ביד רועדת ובחרדת קודש כלפי אחי וחבריו, אני כותב מילים אלה ומבקש ממך אדוני ראש הממשלה להקדיש כמה רגעים ולקרוא מכתב זה מתחילתו ועד סופו. לפני 26 שנים וכמעט חודשיים נעצרו חיי מלכת כאשר אחי האהוב גלעד מישייקר נהרג באסון המסוקים, בכ"ח בשבט תשנ"ז, ה-4 בפברואר 1997. גלעד שירת כחובש קרבי בנח"ל והיה אמור להפוך לחופ"ל בשבוע בו נהרג. הוא גם הציל חייל אחר בזכות שם המשפחה המסובך שלנו. סגן אלוף משה מועלם ז"ל כתב את שמו של גלעד פעמיים בשיבוש שם משפחתנו ברשימת העולים למסוק, וכך, החובש שהיה אמון על הצלחת חיים בחייו, הציל חיים במותו.
יום הזיכרון לא נועד עבורי ולשכמותי, אבל הוא נותן לי אוויר לנשימה באין נשימה להתמסר לכאב, לאבל, לאין. במשך 26 שנים, מלבד שנת הקורונה בה לא התאפשר לעלות לבית העלמין בהר הרצל בו הוא קבור, אני מתייצב בזמן הצפירה לצידו של גלעד. אין מבחינתי מקום אחר להיות בו, צו מצפוני אינו מאפשר לי להשאיר את קברו של גלעד ריק.
חלק בלתי נפרד מהטקס הוא נאום ראש הממשלה. לכל נאומיך, מתחילת כהונתך הראשונה (עוד לפני שגלעד נהרג פקדתי את הטקס בהר הרצל, עמדנו ליד קבר של חבר שנהרג) הקשבתי קשב רב. על אף חילוקי הדעות ואי ההסכמות, מעולם לא עלה על דעתי לערער על כך שראש הממשלה נואם. אני יכול אפילו לדייק ולכתוב שבהקשר הזה נאומיך היו עדיפים לטעמי, מכיוון שהרגשתי שבעניין הזה אנו חולקים רגשות דומים. חשתי מדבריך את הכאב שמלווה אותך. כיבדתי אותך ואת בחירתך להזכיר את אחיך יוני וכמה מחבריך פעם אחר פעם.
אלא שהאדמה רועדת בשלושת החודשים האחרונים, אדוני ראש הממשלה. ההחלטה שלכם לקדם את מה שאתם מכנים "רפורמה", היא החלטה הסותרת לחלוטין את הסיבות שבגינן לגלעד לא היה כל ספק שהוא מתגייס לצבא ומשרת שירות קרבי ומשמעותי, וכן סותרת לחלוטין את הערכים עליהם התחנכנו. גלעד הקריב את עצמו למען ישראל יהודית, חופשית ודמוקרטית. מה שקורה במדינה בחודשים האחרונים, אדוני ראש הממשלה, הורג מבחינתי את גלעד שוב ושוב. תחושת האבל שלי חדה מאי פעם, ותחושת התסכול עולה על גדותיה.
אתה אדוני ראש הממשלה, בנאום "ההשהייה" הפרדת בין שני חלקי העם, והבהרת באופן שאינו משתמע, שאתה מנהיג של חלק מאוד מסוים בעם ואינך מתפקד כראש הממשלה של כולם שלוקח אחריות על הנעשה. ברגע זה אדוני ראש הממשלה, הבנתי סופית שאני צריך לעשות מעשה. אתה לא מתנהל כראש הממשלה שלי ולדאבון לבי, אתה לא מתנהל כראש הממשלה של אחי גלעד (כזכור, היית גם ראש הממשלה במותו). יום הזיכרון בפתח וזה השלב שהבנתי כי אינני יכול לשתוק עוד, ואינני יכול יותר לאפשר לעצמי לשמור על פרטיותי בעניין השכול, על אף שכל השנים אני משתדל לשמור עליה באדיקות ולא להתראיין בעניין אישי זה. הבנתי כי אני חייב לעשות מעשה ולנסות בכל כוחי להציג את עמדתי ולהעביר לך מסר שכולי תקווה כי תהיה קשוב לו.
