למשרדי ההנהלה של חברת אנרגיה גדולה נכנס בחור בשם בני לוי, אחרי זמן רב שניסה לקבוע פגישה עם בכירי החברה. לאחר שהצליח לקבל כמה דקות כדי להציע את המוצר שלו אמר: "רוצים לראות איך אני מצליח לכבות את תחנת הכוח הכי מאובטחת שלכם תוך כמה דקות?". הבכירים פקפקו, אך תוך דקות ספורות של עבודה, וחרף המאמצים של כל מערכות האבטחה - תחנת הכוח נוטרלה לגמרי.
הלסתות נשמטו, המשמעות אדירה - אדם אחד הצליח להביא לקריסת מערכת הכרחית מאוד תוך זמן קצר ובלי המון מאמץ. בימים שלאחר מכן נרכש המוצר בהמוניו ונכנס לשימוש בכל אחת מתחנות הכוח שבבעלות החברה, מהקטנה ועד הגדולה ביותר.
למעשה, לא מדובר בהמצאה חדשנית או בטכנולוגיה פורצת דרך - את השעון האטומי הראשון המציאו כבר בשנות ה-40 והוא לא טועה אף פעם. בכל סוג אחר של שעון זה עניין של זמן עד שהוא יסטה ואחד "המחוגים" יציג את השעה השגויה - אלא שבשעונים אטומיים זה פשוט לא יכול לקרות.
השעון שהמנגנון שלו מבוסס על רמות משתנות של אנרגיות אטומיות נשאר יציב ומדויק "לנצח", כך לפי מחקרים שנעשו בנושא - ואפשר להסתמך עליו לא רק לשעה שעל צג הטלפון, אלא לכל דבר במאה ה-21. מהסיבה הפשוטה שהכול קשור בזמן: צריכת החשמל שלנו, הרכבות, המניות, התקשורת בין כל שני עצמים בעולם. פשוט, נכון?
אלא שכאן זה מסתבך, לא רק למדידת זמן כזמן צריך שעון מאוד מדויק שלא יסטה - אלא גם למיקום. וכאן מגיע האירוע הגדול. גם קליטת ה-GPS שיש לכולנו במכשיר הנייד היא תוצאה של מדידת זמן מאוד מדויקת. אות מיוחד שנשלח לחלל בכל רגע נתון ונתקל במספר לווינים ועליהם שעונים אטומיים. כשמחשבים את המרחק והזמן המדויק של כל אלו יחד - מגיעים למיקום המדויק ביותר שאנחנו רואים בכל רגע נתון ב-WAZE.
כבר לפני שני עשורים נכנסו צמד הירושלמים בני לוי וד"ר אבינועם שטרן לתמונה, שהצליחו לחזות את המהפכה הגדולה שעומדת לקרות בתחום השעונים האטומים, והחליטו לייצר כאלו בעצמם. לא בלווין מרוחק שאפשר לשבש - אלא כאלו שנמצאים ממש על הכלי שמבקש למדוד את המיקום של עצמו. הם הקימו את "אקיוביט" והתחילו לחפש קונים שיאמינו במוצר.
כולם פקפקו בהם - כולל במערכת הביטחון, שמהרגע הראשון בני ידע שהם יהיו הצרכנים העיקריים של המוצר. "לפעמים זה אפילו היה מתיש", מספר לוי. "היום כולם מבינים שזה יותר מהכרחי - גם בתשתיות אבל בעיקר בביטחון. פעם היינו צריכים להתחנן שישמעו אותנו. לכל סא"ל בתחומי הפיתוח בצבא יש שורה של יזמים שבטוחים שההצעה שלהם תציל את המדינה - איך אני גורם להביא שדווקא שלי תהיה זו שבאמת תצליח?".
זה היה תהליך ארוך במיוחד, גם ההתקדמות של הטכולוגיה שהחלה להבין את המשמעות של השעונים האטומיים וגם המוצרים וכושר השכנוע של החברה הצליחו לפתוח דלתות ראשונות במערכת הביטחון - כיום הרוכש העיקרי של השעונים בארץ.
