לקחי הויילד ויילד קארד

מאת שי גולדן


1. מרווין לואיס מהרייבנס הוא מתאם ההגנה הכי טוב בביזנס. הוא העמיד בפרק זמן של שלוש שנים את ההגנה הכי קטלנית שנראתה כאן בשנים האחרונות. נודה ולא נכחיש, ידענו שהם מצוינים, אבל רק בפלייאוף, הבנו שהם (כנראה) הדבר האמיתי.

2. הדפנסיב אנד הוא התפקיד הכי חשוב בפלייאוף בינתיים. ג'ו ג'ונסון מהסיינטס, יו דאגלס מהאיגלס, ג'ייסון טיילור מהדולפינס וטוני סאראגוסה ומייקל מקררי מהרייבנס הם התנאי הבסיסי למשחק ההגנה של קבוצותיהם. הלחץ בקו הראשון מפורר את קו ההתקפה של היריב, פותח חללים לליינבקרים אמצעיים לכסות שטחים מאחור וגורם לקווטרבקים להיחפז ולטעות.

3. הפחדנות חיסלה את הקולטס. 38 שניות לסיום, כשהכדור על קוו ה-30 של קבוצתו, עם שלושה פסקי זמן בחגורה, ג'ים מורה מעדיף לשכב על הכדור ולא לתת לפייטון מאנינג סיכוי להוביל את הקבוצה לדרייב ניצחון. בפלייאוף שנראה כמו פרק מהסדרה "הישרדות" אסור להפגין חולשה מנטלית. בוודאי לא ברמת קבלת ההחלטות.

4. הכר את עצמך. לאמאר סמית' נשא את הכדור 40 פעמים במהלך המשחק בין הדולפינס לקולטס. 40 פעמים. גם לאחר שנעצר ללא התקדמות או בהפסד יארדים, הדולפינס המשיכו בשלהם. וונסטד הלך על הסוס היחיד שרץ אצלו בהתקפה. וזה השתלם לו.

5. קבלו בבקשה את קרט וורנר החדש. אותו זקן, אותו שיער גזוז, אותו 16 על החולצה. אבל טווח דיוק שהצטמצם מ-50 יארד ל–30 בקושי, הגביל מאוד את הראמס מבחינה התקפית ועלה להם בעשרה אינטרספשנס בשלושה המשחקים האחרונים שלהם. בהנחה שמדובר בפציעה שלא החלימה עדיין, אין סיבה לדאגה. כל אפשרות אחרת היא בבחינת חילול הקודש.

6. הסיינטס תקועים עמוק בבוץ. "צרות של עשירים" אוהבים לקרוא לזה אצלנו בכדורגל, כשיש לך את עטר וקטן על הספסל. ב–NFL, ליגה של אגואים מנופחים בהליום, מישהו צריך לפנות את מקומו. ג'ף בלייק, הקווטרבק שהוביל את הסיינטס עד לאמצע העונה, או אארון ברוקס, הרוקי שהגיע משום מקום וגורם לכולם ללקק את האצבעות. בעונה הבאה מישהו מהם יצטרך להפקיד את השיק בסניף בנק אחר קרוב למקום מגוריו.

7. הקו ההתקפי של הברונקוס הוא לא הגדול ביותר מאז ומעולם. לקו של לארי אלן, נייט ניוטון ואריק וויליאמס מדאלאס, זה לא היה קורה. הרייבנס פשוט טחנו דק דק את לפסיס, ניילן ושות'. אפשר שאנו עדים לקריסת קונספציית ה"זריז הוא טוב יותר" של שאנהאן. בינתיים, הגדולים יותר גוברים.

8. זה לא אני, זה אתה. נדמה לי שהגיע הזמן להחלטה אמיצה בטמפה: טוני דנג'י או שון קינג ייצטרכו למצוא מקום עבודה חדש. דנג'י התעקש על קינג כבר מאמצע העונה שעברה. הוא אפילו הביא לו את קישון ג'ונסון כמטרה. אבל קינג לא שייך לליגה של הגדולים. אם דנג'י לא יבין זאת במהרה, הוא יצטרך לאתר את הכתובת של לשכת התעסוקה בטמפה. קיץ ארוך עוד לפנינו.

9. הג'טס הוא לא הארגון האהוב ביותר על מאמני ה–NFL. במהלך עונה אחת בחרו שלושה מאמנים, כולם תחת חוזה מחייב, שלא לאמן את הניו-יורק ג'טס. ביל פרסלס פרש מאימון, ביל בליצ'ק, היורש המיועד (והמוחתם) העדיף את פוקסברו, ניו אינגלנד, ואפילו לאל גרו נמאס מהמדולנדס, אחרי עונה בקושי. דניאל שניידר הוא לא הבעיה, אז מי כן? אולי ויני?

10. האיגלס נראים מצויין. מקנאב קרוב מאוד להפוך לקווטרבק עילית בליגה. אם הם ימשיכו לשחק הגנה רצחנית כזאת, ואף אחד לא יצליח להתנקש בדונובן, האיגלס יכולים להעניק לפילי את האליפות הראשונה שלה בספורט המקצועני מאז ימי ד"ר גי, מוריס צ'יקס, אנדרו טוני והחבר'ה. מצד שני, אתם יודעים כבר כמה שווים ההימורים שלנו.