דרכו של ממלא-מקום שר הפנים ושר הדתות, מיכאל מלכיאלי לשירות הציבורי עוברת בין תחנות רבות: מתחילת דרכו כחבר מועצת עיריית ירושלים ומחזיק תיק הספורט החרדי, למועמדות ברשימת ש"ס ויועץ השר לשירותי דת דאז, בכנסת ה-20. כעת מתברר שאת דרכו הפוליטית, שמזוהה כולה עם החברה החרדית - התחיל כשביקש לא להזדהות כאדם חרדי.
בשנת 2012, בבחירות למינהל הקהילתי בשכונת נווה יעקב בירושלים, המונה כ-30 אלף תושבים, ניסו לשמור על איזון במקומות לנבחרי הציבור ביחס לאוכלוסיה אז: 55% חרדים מול 45% חילונים. כך יצא שנציגי החרדים קיבלו חמישה מקומות, ואילו נציגי הציבור הכללי קיבלו ארבעה מקומות בלבד.
עם ספירת הקולות התברר כי נבחרו שמונה נציגים חרדים ורק נציג אחד מהציבור הכללי. ערר הוגש לוועדת הבחירות המרכזית ושם נטען כי שניים מהמועמדים "משתייכים למגזר החרדי ואולם הציגו את עצמם כאילו משתייכים למגזר הכללי". אחד המועמדים היה השר מלכיאלי, שגדל ולימד בחינוך חרדי. "בכך הטעו את הציבור ותוצאות הבחירות", נכתב.
גם ברשימה שפורסמה בעיתון המקומי מלכיאלי לא היה חלק מהמגזר החרדי - אלא השתייך לרשימה הכללית. את המטרות שפירט אם ייבחר לתפקיד ניתן להבין קצת לאיזה ציבור הוא קורץ יותר: בניית מרפסות והרחבת דירות.
גם ברשימה שפורסמה בעיתון המקומי מלכיאלי לא היה חלק מהמגזר החרדי - אלא השתייך לרשימה הכללית. אם מעיינים במטרותיו של מלכיאלי, בניית מרפסות והרחבת דירות, אותן פירט בקמפיין הבחירות שלו, ניתן אולי לשער לאיזה ציבור הוא קרץ.
ועדת הבחירות קראה למלכיאלי וביקשה לדעת לאיזה מגזר הוא משתייך: "על פי הגדרתו הוא איננו חרדי. לאחר שיחה איתו הוועדה התקשתה לקבוע לאיזה מגזר ראוי שיתמודד". הסיפור חזר על עצמו גם בוועדת הבחירות המקומית.
מכיוון שלא הצליחו לקבוע בין עדותו לבין התרשמות הוועדה על ההשתייכות שלו לאחד המגזרים - הערר נדחה ומלכיאלי נכנס למינהל הקהילתי. הוא עמד בראשו עד שנת 2013 - משם עבר לכהן כחבר מועצת העיר ירושלים.
מלשכת השר נמסר בתגובה: "השר העביר בשעתו את נימוקיו לוועדת הבחירות למינהלים קהילתיים והנושא אושר על ידי חברי הוועדה המקצועית".