סיומו של מבצע "מגן וחץ" מציג את איראן בחולשתה. המבצע היווה את סבב ההסלמה הראשון בתקופה שבה איראן מתארת את ישראל, בשל המשבר הפנימי ובעיקר תופעת הסרבנות, בשיא חולשתה ואת "מחנה ההתנגדות" בראשותה בשיא כוחו. טהרן כמו גם שאר מרכיבי מחנה ההתנגדות מעיראק, תימן, סוריה ולבנון, לא נחלצו - זולת תמיכה מילולית מתלהמת - לעזרת הג'יהאד האיסלאמי וצפו מן הצד כיצד שדרת הפיקוד הצבאי הבכיר שלו ספגה מכה קשה במהלך המבצע.
איראן דחפה את מרכיבי מחנה ההתנגדות (בעיקר חמאס) להצטרף לג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני בירי לעבר ישראל. העיתון "כיהאן", שופרו של מנהיג איראן, עלי חמינאי, אף מתח ביקורת על חמאס וקבע כי "בהיעדר רקטות עוצמתיות יותר משאר מרכיבי "מחנה ההתנגדות" נראה, כי הרקטות של הג'יהאד האיסלאמי הן רק בבחינת עקיצות יתוש לישראל". לאורך כל המבצע קראה איראן למדינות המוסלמיות, כולל אלו החתומות על הסכמי שלום עם ישראל, להעניק סיוע פעיל לפלסטינים ו"להחיש את סופה של ישראל", ולא להסתפק בהצהרות.
מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה הבטיח בנאום לציון שבע שנים למותו של מוסטפא בדר אל-דין (מפקד כוחות חיזבאללה בסוריה, שנהרג ב- 2016 ליד דמשק) הבטיח כל סיוע אפשרי לפלסטינים אך בפועל חיזבאללה לא התערב כלל בסבב הנוכחי (כנראה זוכר את האיתות שקבל בתגובה לשיגור הרקטות מלבנון באפריל השנה).
ישראל שבחודשים האחרונים הוצגה על ידי איראן כחלשה וכמי שמתקרבת לסוף דרכה לאור המשבר הפנימי (אותו ממשיכה טהרן להדהד בכותרותיה הראשיות) גבתה מחיר יקר מהג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני בן טיפוחיה הנהנה מתקציב של עשרות מיליוני דולרים בשנה וסיוע צבאי נרחב. הג'יהאד האיסלאמי, במצוקתו, העדיף בסופו של דבר את יוזמת התיווך המצרי להפסקת אש על הלחץ האיראני, בעיקר על הנהגת החוץ של הארגון והמזכ"ל זיאד נחאלה להמשיך בלחימה.
איראן לחצה על הג'יהאד האיסלאמי לאורך כל המבצע ממש עד הרגע האחרון להמשיך בלחימה וכתב סוכנות הידיעות האיראנית "תסנים" המזוהה עם משמרות המהפכה ששידר מהרצועה במהלך המבצע אף קבע, כי ה"ג'יהאד האסלאמי הגיב ליוזמה המצרית בירי לתל-אביב. איראן סברה, כי המשך הסבב והגברת המצוקה בעזה יובילו בסופו של להרחבתו ולהצטרפות מרכיבים נוספים מחזית ההתנגדות אליו, תקווה שבסופו של דבר נכזבה.
לאיראן לא אכפת להמשיך ולשלם בדם פלסטיני לקידום יעדיה ולהרחבת השפעתה באזור ולהצטייר כגורם המרכזי המוביל המאבק בישראל. המבצע, לצד שיקום ההרתעה הישראלית ותדמיתה שנשחקה בחודשים האחרונים בעיני מדינות ערב המתונות (בעיקר סעודיה ומדינות המפרץ), הוכיח כי לישראל על יכולותיה המודיעיניות והמבצעיות שמור עדין מקום מרכזי בהתמודדות האזורית עם איראן הממשיכה לקדם את תוכניתה הגרעינית. האחרונה נתפסה בחולשתה והומחש לה ולמחנה ההתנגדות אותו היא מתיימרת להוביל, כי הרטוריקה שלה על קיצה הקרב של ישראל אינה עומדת במבחן המציאות.