טקסי ימי הזיכרון לשואה והגבורה, לנופלים במערכות ישראל ופעולות איבה וטקס יום השנה להירצחו של ראש הממשלה יצחק רבין נערכים בבתי הספר כל שנה. מאז 1971, השנה שבה נפל אחי במסגרת שירותו הצבאי כלוחם בנח"ל, השתתפתי באופן קבוע בטקסים אלו בבית הספר היסודי שבו למדתי באשקלון, ולאחר מכן בבית הספר התיכון. כמו כן, נכחתי מדי שנה בטקסי יום הזיכרון שנערכו בבית הספר התיכון שבו למד אחי ז"ל.
לימים, כמורה בבתי ספר יסודיים, הקשבתי מזווית ראייה פדגוגית לטקסים הממוחזרים החוזרים על עצמם בכל שנה. החזרה הקבועה על טקסטים, שמוקראים על ידי הילדים שאינם מבינים אותם ולא מתחברים אליהם, עוררה בי סלידה. ההקראה הבינונית גורמת למורות ומורים, פעמים רבות, לחזור ולתרגל, להתרגז על הילדים שלא מבינים את מה שהם קוראים והמחיר הנפשי המשולם על ידי כל המשתתפים בהכנת הטקס אינו מוצדק.
בעולם שבו הרשת מוצפת בתכנים וירטואליים מונגשים בלחיצת כפתור בנייד, מתן טקסטים להקראה מרוחקת, לא רק שאינה מטמיעה את מה שהטקס מעוניין להשיג, אלא מובילה לתוצאה ההפוכה. חינוך לערכים על ידי התחברות רגשית למקרה או לסיפור, מתן שמות לדמויות ועבודה אישית של דמיון מבוסס נתונים עשוי לחבר את הילדים הרבה יותר מאשר מנטרות חסרות משמעות עבורם.
הגיע הזמן שמערכת החינוך תתאים עצמה לאתגרי המאה ה-21 ותאפשר להנגיש את ימי הזיכרון באופן מותאם לילדים תוך אפשרות להיחשף ולגעת בסוגיות השכול בצורה מבוקרת ששומרת מחד על הנפש הצעירה ומאידך מאפשרת להיחשף לערכים של עשייה ונתינה למען החברה.
בשנת 2015 עבדתי כמורה לתקשוב בבית ספר בנוף הגליל. לקראת יום השואה, העברתי פעילות בהוראה אותנטית לילדים. הצגתי בפניהם את רכבת ישראל הנוחה ושוחחנו על הקרונות המודרניים. לאחר מכן הבאתי תמונות של רכבות בקר שבהן הובילו את היהודים למחנות ההשמדה (אבי היה באחת הרכבות האלו ביאסי שברומניה). מן התמונות עולות דמויות מוחשיות והמשימה האותנטית שניתנה לילדים הייתה לכתוב להן מכתבים. אספתי את המכתבים, עבדתי עם הילדים על שיפור השפה שבה הם כתובים ובחרנו ביחד את המכתבים אותם נקריא בטקס. כל הטקס היה מבוסס על המכתבים שכתבו הילדים לנוסעי רכבות המוות. הקהל שעמד באותו טקס רעד מהתרגשות.
בהמשך הצעתי שנכתוב מכתבים לחיילים שנפלו או מכתבים למשפחתם ונקריא אותם בטקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל וכך יהיה אפשר לחבר את הילדים באופן אותנטי לאירועי יום הזיכרון. במקום לקרוא מדף יבש ולגרום לתלמיד מבוכה חסרת תוחלת, ניתן באמצעות מיזמים חווייתיים לספר להם סיפור גבורה על ילד בשואה או על חייל צעיר שהותיר אחריו מורשת של חיבורים, סולידריות ורעות. אין דרך טובה מזו ללמד אותם אומץ לב מהו ודרך זה גם לקרב אותם לנושא, כי כמו בכל דבר, אנו רוצים שהדור שאחרינו יהיה טוב יותר מאיתנו ויהיה תיקון כזה או אחר לנו.
ד"ר אילן בר שלום הוא ד"ר למחקר חינוכי ומרצה לשילוב טכנולוגיות תלת ממד במכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי