בזירות שונות ולחץ מוגבר: החיילים שעומדים מאחורי תקיפות צה"ל בסוריה ובעזה

השעה הייתה 02:30 לפנות בוקר, שעות אחרי המטחים הכבדים ששוגרו לעבר הגליל המערבי. עננים כבדים כיסו את השמיים ונשבה רוח שגרמה לחוסר יציבות ב"שובל", כלי הטיס המאויש מרחוק (כטמ"מ) שהפך ל"סוס העבודה" של חיל האוויר בשנים האחרונות. אוסף מודיעין, תוקף יעדי טרור, מפצח תעלומות ומבצע פעולות מורכבות בהפעלה מרחוק בעומק שטח האויב ובלב ים.

בדיוק כשחצה ה"שובל" את שמי דרום לבנון בחיפוש אחר התרחשות חריגה על הקרקע של פעילי חיזבאללה וחמאס, בעקבות חשש משיגורים, צלצל הטלפון בקרון ההפעלה. "עלו מולנו מאוגדה 210 בשיחת ועידה ופתאום אנחנו שומעים ברקע צעקות 'צבע אדום צבע אדום'", שחזרה השבוע בריאיון בוואלה! סגן א', מפעילת כטמ"מ, בת 22 מטייסת שאת שמה אסור לציין. "העבירו לנו נקודת ציון על השיגורים מהשטח הסורי והבנו שזה הולך לתקיפה של משגרי הרקטות".

סגן א', מדריכה בבית הספר למפעילי כטמ"מ של חיל האוויר, שקיבלה הצבת חירום באחת מטייסות החיל, תקפה כבר בעבר בשטח אויב. בריאיון היא המשיכה לתאר, שלב אחרי שלב, את אירועי הלילה המתוח ההוא: "אנחנו נערכים למשימה ומספיקים לראות את השיגור השני מולנו. ראינו את הרקטה במסך ואחריה את הרקטה השלישית, ממש כאילו היינו ניצבים על הנקודה. ראינו את השיגור הזה בצורה מאוד ברורה. אחר כך התארגנה בשיחת הוועידה כל האופרציה של התקיפה".

לדברי סגן א', האתגר הגדול ביותר הוא לא רק מעבר מדרום לבנון לסוריה ולשטח רווי סוללות טילי קרקע-אוויר שמאיימים על כלל כלי הטיס בחיל האוויר, אלא גם איתור מדויק של משגרים שהוסתרו בתוך מטע זיתים ושליטה בכטמ"מ חרף תנאי מזג אוויר - והכול במהירות. "טיסה במרחב מאויים זו מורכבות ראשונה והכי משמעותית", הסבירה. "זה דורש מאיתנו באמת להיות מדויקים ותכלתיים בביצוע שלנו. בבוקר כבר ראינו חקלאים סורים מגיעים לשם עם טרקטור".

"כולנו מודעים למתח ולכל מה שקורה בכל הגזרות בימים האלה, ואנחנו גם מתודרכים על זה בטייסת. זה לא באמת הפתעה משום מקום אבל כשזה קורה צריך לפעול מאפס למאה, זה מה שאנחנו מתכוננים אליו ועושים", המשיכה סגן א'. "באותו הלילה תקפתי ארבעה משגרים כי היינו המטוס היחיד שם - זו גזרה שאנחנו לא עובדים בה בתדירות גבוהה מאוד, לא יוצא לנו המון לטוס באזור וזה היה מיוחד".

על הדריכות אחרי הטרור שהתפרץ ברחבי הארץ אמרה סגן א': "אחרי הפיגוע בתל אביב הרגשתי ממש שליחות, לא כל יום יוצא לך לעשות משהו שאתה ממש מרגיש את המשמעות של התפקיד. שמחתי להשתתף במשהו משמעותי, במיוחד בימים כאלה. המשפחה שלי יודעת שאני מפעילת כטמ"מ, הם לא יודעים מה אני עושה רק שמים לב שאני נעלמת להם בימים האחרונים. אבל הם לא יודעים ספציפית".

