף להתפנות לטפל באירוע הזה". שבוע לאחר שאימו של חנוכייב התלוננה למח"ש, היא קיבלה הודעה שהתיק נסגר.

בהמשך לכך, ציין השופט את המובן מאליו: "גביית עדות השוטרים על ידי שוטר עמית בתחנת המשטרה בה הם משרתים, מעמידה בספק את עצם הניטרליות, ותקינות ההליך, ולו למראית עין, של הליך החקירה של אירוע חריג בו קופחו חיים".

לסיום, קבע בהחלטתו: "פציעתו הקשה ופטירתו של המנוח נגרמה כתוצאה מהתנהלות רשלנית של השוטרים באירוע". בנוסף, פסק השופט פיצוי לשאריו של חנוכייב בסך 797,776 ועוד הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. בסה"כ תצטרך משטרת ישראל לשלם כמיליון שקלים בגין התנהלות שוטריה באירוע. המשטרה מצידה, הודיעה כי תערער על פסק הדין.

עורך דין אביתר קציר מסר בהתייחסות: "במקום להישיר מבט ולהודות בטעויות מקצועיות שהובילו לאובדן חיים כה מיותר, הגיעו השוטרים המעורבים לבית במשפט והציגו בפנינו מופע כזבים וטיוח שכולו תעתוע ובריחה מאחריות. פסק הדין שחשף את רשלנות המשטרה בטיפול באירוע על כל שלביו הוא בבחינת מסר מהדהד ואמיץ בדרך למיגור 'תרבות השקר הפוגעת בליבת היחסים והאמון בין האזרחים ומשטרת ישראל".

מהמשטרה נמסר בתגובה כי "בכל הכבוד, מדובר בפסק דין שגוי מעיקרו, המבוסס על טעויות משפטיות ועובדתיות ועל התעלמות מראיה מהותית המחזקת את עמדת השוטרים. שוטרים נקראו למרדף אחר חשוד ששדד באיומי סכין סניף בנק ולאחר מכן נכנס לבית מגורים ברחוב סמוך. שוטרים קראו לשודד להסגיר עצמו, אולם בתגובה הוא תקף אותם בסכין, נכנס חזרה לבית המגורים ודקות ספורות לאחר מכן, כשהשוטרים דרשו ממנו לצאת וחתרו למגע להיכנס לבית, יצא ורץ לעברם אחוז אמוק, כשהוא אוחז בסכין שלופה. רגע לפני שדקר את אחד השוטרים, שהיה בסכנת חיים ממשית, הוא נורה ונוטרל מטווח אפס ובכך נמנעה פגיעה בשוטר ובמעורבים נוספים. לאור כל אלה, המשטרה חולקת על פסק הדין ובימים האחרונים הוגש ערעור ובקשה לעכוב ביצוע לבית המשפט המחוזי".