יואב רוזנבלום, מאחרוני הלוחמים של המחלקה הדתית בגדוד 22 בחטיבת כרמלי הלך השבוע לעולמו בחיפה. "הוא היה חיפאי בנשמה וחיפה הייתה אהבת חייו", אמר עליו בנו, עודד רוזנבלום.
יואב רוזנבלום נולד בשנת 1926 להוריו משה ושרה. אמו, ילידת פולין ואביו, יליד אוסטריה, גרו בשכונה הקטנה שנבנתה אז לחופה של חיפה, שכונת בת-גלים. האם נסעה לירושלים, שם גרו הוריה, כדי ללדת את יואב, בנה השני. לאחר מכן שבה איתו לחיפה. עם השנים עברה המשפחה לשכונת הדר הכרמל.
האב משה הקים באותן שנים בית מסחר לצרכי חקלאות ברחוב המלכים שלימים הפך לרחוב העצמאות. מדובר היה בעסק ששיווק ציוד חקלאי ממוכן למשקים חקלאיים ברחבי הצפון. כתב מעיתון "העולם", עיתונה של ההסתדרות הציונית העולמית, כל כך התרשם כשקרא מודעות פרסום לבתי העסק שקמו בארץ ישראל, בהן מודעה של "מ. רוזנבלום" מחיפה. רבים מבתי העסק החלו לפנות למגזר החקלאי המתפתח ועבור הכתב היה זה "סימן מובהק על שינוי ערכים ההולך ומתהווה במחננו" וציטט את אחד העם - "אנו מרגישים כי למרות כל דלותו ומגרעותיו של הישוב החדש, יש בו מעין סם חיים לעמנו", כתב.
יואב למד בבית הספר הריאלי בחיפה והיה חניך בתנועת הנוער "הצופים הדתיים". בנעוריו הצטרף לארגון "ההגנה" ועם סיום לימודיו יצא להכשרה בקבוצת יבנה, ראשון הקיבוצים הדתיים. הוא שב לחיפה ויום אחרי ההצבעה שנערכה בעצרת האומות על חלוקת ארץ ישראל גויס. לימים סיפר: "להורי היה רדיו וכל השכנים באו אלינו לשמוע את ההצבעה על חלוקת הארץ. לא עוברת שעה ובאה בחורה ונתנה לי צו (גיוס). כעבור שעה כבר הייתי בעמדה בעיר התחתית. נלחמתי בעיקר בעיר התחתית. תפסנו עמדות. תפקידנו היה להגן על התושבים היהודיים". הוא נמנה על חטיבת "כרמלי" של ארגון "ההגנה" שהוקמה אז כדי להוות כוח צבאי יהודי מאורגן בחיפה והסביבה.
רוזנבלום השתייך למחלקה הדתית בגדוד 22. בעבר ראיין העיתונאי חגי הוברמן את רוזנבלום ולוחמים נוספים מהמחלקה הדתית, עליה נמנה גם אביו של הוברמן, אפרים. הם סיפרו כי את אימוני השדה עברו בשדות קיבוץ רמת יוחנן. לדבריהם "חלק מהאימונים היו בשבת, כי בשאר השבוע האנשים עבדו. כדי שלא לחלל שבת שלא לצורך, הסיעו אותנו בהסעות מאורגנות לרמת-יוחנן בימי שישי, ושם גם היה לנו אוכל כשר".
רוזנבלום היה מפקד כתה ועל חייליו נמנה אליעזר (לייזר) הגר, אז בנו של האדמו"ר של חסידות סערט ויז'ניץ ומאמצע שנות ה-60 אדמו"ר החסידות במשך שישים שנה. גם ממרום מעמדו כאדמו"ר החסידות, לאורך השנים הרב הגר שמר על קשר עם החברים איתם לחם.
באמצע חודש אפריל 1948 כבר נאלצו חיילי גדוד 22 והמחלקה הדתית שבתוכו, להילחם על הגנת רמת יוחנן שעמד בפני התקפות קשות של יחידה דרוזית מצבא ההצלה הערבי של פאוזי קאוקג'י.