עליך להבין אדוני ראש הממשלה כי רבים כמוני, בני המשפחות השכולות מרגישים שגוזלים מהם גם את יום הזיכרון בסיטואציה הנוכחית - שהיא יוצאת דופן וחסרת תקדים. לא משאירים לי הרבה ברירות. או שאגיע ואשתוק בזמן נאומך (הפעם זו אפשרות שאינה באה בחשבון), או שאגיע ואעורר פרובוקציה בזמן נאומך, פרובוקציה שאתה הרי לא תראה ולא תהיה מודע לה - וגם מה שלא אעשה כי זו לא דרכי, ולא אבזה את זכר אחי ואצור בלגן לצד בני משפחות אחרים. אפשרות אחרונה היא שלא אגיע, ואז אמצא את עצמי מודר מהמקום אליו אני שייך, קברו של אחי. מספיק שהודרתי ואני מודר כל השנים מטקס יום העצמאות, שמעבר לכל הדיונים סביבו וסביב השינויים שחלו בו הוא מתרחש כמאה וחמישים מטרים מקברו של אחי, מסביב לקברי חיילים רבים ובצמוד לקברו של הרצל (סצנה שמתאימה למחזותיו של חנוך לוין) ואינני יכול ומסוגל לקחת חלק בחגיגות אלה, כמו גם באלה של יום העצמאות עצמו. אבל זו סוגיה שאולי פעם יעמדו לי הכוחות להעלות ולנסות לשנות (הזזה של 24 שעות והעברת הטקס לרחבת כנסת ישראל) בכדי שגם בני המשפחות והלומי קרב רבים שחשים כמוני, יוכלו לקחת חלק בחגיגה.
אני מבין כי המציאות מורכבת, ואני מבין כי יש מי שחש אחרת, אבל אני מוכרח להשמיע את קולי במכתב זה ולהדגיש בפניך - האחריות שלך היא גם לאנשים כמותי. אם המשפחות השכולות באמת "קדושות", ואם היום הזה באמת "קדוש" וזה אינו מס שפתיים, צריך לקחת בחשבון גם אותי ואת שכמותי ולנהוג בממלכתיות. אני קורא לך, אדוני ראש הממשלה, לנהוג בממלכתיות אמיתית. להגיע לבית הקברות בהר הרצל ולא לנאום, ובכך לתת דוגמה לכל שרי הממשלה וחברי הכנסת שיגיעו לבתי הקברות ברחבי הארץ. אנא אפשר לי להיות לצד קברו של אחי ולא להשאירו מיותם. בסרטון שהקלטת אתמול אם אינני טועה, אמרת וביקשת "בואו נשתוק יחד". אז אני מבקש ממך אדוני, בוא באמת נשתוק יחד. זו תהיה ממלכתיות אמיתית, השתיקה המשותפת היא העוצמה האמיתית, כי ביום הזה לא צריך לנאום. ובאשר לחברי הממשלה שלא שירתו בצבא, לכל הפחות שיצטרפו לקריאה שלי וגם לא ינאמו. נפל דבר בישראל והמצב הנוכחי רחוק מלהיות ממלכתי, הממלכתיות דורשת פשרות - כמו גם התבוננות מחודשת והתחשבות בכל בני המשפחות השכולות.
אני מבקש ממך אדוני ראש הממשלה, אנא - אפשר לי ולשכמותי וגם לעצמך, להיות בטקס, כל אחד במקומו ולשתוק לזכר אחיו. אנא גלה מנהיגות, הראה דוגמה ודאג שגם חברי הממשלה האחרים ינהגו כך בכל רחבי הארץ.