עד לפני יותר מעשור, חלה תפנית משמעותית. בין היתר דווח כי איראן הצליחה להנחית בשטחה את אחד המל"טים המתקדמים ביותר בצבא ארה"ב. השיטה כאמור, פשוטה להבנה: איראן, לפי הדיווחים, הצליחה באמצעות אמצעי לוחמה אלקטרונית לעלות על גל השידור של המל"ט המתקדם ולשתול גל זהה. במקום לדווח למפעיל המל"ט שהמל"ט נמצא בגובה מסוים, האיראנים דיווחו על גובה רב יותר - והאמריקנים תיקנו. כך שוב ושוב - עד שכלי הטיס נחת בשלום בשטחם.
כשבמערכת הביטחון רואים אירועים כאלו מגיעים לקראתם, הם מחליטים להאיץ את השימוש בשעונים אטומיים ואקיוביט נכנסת לתמונה: "אנחנו מאפשרים לכלי להיות כמעט עצמאי לגמרי, אי אפשר יהיה לשלוט בו או לשבש אותו. צעד אחד קדימה מכל המשדרים. היום אנחנו מוכרים את השעונים שלנו גם לאמצעי תקיפה וגם להגנה, יש אותה בכל מערכת שרק אפשר לדמיין".
כשגם המיקום וגם הזמן שלנו תלויים בשעונים שנמצאים במרחק 20,000 קילומטרים מכאן, רק הגיוני שבמהלך הדרך הארוכה דברים ישתבשו. כאן נכנסת לתמונה מערכת הביטחון, שנשענת גם היא על מיקומים וזמן בדיוק באותו אופן, רק שהפעם אותם תדרים יקבעו אם יצליחו ליירט טיל או לזהות כלי טיס במרחק קילומטרים מבתי אזרחים.
"זה נמצא היום בכל מקום. הכול ניתן לשליטה מרחוק כי הכול מחובר", אומר בני לוי. "מה היה קורה אם במקום ימינה, הרכב יפנה אותך לנסוע שמאלה. איך כלי רכב אוטונומיים ימשיכו לנסוע כשמבקום פקודות מהנהג, הם יקבלו פקודות מגורם עוין? זה לא באמת עתידני. זה קיים כאן ועכשיו. השעון האטומי מגן בצורה מוחלטת".
מפעל חיים בקופסה של 40 ס"מ
כשאני שואל על העתיד, אם בעבר המאמץ העיקרי היה לחבר את העולם אחד לשני - כאן יש סיכון, ובאקיוביט מנסים לגרום ליותר ויותר דברים להפוך לבלתי תלויים בעזרת שעונים אטומיים - קטנים וגדולים. "שעונים על מטוסי קרב וטילים, חיילים בשדה הקרב ועד סייבר שקשור בפיזיקה - הלחימה העתידית והניצחון אולי יהיה טמון בשעון הזה. זה לא יומרני, היום אי אפשר לתפקד בלי זה".
במשרדו של בני בהר החוצבים בירושלים, על אחד הקירות, תלויות התמונות של ילדיו, איגרת הרמב"ן ומסמר ריק אחד. הוא מוציא פוסטר גדול ועליו כוכב צדק. "קיבלתי את זה לפני שבועיים, אחרי ששיגרנו לחלל את השעון האטומי הראשון שלנו, מפעל חיי בקופסה של 40 ס"מ", הוא מספר בהתרגשות.
הוא הוסיף גם: "8 שנים פיתחנו אותו, שנתיים בנינו את הדגם המוטס, במשך שנתיים בדקו אותו בנאס"א, עוד 8 שנים של טיסה ליעד ועוד 4 שנים מחקר בחלל. כלומר, 16 שנה שאסור לו להתקלקל. בסוף, נאס"א הצהירו בעצמם שהם הצליחו לבדוק בעזרתנו דברים שהם לא חשבו שהם בכלל אפשריים, האמת שגם אנחנו לא חשבנו".
את הפוסטר הוא לא מרבה לתלות על הקיר - אולי כאקט של צניעות ואולי כי הוא בעצמו לא מאמין עדיין בדבר ההישג. לעומת זאת, בחדר הסמוך, שבו בודקים את העמידות של השעון בתנאים משתנים - הוא מתרגש להסב את תשומת לבי ללוח מודעות, שעליו תלויים בנעצים דפי A4. בטושים וגירים מצוירות חלליות בעבודת יד של ילדים. "כשהייתי קטן הייתה לי חוברת עם מדבקות של חלליות, הדבקתי אותן וחלמתי על החלל. אם האמנתי שיום אחד אשלח לחלל משהו שפיתחתי? בחיים לא", מסכם בני.