בשנת 1985 החליטה הנהגת המפד"ל לשנות את מבנה המפלגה, אך היא עשתה כן מבלי שההחלטה אושרה במרכז המפלגה. חבר המרכז, חנניה ויינברגר, הגיש עתירה לפסול את ההחלטה. בד בבד הגיש עתירה למתן צו ביניים האוסר על כינוס ועידת המפלגה במתכונתה החדשה. ייצגתי את חנניה. הגענו לדיון בפני השופטת הדסה בן עתו בבית המשפט המחוזי בתל אביב. השופטת ביקשה שנמשוך את העתירה לצו ביניים כדי שתספיק לדון בעתירה העיקרית עוד לפני כינוס הוועידה, הסכמנו. השופטת כתבה החלטה בה הודתה לחנניה על שהסכים למחוק את הבקשה. למחרת התפרסמה ידיעה במרכז העמוד הראשון של בטאון המפלגה "הצופה" שבישר כי עתירתו של חנניה נדחתה. צלצלתי לעורך העיתון, העמדתי אותו על טעותו וביקשתי שיפרסם תיקון. הצעתי אף להמציא לו את פרוטוקול הדיון בבית המשפט. הוא דחה את שתי הצעותיי.
באותה עת הייתה למאיר שלו תכנית ביקורת תקשורת בטלוויזיה בשם "כתוב בעיתון". שלחתי אליו את הפרוטוקול. בתכניתו ציין שלו שקוראי "הצופה" "יודעים" שבית המשפט פסק נגד חנניה. ואז הוסיף: "עורך 'הצופה' סומך על כך שהקוראים לא יטרחו להשיג את הפרוטוקול. אנחנו טרחנו והתברר שהאמת הפוכה". לקינוח הוסיף שלו: "אני רוצה לומר לרב פרץ שבגלל דבר שקר קורים אסונות". בכך כיוון שלו לקישור שעשה שר הפנים מש"ס בין אסון הבונים בו ניספו 22 אנשים, בהם 19 תלמידים לבין חילול שבת.
נזכרתי בפרשת המפד"ל בשל קביעתה של השרה מירי רגב כי טקס הדלקת המשואות שפותח את חגיגות יום העצמאות הוא "של הממשלה, לא של הכנסת! יו"ר הכנסת הוא אורח!". כמו עורך "הצופה" גם רגב בנתה על כך שלא יימצא מי שיבדוק את טענתה. אנחנו בדקנו.
ובכן, הטקס הראשון התקיים ב-1949 בכנסת, כאשר אירועי יום העצמאות נפתחו בישיבה חגיגית של הכנסת בערב יום העצמאות שבה פתח היו"ר יוסף שפרינצק את החגיגות. החל משנת 1950 הועבר הטקס להר הרצל, כשיו"ר הכנסת, כמגלם הריבונות הישראלית, הוא הדמות המרכזית בה. הטקס נפתח בכניסת משמר הכנסת כדי לקבל את פני פמליית יושב ראש הכנסת. כניסת פמלייתו של היו"ר מתבצעת לקול תרועת הקשב המנוגנת על ידי נגני חצוצרה של תזמורת צה"ל ובהנפת נס יו"ר הכנסת. לאחר שהוא תופס את מקומו מתייצב מפקד האירוע ומבקש את רשותו להמשיך בטקס. רק משניתן האישור מתחיל הטקס - בנאום של יו"ר הכנסת ובהשאת המשואה המרכזית. בסוף הטקס חוליות הדגלנים ומשמר הכנסת עוברים אל מול יושב הראש כאשר כל חוליה מצדיעה לו ומפנה את הרחבה. לאחר פינוי הרחבה ניגש מפקד הטקס אל היו"ר מצדיע ומודיע לו על תום הטקס ואז עוזבת פמליית היו"ר את הרחבה.
מעולם, עד להפקדת האירוע בידיה של רגב, לא היה ראש הממשלה חלק מהטקס. בימים עברו נהג נשיא המדינה - כמגלם הריבונות הישראלית - לשאת דברים ברדיו בעיצומו של יום הזיכרון, אך לפני הטקס ולא כחלק ממנו. ראש הממשלה מעולם לא היה חלק מהטקס עד שבאה רגב וביקשה לנכס אותו. כדי לעשות כן היא חידשה השנה חידוש גדול והזמינה את נשיא המדינה ובלבד לנשל את יו"ר הכנסת מהטקס. בתבונה רבה דחה הנשיא את ההצעה.
בניסיון נואש להפקיע את הטקס הצביעה רגב על כך שוועדת השרים לענייני סמלים וטקסים היא המתכננת את האירוע. מה היא ביקשה להוכיח בכך? ועדה זו היא האמונה על קיומם של הטקסים הממלכתיים כולם, בוודאי על טקס זה שהוא הטקס הממלכתי המרכזי בחיי המדינה. תנוח דעתה של השרה. הגם שהטקס מופקד בידיו של יו"ר הכנסת, הדבר לא ימנע ממנה להגיע אליו ולהתרפק על כתפיה של שרה נתניהו.
פרופ' מעוז הוא יו"ר הוועדה לקשרים אקדמאיים בינלאומיים של המרכז האקדמי פרס והדיקן המייסד של בית הספר למשפטים