נהג האוטובוס: דווקא היום לא היה מאבטח

נהג האוטובוס שבו אירע הפיגוע בקו מספר 37 של אגד, מרוואן דמוני, נפצע קל בפיגוע. דמוני הוא ערבי נוצרי, בן 31 משפרעם, העובד באגד מזה שמונה שנים. לחדשות 10 הוא סיפר על שאירע: "עצרתי בתחנה ופתחתי דלתות. פתאום לא הרגשתי את עצמי בכלל. לא הרגשתי כלום. פתחתי את העיניים וראיתי שהכל הרוס, היו אנשים על הריצפה דם. כל הידיים שלי היו מלאות דם. ניסיתי לצאת מהאוטובוס וכולם החלו להתקשר למשטרה ולפנות את הפצועים. אני מרגיש רע, אני לא יכול לשמוע כלום. לא היה מאבטח על האוטובוס, אני רגיל לראותם בתחנות. היום לא עלו בכלל. אני בדרך כלל מסתכל בודק, אבל לא ראיתי כלום".

אביו של דמוני אמר בראיון לחדשות 10, כי "המחבלים לא מבדילים בין דם לדם. אני לא יודע עם בני יחזור לעבוד באגד, אבל הוא אוהב את החברה ונראה לי שהוא יחזור".

עד ראייה סיפר: "זה קרה ברחוב הראשי של הכרמל. מרכז האוטובוס התרומם, כל הגג נקרע, זה נראה כמו פיצוץ בתוך האוטובוס. בתוך שניות אנשים החלו לחלץ את הפצועים הרבים".

עד ראייה נוסף, עובדיה, סיפר: "עמדתי ברמזור אדום בשדרות מוריה. 20 מטר לפני עמד קו 37, שעצר בתחנה ואסף נוסעים. בזמן שאסף נוסעים - אירע הפיצוץ, כל החלונות עפו לצדדים, היה עשן כבד, ונוסעים שהצליחו לצאת בכוחות עצמם מהאוטובוס, התפנו בעצמם. יצאתי לעזור בחילוץ הפצועים, ואז נגלה לעיני מחזה ממש מפחיד".

מערכת "הארץ" מוסיפה:

מעוצמת הפיצוץ באוטובוס נופצו זגוגיות החלונות בבתים הסמוכים. אחד מעדי הראייה סיפר שראה את מרכז האוטובוס מתרומם ועשן מיתמר ממנו. עד ראייה העובד בחנות ליד המקום שבו אירע הפיגוע, אמר כי דקות אחדות לאחר הפיצוץ החלו בני אדם לרוץ לכל עבר, "חלקם שותתי דם".

עובדיה סהר, נהג קו 129 של אגד שעמד סמוך לאוטובוס, סיפר: "עמדתי ברמזור אדום וחיכיתי. קו 37 עמד וקלט נוסעים. שמעתי פיצוץ אדיר. ראיתי שכל גג האוטובוס, החלונות, הדפנות, הכל עף באוויר ועולה עשן. רצתי לאוטובוס וראיתי מחזה מחריד. בתוך האוטובוס היה חום אימים. נכנסתי פנימה והתחלתי לפנות פצועים".

חפציבה שטרית, שהיתה בבית ויצ"ו בחיפה, סיפרה: "בשניות הראשונות חשבנו שהמלחמה החלה, לא הבנו מה קורה. חשנו את הפיצוץ מעל ראשינו. הזגוגיות התנפצו ובתוך שניות הבנו שלמעשה יש פיגוע מעבר לדלת שלנו. יצאנו החוצה וראינו אוטובוס שרוף לחלוטין, אפוף עשן, פצועים רבים שרועים על הארץ בצורה מאוד מאוד קשה. מיד רצנו ללא כל מחשבה לטפל בפצועים".