יום האישה הבינלאומי הוא יום שתמיד מעלה בי מחשבה מדוע עוד צריך יום מיוחד שבו מעלים על נס את הנשים. אני בטוחה שהשאלה הזו מכוננת אצל רבים וטובים, נשים וגברים כאחד. כיצד בשנת 2023, שנה בה נשים מובילות בכל העולם ובישראל בפרט צריך יום מיוחד עבורנו. הרי יש נשים בתפקידי מפתח בחברות ההייטק, במשרדי ממשלה, בצה"ל, בחברות פרטיות ובארגונים חברתיים. יש מנהיגות מובילות היום בכל תחום. יש מדעניות, חוקרות, מנהיגות. התחושה היא ששברנו כבר את תקרת הזכוכית, אז למה צריך עוד יום מיוחד לנשים. עצם קיומו של יום זה מוכיח כי עוד כברת דרך לפנינו.
כולנו מכירות את התחושה הזאת, את נכנסת לחדר גדול של מטה ארגון או משרד גדול, ואיכשהו כולם גברים. נכון, סטטיסטית יש שיפור משמעותי אבל עדיין את הסיטואציה הזו כולנו מכירות. יש עדיין פורומים או חברות שאין לנשים ייצוג ראוי. עדיין נדרשת הבטחת ייצוג ברשימות מועמדות למיניהן, בהנהלות, בוועדים ועוד.
לפני כחודשיים נכנסתי לתפקידי כיו"ר הקרן הקיימת לישראל. הגעתי לשם לאחר שכיהנתי כראשת מחלקה בהסתדרות הציונית העולמית, וקודם לכן כיהנתי כמנכ"לית הראשונה של הליכוד העולמי. ובכן, עד שמוניתי, במוסדות הלאומיים של העם היהודי לא עמדה מעולם אישה. לא עמדה אישה בראשות קק"ל, לא עמדה אישה בראשות ההסתדרות הציונית העולמית ולא עמדה אישה בראשות הסוכנות היהודית. למעלה מ-120 שנות פעילות של המוסדות שעל תשתיתם הוקמה מדינת ישראל, נשים היו שותפות פעילות במפעל הציוני, ארגוני נשים חלוציות הובילו את המאבק לשוויון ובכלל בסיפורה של התנועה הציונית ושל מדינת ישראל היה לנשים מקום רחב ומיוחד. לצערי, במבחן התוצאה מעולם לא נבחרה אישה לעמוד בראש אחד מן המוסדות הלאומיים.
שדרת ההשפעה בחברה הישראלית ובעולם היהודי היא רחבה, אך עדיין אינה מספקת. כל תפיסת עמדה בעלת השפעה על ידי אישה מעבירה לנשים בישראל, לבנות שלנו מסר חשוב: את יכולה להתקדם למשרות בכירות, זה אפשרי. אם רק תרצי ותעזי, גם במקומות שלא הכי נוח בהם. אני אומרת לנשים - תעזו, תהיו אמיצות, תחלמו, ותכוונו גבוה. אל תסתפקו להיות ליד מקבלי ההחלטות, תהיו בעצמכן מקבלות החלטות. כדי להתקדם צריך לחשוב ולהבין מה אנחנו רוצות לעשות ולאן אנחנו רוצות להגיע. סמנו מטרות בלי פחד. תהיו ערות למצב, לפעמים אתן נמצאות בכלוב של זהב, במקום נוח, אבל לא במקום משפיע - אז אתן צריכות לצאת מאזור הנוחות, לנצח את הפרפרים בבטן ולהסתער.
יום האישה הבינלאומי אינו מיותר, עדיין צריך אותו. יש כאן הזדמנות להעלות למודעות הציבורית, שעל אף השינוי המבורך שקורה בשנים האחרונות בכל הנוגע לנשים בתפקידי מפתח, יש עוד מקום לשיפור. יש עוד מקום לשינוי. יש עוד מקום לתיקון.
יפעת עובדיה-לוסקי היא יו"ר דירקטוריון הקרן הקיימת לישראל