מפקד טייסת הכטמ"מים, סא"ל ע' בן ה-38, שבימים אלו נמצא תחת עומס רב, בשל ריבוי הזירות החמות הצטרף לשיחה ואמר בפתח דבריו: "מה שמאפיין את המערך הזה זו פעילות 24/7, ורסטיליות, גמישות למעבר בין משימות בין אם זה בעזה, יהודה ושומרון, צפון ובמקרה שלנו זה גם בזירה הימית, משימת הסיור הימי - ככה נראה שבוע סטנדרטי".

"מה ששונה בשבועות האחרונים זו תחושת הנפיצות - בדרך כלל אתה עולה למשימה ספציפית, מתודרך אתה יודע מה גבולות הגזרה שלה", הסביר סא"ל ע'. "מה שחווינו בשבועות האחרונים זה גם מעבר בין זירות, כלומר צוות מתחיל את המשימה שלו בעזה ומופנה תוך כדי המשימה לגבול לבנון. אחרי כן היינו גם בסוריה כשהם לא ציפו לזה. הצוותים עושים התאמות באוויר, התחושה הזאת שבכל רגע יכול לקרות אירוע, שאתה לאו דווקא יודע איך הוא יסתיים, אז זה בעיקר מה ששונה בשבועיים האחרונים".

"המנטליות של משימה בסוריה גם לא דומה למנטליות של יהודה ושומרון, ששם אתה עובד עם שב"כ ועם כוחות שיכולים להגיע ליעדים דרך הקרקע", הדגיש מפקד הטייסת. "לדוגמה, סגן א' הייתה לפני חודש מפקדת המשימה במעצר של המחבל שרצח את האזרח האמריקני לפני כחודשיים. היא צריכה לעבור בין משימות, וזה דורש ממנה התאמות. האיום בסוריה הוא הרבה יותר גדול, וחשוב להבין בכל רגע נתון יש כטמ"מ חמוש באוויר - כך החיל ערוך".

בעקבות ההסלמה בכל הגזרות, הטייסת נמצאת תחת עומס. לדברי סא"ל ע', "נכנסנו לפסח אחרי תקופה שגם ככה הייתה מאוד מתוחה, ובסוף לעשות את המעבר הזה בזמן החג מייצר אתגרים. הטייסות מתבססות מאוד על כוח המילואים, ומשרתים ביטלו תוכניות כדי להגיע. הטייסת פועלת כרגע ב-70% כוח".

למרות העומס והמורכבות במצב של מלחמה יהיו מאות רקטות ביום מרצועת עזה ואלפי רקטות רק מלבנון. איך זה משפיע עליך כמפקד טייסת?

"כולנו נהיה די מוכוונים למה שקורה בצפון. אני חושב שהאתגר בשגרה הוא שאנחנו רוצים לסגור כל לילה על אפס רקטות, וכשיעד המשימה הוא מניעה היא הופכת מורכבת יותר. הצוותים שלי שפועלים כעת מקבלים מעטפת מלאה, ולכן הם לא מרגישים את הרב זירתיות. אני חושב שמלחמה תהפוך את זה ליותר פשוט, כי היא תשנה את הפרופורציות ותעזור לנו להתמקד בזירה אחת".

היקף וסוג הטילים שמאיימים על כלי הטייס שלכם גדל מאוד.

"האיום מוכר בסך הכול - אנחנו מתאימים מולו את מרחבי הטיסה שלנו, מפתחים יכולות שמאפשרות לנו לעבוד לא בתוך האיום. משתמשים בכטמ"מ כדי למנוע מטייסים ליפול בשבי או להיכשל, זה חלק מארגז הכלים שלנו. אנחנו לא לוקחים סיכונים שלא לצורך ויש משמעות לכל כלי כזה אבל זה חלק מהעניין. להפעיל כטמ"מ שיאפשר לנו לשמור על חופש פעולה בסיכון שהוא סביר בהחלט".

האם הייתה לך סרבנות בטייסת ואיך התמודדת עם אווירת המחאה בחברה הישראלית?

