"חיל הים נמצא בשלבי הפסקת החיפושים, חיל האוויר יפסיק גם הוא את חיפושיו בסביבות השעה 14:00. כל הסירות המשתתפות בחיפושים יגיעו חזרה לחיפה היום בערב".
דיווח קצר ביומן של אגף המבצעים בצה"ל מיום 4 בפברואר 1968 מבהיר כי אפסו הסיכויים למצוא את הצוללת אח"י דקר.
כמעט חודש לפני כן, ב-9 בינואר, יצאה הצוללת מנמל פורטסמות' באנגליה בדרכה לנמל חיפה. לאורך הדרך היה קשר קבוע עם הצוללת, כך היה גם ב-24 בינואר בשש בבוקר. מאוחר יותר התברר כי הייתה זו הפעם האחרונה שבה מסר צוות הצוללת את הגדרת מיקומו. ביממה הבאה היו עוד כמה התקשרויות, ללא הגדרת מיקום ואחר כך הקשר נקטע.
55 שנים להיעלמותה של הצוללת אח"י דקר, מפרסם היום (ראשון) ארכיון צה"ל במשרד הביטחון את יומן המבצעים, המתאר את מאמצי החיפוש אחר הצוללת, התיאום בין הכוחות הרבים בשטח, הסריקות אחרי כל ממצא, גם במזג האוויר הסוער, התקווה שמדובר בתקלת קשר בלבד וההבנה העצובה כי אפסו הסיכויים להציל את 69 אנשי הצוות ויש להפסיק את החיפושים.
ביומן המבצעים מפורטים החיפושים הנרחבים בים ובאוויר אחרי סימנים שיעידו על המצאות הצוללת. כך ב-8 בינואר מדווח ביומן:
"לפני כשלוש שעות, נשלחה הודעה לצוללת (דקר) על-ידי ים-3 - אם היא שומעת אותם שתוציא את המצוף השני. בשעה 20:10 התקבלה הודעה מאניית הסוחר 'יפו' כי היא קולטת שידור חלש ולא ברור 43.40 כיוון לא ידוע ים-3 מנסה בתחנות שלו לקלוט את השידור ולגלות את הכיוון. הם משערים כי השידור הוא תשובה לשידור שלו לפני שלוש שעות".
"ההנחה היא שדקר נמצאת בינך (אח"י משגב) לבין 'יפו' היא שומעת ואינה יכולה לענות".
לחיפושים הצטרפו גם צבאות זרים ומהיומן עולה כי אפילו לבנון הודיעה כי תסייע. כך ביומן ב-29 בינואר: "הלבנונים מסרו למטה החיפושים בקפריסין כי הם גם כן יסייעו לחיפושים אחר "'דקר'".
"הזמן האחרון הוא הלילה"
כל שביב מידע נבדק ולמטה החיפושים זרם מידע רב על חפצים שצפים על פני הים וכתמי שמן שיכולים להעיד על מיקום טביעת הצוללת. ב-30 בינואר התגלו חפצים שצפו מול חופי מצרים וההחלטה היא כי אוניית סוחר שתושט על ידי חיל הים היא שתשוט לאזור ולא אוניה של חיל הים. מדובר בתקופה רגישה, תקופת מלחמת ההתשה:
"אין אישור לאח"י 'יפו' להתקרב לעבר החפצים השטים בים כ-65 מייל מפורט סעיד. יש להרחיק את אח"י יפו לגזרת סיור אחרת שאינה קרובה לחוף מצרים. חיל הים רשאי להשיט אניית סוחר מחר, 31 בינואר 68 בשעות היום לאזור החפצים השטים שבטווח 65 מייל מפורט סעיד. ובכל מקרה לא פחות מ-50 מייל מחוף מצרים".
באותו יום גם מבינים שמגיע המועד שבו יאלצו להודות שאפסו הסיכויים למצוא ניצולים: "הסכמנו כולנו (מטה החיפושים בקפריסין) פה אחד שהזמן האחרון להצלת ניצולים מהצוללת הוא הלילה".
ארבעה ימים אחר כך הופסקו החיפושים.
"אין כל סיכוי שמישהו נותר בחיים"
חודש לאחר מכן, ב-6 במרץ 1968, הודיע שר הביטחון בכנסת כי הצוללת על 69 אנשי צוותה נחשבים אבודים. במסמכים שמתפרסמים היום מופיע מכתב של הרב הראשי דאז, שלמה גורן, שנשלח למזכירו הצבאי של דיין. המכתב שנשלח על ידי "רץ מיוחד", כך נכתב עליו, הודיע כי ברבנות הצבאית הגיעו למסקנה "שבתנאים אלו בהם הייתה נתונה הצוללת דקר בעת אבדנה אין כל סיכוי שמישהו מהצוות של דקר נותר בחיים כיום". הרב גורן מבקש מדיין להכריז על אנשי הצוות כ"חללים", זאת גם כדי "לאפשר התרת העגונות של נשי הצוות לכשיגיע הזמן".
כמו כן, ארכיון צה"ל במשרד הביטחון פרסם את הדוח הראשוני שנכתב על העלמות "דקר" ב-28 בינואר 1968, ארבעה ימים לאחר התקשורת הוודאית האחרונה שבה מסרה הצוללת הגדרה מדויקת של מיקומה.