ההגנה הטובה ביותר היא ההגנה

מאת שי גולדן

במשחק שהפגיש בין הקבוצה בעלת ההתקפה הטובה ביותר ב-AFC לבין ההגנה הטובה ביותר ב-NFL, גברה בלטימור רייבנס על דנוור ברונקוס בתוצאה 3:21. הרייבנס, אשר אפשרו השנה 165 נקודות בלבד להתקפות היריב חיסלו לחלוטין את חלומות הפלייאוף של הברונקוס. תוך הפגנת משחק הגנה מהמשכנעים והמרשימים שהופגנו בפלייאוף בשנים האחרונות הצליחה הגנת הרייבנס לשתק לחלוטין את ההתקפה המפוארת של דנוור, הפוריה ביותר במחוז בשנה האחרונה.


מרווין לואיס, מתאם ההגנה של הרייבנס, והמאמן הראשי, בריאן ביליק, העמידו תוכנית משחק הגנתית שהייתה מבוססת על ניטרול משחק הריצה של דנוור, השני בליגה במהלך העונה הרגילה, תוך הפעלת לחץ מאסיבי על קו ההתקפה של הברונקוס. סיראגוסה, בארנט, מקררי, אדאמס , בולוור ומעל כולם ריי לואיס, הליינבקר הנפלא, אפשרו לברונקוס 63 יארד בלבד על הקרקע. כמעט 100 פחות מהממוצע שלהם. קו ההגנה של הרייבנס ריסק את קו ההתקפה המצוין של דנוור והפיל את גאס פררוט, הקוורטרבק השני של הברונקוס, ארבע פעמים לקרקע. הלחץ האדיר מקדימה מנע מפררוט זמן לחפש נתיבי מסירה פנויים והוא הסתפק ב 124 יארדים באוויר בלבד. נמוך בהרבה מהממוצע שלו של 289 יארד באוויר למשחק בעונה הסדירה.


הברונקוס השיגו את הדאון הראשון הראשון שלהם רק באמצע הרבע השני, אז הייתה התוצאה כבר 7:0 לרעתם, לאחר טאצ'דאון של ג'אמאל לואיס הראנינג בק הרוקי של בלטימור. לרייבנס, להם זו הייתה ההופעה הראשונה בפלייאוף מאז עברו לבלטימור מקליבלנד לפני חמש שנים, היה זה גם הניצחון הראשון בפלייאוף, מהימים שעדיין נקראו הבראונס.


הברונקוס צמצו את ההפרש ל 7:3 עם בעיטת שדה מ-31 יארד, 4:31 דקות לסוף הרבע השני, אך זה היה הפרפור האחרון של הסייח הגוסס מדנוור, שנכנס לפלייאוף עם יומרות ללכת עד הסוף, רכוב על משחק הריצה של הרוקי הנפלא מייק אנדרסון ומובל על ידי המאמן שנחשב לטוב בליגה, מייק שאנהאן.


4:06 לסיום המחצית הראשונה סיים שאנון שארפ מהלך מסירה מוזר שהחליף שלוש זוגות ידיים בטאצ'דאון של 58 יארד. לשארפ, עליו ויתרו הברונקוס בקיץ שעבר בשל דרישות השכר הגבוהות שלו, הייתה זו בוודאי נקמה שחיפש ומצא. בלטימור, שנשענת לחלוטין על ההגנה האגרסיבית שלה, שיחקה משחק שבלוני וחסר השראה בהתקפה, אך הוא הספיק ל-21 נקודות על הלוח, כאשר הטאצ'דאון השלישי מגיע שוב מג'אמאל לואיס שרץ ל-27 יארד, 3:19 לסיום הרבע השלישי.

ללואיס, אשר מתחרה עם מייק אנדרסון על תואר רוקי השנה, היה זה משחק מצויין, והוא סיים אותו עם 112 יארדים על הקרקע, לעומת 47 בלבד לאנדרסון. הרייבנס, אשר סובלים מבעיית קווטרבק כרונית, נתנו את מפתחות ההתקפה לטרנט דילפר האנמי, שבעה משחקים לסיום העונה, ודרשו ממנו לעשות דבר אחד: להימנע מאיבודי כדור. דילפר עמד במשימה, זרק לטאצ'דאון אחד ולאף לא אינטרספשן, גם אם הסתפק ב 127 יארדים בלבד באוויר.

לאחר שני המשחקים הנפלאים שפתחו את הפלייאוף, היה משחק זה בבחינת אנטי קליימקס, בכל הקשור לרמת הפוטבול שהוצגה בו, אולם בריאן ביליק, מאמן הרייבנס, טען לפניו כי הקבוצה שתצא מנצחת מהמשחק תייצג את ה-AFC בסופרבול בטמפה. נחיה ונראה. בינתיים, עושה רושם כי הזכרת ההגנה של הרייבנס בנשימה אחת עם ההגנות הגדולות של הסטילרס משנות ה-70 והברס משנות ה-90, אינה אמירה פרועה. הרייבנס אומנם שיחקו מול קבוצה שחסרה את הקווטרבק הראשון המצויין שלה, בריאן גריזי, שלא הצליח להתאושש מפציעת הכתף שסבל באמצע העונה, אולם הצליחו לעצור את הברונקוס על מניין הנקודות הנמוך ביותר שלהם העונה. די אם נזכיר כי הברונקוס לא מסרו ולו מסירה אחת לכיוון האנד זון של הרייבנס, כדי להסביר עד מה דומיננטית הייתה ההגנה של בלטימור.


בשבוע הבא ממתינה לבלטימור הטנסי טייטנס, נציגת המחוז לסופרבול מהשנה שעברה והקבוצה בעלת המאזן הטוב ביותר ב-AFC, במגרשה הביתי. הטייטנס הפסידו בשנתיים האחרונות רק משחק אחד ב"אדלפי קוליסאום". נכון, לרייבנס של ריי לואיס. אולם הרייבנס יצטרכו להוכיח, במשחק חוץ, מול קבוצה ביתית מאוד, בעלת קו התקפה גדול מאוד, כי ביכולתם לעצור באופן מתמשך את משחק הריצה של טנסי. אם יצליחו לעשות זאת, צפוי קרב טקטי של ממש בין שתי קבוצות שממעטות לספוג וממעטות להבקיע. לבועטים, מט סטוור ואל דל גרקו צפויה חוויה פסיכולוגית לא קלה ביום ראשון הבא.