הסניגור הציבורי הארצי לשעבר, פרופ' יואב ספיר מאוניברסיטת תל אביב, קיבל שלשום (חמישי) את פרס גורני למשפטנים בשירות הציבורי. את עיקר דבריו בטקס הקדיש ספיר בכדי להביע סלידה מ"שלל הסעיפים המטרידים שבהסכמים הקואליציוניים", והתמקד בעיקר בבסעיף 116 בהסכם בין הליכוד לעוצמה יהודית, שקורא לחוקק חוק עונש מוות למחבלים. בין היתר ציין כי הוכח שעונש המוות אינו מסייע להרתעה, ואף מפלה כלפי מיעוטים.
בנאומו אמר ספיר כי אין למדינה זכות לקחת את חייו של אדם, אפילו ביצע את הפשע הנורא מכל. כמו כן, תהה איזה מסר ישדר חוק שכזה בנושא ערך החיים. כמו כן, הזכיר ספיר את מקרה עונה המוות של מאיר טוביאנסקי, אשר הוצא להורג על ידי כיתת יורים על לא עוול בכפו, כשרק לאחר מותו התברר כי מדובר היה בטעות.
"מעבר לטיעון המוסרי עקרוני נגד עונש המוות קיימים טעמים חזקים נגדו, הנתמכים בניסיון המצטבר במדינות שבהן עונש המוות מופעל עדיין, ובראש ובראשונה בארצות הברית", אמר ספיר. טיעון נוסף שהציג היה כי הוכח שעונש מוות אינו תורם להרתעה יותר מעונשים אחרים.
"בישראל, באופן עקבי, גופי הבטחון מתנגדים לעונש המוות ומעריכים שנזקיו עולים על תועלתו בהיבט של בטחון המדינה. בנוסף, הוכח כי עונש המוות מופעל פעמים רבות באופן מפלה, כלפי קבוצות מיעוט". לדבריו, "אם חלילה תעבור החקיקה שתאפשר את עונש המוות בישראל, יהא זה תפקידו של בית המשפט לקבוע אם הוא חוקתי. כך יוכל בית המשפט להציל אותנו פעם נוספת מפני עצמנו, כל זאת אם לא נמנע ממנו לעשות זאת".
ספיר הוסיף ואמר בנאומו כי איסור חוקתי על עונש מוות הוא מתבקש, מפני שהוא נגזר מהזכויות לחיים, לשלמות הגוף ולכבוד, שבחוקי היסוד. "איסור כזה יקרב את מדינת ישראל למשפחת המדינות שאנו שואפים להידמות אליהן", אמר ספיר, וציין כי מאז שנות השמונים של המאה הקודמת בוטל עונש המוות בהדרגה בכל הדמוקרטיות המערביות, למעט בארצות הברית, שגם בה הוא נמצא בנסיגה. על פי 72 חוקות עונש המוות אסור וכך גם על פי האמנה האירופית לזכויות אדם.
"חקיקתו של עונש מוות למחבלים, לעומת זאת, תקרב אותנו למדינות שרובן הגדול אינן דמוקרטיות ואינן שוחרות זכויות אדם", הדגיש ומנה רשימת מדינות מובילות בהן מופעל עונש המוות כגון סין, אירן, מצריים, ערב הסעודית, וסוריה. "האם עמן נרצה להימנות?", הוא שאל.
ספיר גם הביע התנגדות לשימוש בסמכויות שיטור חריגות מול החברה הערבית, מפני שהדבר לדבריו "עלול להגביר את הניכור והפשיעה" הוא הוסיף כי עד כה נראה שעיקר הצעדים שננקטו לטיפול בפשיעה בחברה הערבית כוללים החמרה בענישה, עונשי מינימום ושימוש בסמכויות שיטור חריגות, לרבות כוחות כגון מג"ב ושב"כ. עוד ציין ספיר כי "הנתונים על שיעור הכלואים הפליליים הערבים בבתי הסוהר, העומד על קרוב ל-60%, קרוב לפי שלושה מחלקם באוכלוסייה, צריכים לשמש כתמרור אזהרה חד וברור".