חברי ממשלת ישראל, שאלתי הבאה מופנית אליכם - האם לקיחת כספי הארנונה של יזמים, תושבי נגב, חלוצים, מעבדי האדמה הזו, יושבי הגבול והספר, אנשי המעש והעמל, תשפיע בצורה כלשהי על המשבר העמוק בדיור שקיים כבר יותר מ-15 שנים? האם בעיניכם יישובי פתחת ניצנה, בואכה גבול מצרים למי שטרם הזדמן לו לבקר במקום המרוחק 70 קילומטרים מערבית לבאר שבע, הוא אינו נחשב כחלק הפריפריה של מדינת ישראל למשל?
לפי חוק הארנונה, התשובה לשאלה הראשונה היא שממשלת ישראל באמת ותמים חושבת שאת משבר הדיור אפשר לפתור במהלך קסם שלוקח את הכסף מהתושבים ולא באמצעות סבסוד שלה, ולגבי השאלה השנייה - היא אינה רואה ביישובי המועצה בנגב כפריפריה. לצערי הרב, אין לי דרך אחרת לפרש זאת לאחר שעל פי החוק, מועצת רמת הנגב תחויב להעביר לקרן הארנונה סכום של 2.2 מיליון שקל בשנה.
נניח שיש היגיון מסוים בהקמת עוד קרן נוספת, כמו קרנות שהוקמו בעבר כדוגמת קרן הניקיון, קרן לצמצום פערים וכ"ו, מה הסיכוי שהכספים מהקרנות הללו יחזרו לרשויות המקומיות? לצערי, הניסיון מלמד אותי שהוא ממש לא גבוה. הקרן לצמצום פערים גבתה מהרשויות המקומיות בכל הארץ סכום של חצי מיליארד שקל, כאשר אנחנו ברמת הנגב איבדנו 30% מהתקציב שלנו כחלק מכך. מה קיבלנו בתמורה? הרבה מחמאות ותו לא.
בכלל, השלטון המקומי זוכה כמעט תמיד לשבחים. הממשלה יוצאת למבצע צבאי - מי נמצא שם עבור התושבים? או למשל בקורונה, מי היה שם במרכזי החירום ויצא לתפעל בשטח את האירוע? כמובן, השלטון המקומי. כל זה קורה כאמור בזמן שממשלות באות והולכות, תוכניות לאומיות מתגבשות ומתרסקות והיציבות היחידה הקיימת מבחינת המענה לאזרח מגיע מהשלטון המקומי ולא מהממשלה.
נשאלת השאלה, מה המדינה צריכה לעשות בשביל לסייע לשלטון המקומי? למשל במקרה שלנו בנגב, היא יכולה לפעול להורדת עלויות הפיתוח של שכונות חדשות במושב כמהין, ביישוב המעורב שיזף וביישוב החדש ניצנה. היא צריכה לחזק את כלל מערכת החינוך ובעיקר באזורים מרוחקים ולדוגמה לעזור לאוניברסיטת בן גוריון להקים את מעונות הסטודנטים לתואר הראשון בקמפוס שדה בוקר ולהשקיע בהבאת עוד חוקרים שמייצרים את קדמת המחקר בתחום המדבר.
בנוסף, המדינה חייבת לקדם את התיירות המדברית עם החלטה על "המוצר הדרומי" וגולת הכותרת, להקים שדה תעופה משלים בנגב - דבר שיכניסו בוודאות עשרות מיליוני שקלים לרשויות הסמוכות ועשרות אלפי מקומות עבודה ובהכרח עוד מגורים. לכן, במקום לקחת לנו את הכסף של הארנונה, מוטב שהממשלה תתמקד בתמריצים לחיזוק והשקעה.
ומה באשר למשבר הדיור? אם הממשלה אכן רוצה לפתור את בעיית הדיור, היא צריכה לטפל בשני מרכיבים שנמצאים ברשותה וכלל לא רלוונטיים לשלטון המקומי - מחיר הקרקע ובזמן התכנון. אלו, נמצאים בשליטה מלאה של הממשלה ועליה לדאוג לזירוז ההליכים וסבסוד והורדת מחיר הקרקעות תוך הבטחה שההוזלה תתגלגל בסופו של דבר אל הצרכן ולא תטיב רק עם הקבלנים כמובן.
קשה לדעת מה הסיבה שהממשלה בחרה דווקא בחוק הכל כך משסע, מפלג ומסכסך בין הרשויות ועוד בתקופה כה רגישה. לצערי, מכלל הסיבות שציינתי, לא ניתן יהיה לשכנע אותי שמדובר בסיבות מקצועיות. השלטון המקומי אינו יכול לוותר למול האיוולת הזאת.
ערן דורון הוא ראש המועצה האזורית רמת הנגב