לאחרונה פורסמה בערוץ 14 ידיעה לפיה עיריית עצירה א שמאלייה, בגדה המערבית, מקדמת תכנית בנייה בהר עיבל שתקיף את האתר הארכיאולוגי ותכלא אותו בין בניינים. שר המורשת עמיחי אליהו התייחס לאירוע וצייץ כי "הרשות הפלסטינית מבצעת פיגוע לאומי מכוון, ופועלים למחיקת המורשת והזהות היהודית במזבח יהושע בהר עיבל". אלא שמבחינת הרשות הפלסטינית היא בכלל מגנה עליו.
האתר הפולחני בהר עיבל חדר למרכז התודעה הישראלית כאשר קבלן פלסטיני פגע בחלקים מהחומה החיצונית שלו במהלך עבודות לסלילת כביש סמוך לאתר. אותה טעות מצערת הוצגה בישראל כניסיון מכוון לגרוס את ההיסטוריה היהודית. הסיפור לא רק מסגר לא נכון את האירוע, הוא גם הפך את האתר לפופולרי. לצורך כך נשלפה פרשנותו של חופר האתר פרופ' אדם זרטל - שזיהה את האתר עם מזבח יהושע המופיע בסיפור המקראי על מעמד הברכה והקללה. למרות שפרשנותו נדחתה על ידי מרבית הקהילה האקדמית הקמפיין המתנחלי הפך אותה לעובדה מוגמרת.
האירוע הזה לא היה העימות הראשון בין הישראלים לפלסטינים על האתר שנקלע שלא בטובתו לסכסוך מדמם. ב-2019 ביקשה הרשות הפלסטינית להפוך את האתר הפולחני שבהר עיבל הנמצא בשטח B לאתר מורשת לאומי. כמעט כל כפר פלסטיני נמצא על אתר עתיקות או בסמוך לו (בגדה המערבית יש למעלה מ-6000 אתרי עתיקות ידועים), והם מזהים בהם את ההיסטוריה שלהם. התגובה של המתנחלים לסיור של הוועדה לאתרים היסטוריים של הרשות באתר הייתה קמפיין גוועלד שהאתר בסכנה, ובסופו של דבר התכנית לא התממשה.
כעבור שנתיים התרחש האירוע בו נפגעה החומה על ידי הקבלן, וחודש לאחר מכן, בתגובה, הגיעו בפסח אלפי ישראלים בליווי צבאי לאתר, שנזכיר, נמצא בשטח B. אירוע שכזה דורש הצבת מחסומים ופריסה רחבה של חיילים העומדים לאורך הדרך עם נשקים שלופים, כדי לאבטח את השיירות בדרך לאתר. נסיעה שאורכת כעשרים דקות.
כעבור שנה הפציע האתר שוב לתודעה הישראלית בעקבות גילוי דרמטי על קמע לכאורה שנמצא באתר ובו קללה עתיקה. רובם של הישראלים פספסו את העובדה שהקמע לכאורה (שום מחקר לא פורסם עדיין בעניינו), הוצא מהאתר, הנמצא תחת אחריות הפלסטינים, בחפירה פיראטית ללא רישיון. בעקבות הפרסום שוב גבר העניין הישראלי באתר ובפסח האחרון שוב הגיעו אלפי ישראלים בליווי צבאי לאתר.
בהקשר הזה אפשר להבין מדוע הפלסטינים חשים שעליהם לתקוע את דגלם במקום, גם בצורה של בנייה. דניאלה וייס אגב, לפי אותו הגיון בדיוק, דרשה להקים נקודת התיישבות באתר, כדי להגן עליו.
המתח בין פיתוח לשימור הוא סוגייה מוכרת ואינה ייחודית לישראל או פלסטין. תוכניות הפיתוח של האתר נמצאות עדיין בשלבים ראשונים ולפי התוכנית האתר לא נמחק כפי שטען השר, אבל החומה החיצונית שזרטל טען כי היא חלק ממנו ככל הנראה תיפגע. המבנה עצמו ייכלא בין בניינים. פרקטיקה מקובלת בעולם כולו, אפילו בישראל.
לא חייבים לאהוב את התוכנית כדי להבין שסמכותם המלאה של הפלסטינים לקדם פיתוח בשטחם. מה שיותר מעניין הוא הדינמיקה: במקום להקים אתר מורשת כפי שרצו לעשות בהתחלה, מגנים הפלסטינים על השטח המאוים באמצעות שכונת מגורים ופיתוח. מוסר ההשכל של הסיפור הוא שאם לא נשכיל להבין שהמורשת של הארץ שייכת לשני העמים, ייפגעו עוד ועוד אתרים על מזבח הסכסוך.
הכותב הוא אורי ארליך, דובר עמק שווה