אחר כך שבו לוחמי הגדוד לחיפה ועם הודעת הבריטים בבוקר 21 באפריל על עזיבתם את העיר, נערך הגדוד לקרב ההכרעה להשתלטות על העיר. בתום קרבות קשים הצליחו לוחמי כרמלי להשתלט שליטה מלאה על העיר. הקרבות הסתיימו בערב פסח ורוזנבלום סיפר כי באותו לילה, אחרי חצות הגיע לזמן קצר לבית הוריו.
אחר כך נשלחו למבצע "בן עמי" לשחרור הגליל המערבי. המבצע החל בליל 14 במאי שבו גם נשמעה הכרזת העצמאות. "לרובנו לא היה הכוח לשמוח לבשורה זו. היינו עייפים אחרי שבועות של קרבות. הבנו שהשגנו הישג כל שהוא ושמשהו התרחש שם ב'חלונות הגבוהים'. אך חשנו בליבותנו שהמלאכה רק מתחילה וצבאות ערב עומדים לפלוש למדינתנו", אמר להוברמן.
ואכן בהמשך המלחמה השתתפו רוזנבלום וחבריו בעוד קרבות רבים- בעמק הירדן לשחרור הקיבוצים מסדה ושער הגולן, בקרבות בג'נין, במשמר הירדן ובמסגרת מבצע "חירם" לכיבוש הגליל העליון. אז גם מת בזרועותיו חברו יהושע ברנד, בקרב לכיבוש משלט ליד מנרה. אחרי המלחמה שב הביתה והחל לעבוד יחד עם אביו בבית המסחר המשפחתי. הוא עבד שם במשך קרוב לשישים שנים. לפני כ-15 שנים סגר את החנות, אחרי שמונים שנים בהן פעלה.
יואב נישא למרים ולזוג נולדו ארבעה ילדים- יגאל, עודד, תמר וצפי. ב-1973, במלחמת יום כיפור, פקד את המשפחה אסון; הבן הבכור יגאל נהרג בחזית הדרום בעת שהיה בדרכו עם חבריו לחלץ פצועים. בן 22 היה במותו. שנה לפני זה השתחרר מצה"ל, עבד במוסד לנוער עבריין והחל ללמוד באוניברסיטת בר-אילן, לקראת מסלול לימודי קרימינולוגיה. באותו יום שבו נהרג יגאל, עודד, אחיו, נפצע, גם הוא בחזית הדרום. כשהוריו הגיעו לבקרו בבית החולים בבאר שבע, הם עדיין לא ידעו כי בנם הבכור נהרג. לאחר מכן התבשרו כי הוא נעדר ועברה תקופה עד שקיבלו את הבשורה הקשה.
ההורים השכולים כתבו ספר תורה לעילוי נשמתו והחוג ללימוד התנ"ך, בו השתתפו, נקרא "חוג יגאל ללימוד התנ"ך". חברי החוג גם לימדו תנ"ך בישובים בצפון הארץ ומדי שנה, בערב יום הזיכרון לחללי צה"ל, היו מקיימים תחרות בקיאות בתנ"ך בין תלמידי הישובים - לעילוי נשמתם של יגאל וחללי מערכות ישראל.
בטקס שנערך ביום הזיכרון ה-32 לבנו ולחבריו שנהרגו, הקריא יואב דברים שכתב יגאל בגלויה ששלח מהחזית: "פוגש פה אנשים שונים שלא ציפיתי לראותם נלחמים. אבל, העם הזה גדול כשהוא מאוחד ודוהר למגר את האויב". כשסיים להקריא מהמכתב אמר: "רואה אני את מילותיו של יגאל הי"ד כצוואה לנו ולדורות הבאים. מתפלל אני לאל שבמרומים שינחה אותנו ואת מנהיגינו בשכל טוב שנדע לשמור על אחדותנו: ללא שנאה ומלחמת אחים! כי באחדותנו כוחנו וכוחנו רק באחדותנו".
לפני שלושים שנה נפטרה מרים. כעבור מספר שנים נישא לרחל, אחותו של יהושע ברנד, חברו שנהרג במלחמת העצמאות. העיר חיפה, שבה חי כל ימיו ועליה נלחם, הייתה קרובה ללבו. בנו, עודד, אמר כי "היה לו איכפת ממה שקורה בעיר והיה לו מה לומר על כך, לטוב ולרע. הוא היה מעורב ואכפתניק".