"אני אגיד את זה בצורה הכי פתוחה שיש, אני חושב שהאתגר כאן ברמת הטייסת היה לנסות לבדל את הטייסת מהאווירה מהניסיון לייצר קטגוריות. כלומר, להגיד שכל המילואים ככה או כל חיל האוויר ככה היה לא מדויק והקשה לזהות מה מצבך. אנחנו מאוד התמקדנו מה מצבנו בטייסת, זו מערכת יחסים מאוד אינטימית, זה לא שונה מהשגרה, שבה יש מילואימניקים שנמצאים בתקופת מבחנים או בעומס בעבודה - אנחנו יודעים לעשות את ההתאמות, לא היינו במצב שונה ממצב שגרה. מרבית אנשי הטייסת התייצבו באופן מלא, לא מצאנו את עצמנו לא עומדים בפעילות מבצעית, או לעשות את התאמות גדולות מדי בתוכנית של הטייסת. היו כאלה שהיו יותר מחויבים למחאה - זה היה ברמה של 'תכיר ביום הזה והזה אני בהפגנות, ולכן בשבוע הזה אני אתקשה להגיע למילואים'".

כעסת? מתח ביקורת עליהם?

"לא. ממש לא כעסתי".

אתה יכול להשוות את ההודעה על השתתפות במחאה ללטיסה לחו"ל, לרילוקיישן או למסיבת חתונה של אח? בסוף יש פה משהו ערכי. גם מפקד חיל האוויר אמר את זה - אתם איתנו אתם לא איתנו, זאת אומרת אי אפשר 'להיות בלי ולהרגיש עם'.

"בפרספקטיבה שלי, כמפקד טייסת כמעט שלוש שנים, אני משווה את זה לקורונה. יש פה משהו גדול שעובר על המדינה, שמשפיע על כל אחד בצורה אחרת. בקורונה הייתי מקבל טלפון ממילואימניק שאמר לי 'הילד שלי נחשף לקורונה, אז אני לא יכול להגיע ביום הזה בגלל שאשתי חייב ללכת לעבודה'".

אז סרבנות אצלך לא הייתה כמו בטייסת אחרת?

"לא, לא היה משהו מאורגן. היה שיח מאוד אינטימי ואנשים הקפידו לעדכן. גם אם הם באים במגע עם התקשורת הקפידו לעדכן לפני כן, ולהסביר איך היה".

אתה כבר סיימת את האירוע הזה או שאתה עדיין בתוכו?

"כרגע זה לא איתנו. איך שהתחילה התחממות שלחתי עדכון בקבוצה של הטייסת על זה שאנחנו צריכים זמינות מהאנשים, תוך חצי שעה כל אנשי הטייסת העבירו מסר שרק נגיד מתי - והם מגיעים, מאוד יפה לראות את זה. כמי שנמצא כבר 20 שנה בארגון הזה, חוויתי כמה מלחמות ומבצעים, בסוף להיות בטייסת או בחיל האוויר ולא להיות דרוך, זה לא להבין את מקומך ומצבך. אנשים מחוברים, מחויבים. הטייסת גם כל הזמן עושה תהליכים כדי לבנות את עצמה - עשינו לפני כמה חודשים ביקורת כוננות וכשירות, יש לנו תרגיל גדול אחרי החגים אז אתה כל הזמן מתעסק בלבנות את עצמך למלחמה ולראות שאתה עדכני ורלוונטי בתוך בתוך המב"מ (מערכה שבין המלחמות). אז הדריכות גבוהה, אבל לא הייתי מתחלף עם הצד השני".

הציבור לחוץ מאוד, מדברים איתו על רב זירתיות, בשבוע שעבר היה פיגוע כמעט בכל יום.

"במבצע שומר החומות פגשנו גם את רצועת עזה, גם את זירת הפנים, ואנחנו כטייסת חווינו עוד כמה פעילויות מב"מ עלומות תוך כדי. זה קיים, אין באמת שוני, ההבדל הוא בהד. אני חושב שהחוסן הלאומי מאוד משפיע. אני חושב שאי אפשר לנתק את מה שקרה בשבועות האחרונים במדינה בתחושה של כמה אנרגיות יש לעם כדי לספוג וכמה הוא מוטרד. אין הבדל באמת בין מה שהיה לפני שנה או שנתיים, אבל כשאתה מרגיש שכל מה שסביבך הוא ברעידת האדמה אז כל דבר קטן יש לו השפעה שהיא לפעמים יותר גדולה ממה שאתה תופס בדרך כלל".

במהלך השיחה היה חשוב מאוד למפקד הטייסת להדגיש את התרומה של אנשי צוותי הקרקע והמערך הטכני, שתומכים בטייסת ומאפשרים לה לפעול מסביב לשעון. לכן, הצטרף לריאיון הקצין הטכני, רס"ל ליאור בן ה-26, שהיה אחראי בלילה התקיפה לסייע בהמראה של ה"שובל", למרות התקלות שהתגלו רגע לפני הטיסה. "האתגר הכי גדול שלי בשבועיים האחרונים להשאיר את הצוות דרוך לכל מטרה", סיפר. כשכלום לא קורה זה יכול להשפיע על רמת המורל והמוטיבציה של החיילים, תפקידי להגיד להם 'חבר'ה לא כל יום קורה משהו במזרח התיכון', אבל מבחינת מוכנות, אנחנו הטייסת הכי טובה בחיל. דרוכים, מוכנים לכל דבר, עמידה בזמנים. החיילים מתחילים יותר להבין".

אתם מחמשים את הכטמ"מ לפני טיסה, הוא ממריא וחוזר בלי הטילים - מה אתה מרגיש?

"בגדול? אושר. אתה מבין שאתה קם לעבודה במטרה, יש לך חיוך על הפנים. אתה עושה משהו למען השמירה על המולדת והמדינה".

אתה יכול להתייחס לסוגיית המחאות ולוויכוח שהתפתח בין צוותי הקרקע למפעילי הכטמ"מים, לטייסי הקרב?

"אצלנו בטייסת כולנו נענו והגיעו למילואים, אין אחד שסירב ולא הגיע. אני יודע ומאמין במה שאני עושה, והם בעצמם מבינים שפוליטיקה לא הייתה אף פעם חלק מהצבא. שתיים, הם מבינים שהמטרה של הטייסת זה לשמור על מדינת ישראל שלמה וקיימת".

הרחק מטייסת הכטמ"מים, ניהלו את המודיעין ודיוק התקיפה חיילי מרכז האש של אוגדה 210. מפקד מרכז האש, סא"ל ר', סיפר כי "האתגר שלנו ברגע שכזה הוא לאתר את מקום השיגור, לאחוז בו בכל תנאי מזג האוויר, ולגרום לכך שיתקפו אותו בדיוק ובעוצמה הנכונה. אנחנו זמינים 24/7 ומחברים את המודיעין והפעולה לשמיים וארץ".

"זיהינו מהר את אזור השיגור, ייצרנו מודיעין מדויק כמו שמצפים מאיתנו, ומחברים את הכלים הרלוונטיים לתקיפה. במקרה הזה את הכטמ"מ, אבל זו יכולה גם להיות אש מהקרקע והכול תחת הפיקוד שלנו. אנחנו צריכים להיות מאוד מהירים עם מקסימום עוצמה, כדי לא להפסיד את המומנטום שלא ישגרו שוב או יקפלו את האתר. כל זה בתוך מדינת אויב במרחק יחסית יחסית גדול מהגבול - תוקפים את המשגרים, משמידים אותם ויוצאים החוצה".

"השבנו לאויב כגמולו וסימנו למשטר הסורי שזו אחריות שלו בלעדית, וכל עשב שוטה שיצוץ - אנחנו נדע מהר מאוד לגדוע אותו. הבאנו לידי ביטוי במשימה את הכוח שלנו בצורה מאוד יפה. הבאתי את הילדים לטיול באזור, ואמרתי להם שזו ציונות. לפני כמה שעות אבא היה זה שתקף והיום אנחנו פה, מטיילים, והטיול הוא כמו להקים יישוב, וכמו לחרוש את הקרקע. זה חוסן לאומי. ביצענו את המשימה משולבים יד ביד ומישירים מבט כמובן לעתיד טוב יותר, אנחנו רוצים לבצר את ביטחוננו".