לאחרונה התרגלנו לשמוע על יותר ויותר חברות סטארט אפ ישראליות הנאלצות להדק את החגורה ולפטר עובדים, לאחר שגייסו מאות מיליוני דולרים בתקופת הקורונה. שומו שמיים! האם "הראש היהודי" כבר לא מספיק ליצירת אקזיטים ומיליונרים חדשים? איפה טעינו?
מרביתכם יופתעו לגלות כי שליש מהאקזיטים בענף הפינטק (טכנולוגיה פיננסית) באירופה מקורם בשבדיה. המדינה מחזיקה בתואר "המובילה העולמית בהישרדות של עסקים חדשים", ולא בכדי שיעור החברות הממשיכות להתקיים במשך שלוש שנים ויותר עומד על 75%, והינו מהגבוהים בעולם ע"פ מחקר של ה-OECD ב-2018. בבדיקה שערכה קרן הון הסיכון אטומיקו, שטוקהולם נושפת בעורפו של עמק הסיליקון במספר חדי קרן (סטרטאפים פרטיים עתירי הון) לנפש, עם 0.8 חברות פרטיות המוערכות ביותר ממיליארד דולר לכל 100 אלף תושבים. רק כדי לסבר את האוזן, מספר חדי הקרן בעמק הסיליקון עומד על 1.4 חדי קרן לכל 100 אלף תושבים.
מומחים רבים משייכים את הישגיה האלו למדיניות הרווחה שאומצה על ידי הממשלה עוד בשנות ה-50, המעניקה רשת ביטחון סוציאלית הכוללת, בין היתר, מערך חוקתי מקיף להבטחת הכנסה ליזמים כושלים ושכירים שפוטרו, ובכך למעשה לסייע להם לשוב ולעמוד על רגליהם במהרה. הספקנים יתנגדו לרעיון של התערבות הרגולציה בתעשיית הון סיכון פרטית, אך עובדה היא שמדיניות התמיכה בשבדיה הוכיחה את עצמה.
בחזרה לחיינו בסטארט-אפ ניישן בתקופה כה מאתגרת, כשיוקר המחייה לא פוסח על אף בית וגל פיטורים כבר מזמן אינו מילה גסה. רובנו אכן יצלחו את המשבר (היה ויבוא) ואף יצאו מחוזקים, בעיקר הודות למעטפת משפחתית תומכת. אך מה לגבי אותם חסרי משענת משפחתית שייקלעו למצבים מסוג זה?
באופן מסורתי, ארגוני רווחה מציעים מענים לקשיים שונים של אנשים ללא עורף משפחתי, לרוב בדמות דיור, השכלה ותעסוקה. הבסיס למרבית המענים הללו הינו מתן מענה למחסור הקונקרטי. כך למשל כאשר מדובר בצורך להתפרנס, הנחת המוצא היא כי השכלה (מקצועית או אקדמית) או מקום עבודה יספקו מענה. זה מילוי של צורך משמעותי, אך אין בו טיפול בשורש הבעיה - היעדר משענת משפחתית. במשבר הבא - אדם נטול משענת יישאר חשוף עם או בלי לימודים אקדמיים ומקום עבודה מסודר.
משבר הקורונה חשף את הבטן הרכה של החברה הישראלית. אוזלת ידה של המדינה להעניק סיוע לנטולי משענת משפחתית שנקלעו למשבר כלכלי. והנה המגיפה מאחורינו וכעת, כששיעור האבטלה הולך וגדל הבעיה האמיתית מתפוצצת לנו בפרצוף - הצורך אנושי במשענת חברתית, כלכלית ורגשית. הצורך הזה, כחלק ממכלול הנושאים החברתיים, חייב להתנתק מהתלות בקמפיין בחירות ולהיות חלק בלתי נפרד מקונצנזוס חוצה מפלגות באופן שיחריג אותם משיקולים פוליטיים. רק כך נוביל לתיקון אמיתי.
הדרך ליציבות רצופה במשוכות. כולנו זקוקים לעזרה בהתמודדות עם משברים אישיים שונים ולחלוק כאב, תסכול, עצב וגם שמחה, גאווה ואושר. הצלחות וכישלונות נראים אחרת כאשר יש תמיכה. עור"ק נולדה מתוך הוואקום שיצרה המדינה, במטרה לקדם פתרון ארוך טווח ובר קיימא למצבם של חסרי עורף משפחתי. המטרה ברורה - להפוך את חסרי המשענת המשפחתית לחברים בקהילה צומחת, קבוצת שווים המפתחת פתרונים המותאמים לצרכי חבריה בהתאמה. חברי הקהילה מתחילים לזהות את עצמם כבעלי יכולות שונות ומצליחים לצאת ממעגל הנזקקות. הקהילה, כישות נפרדת, מספקת מענה בתחום הרגשי-חברתי הנגזר מהצורך האנושי בהשתייכות וזהות, ולא פחות חשוב בתחום הכלכלי, הנגזר מהצורך בפיזור סיכונים ויצירת רשת ביטחון למצבי משבר.
אם נראה בכל אדם ואדם את סך היכולות שלו לצד חיבור בין א.נשים, נסלול את הדרך למימוש הפוטנציאל האישי והאפשרות לבניית שלם הגדול מסכום חלקיו. החיבור בין פרטים לקהילה בעלת יכולות משותפות, מאפשר לכל אחד לממש את יכולותיו בעזרת גיבוי מצד הקבוצה. החברות בקהילת עור"ק פותחת בפני החברים דלת לעתיד טוב מזה שנכון להם לבד, עבורם ועבור ילדיהם. יותר ויותר מדינות כבר הטמיעו את ערכי השותפות והקהילתיות כאבני יסוד לחברה טובה יותר, ערכית ומניבה שכולם יוצאים נשכרים מכך. לכן, ויפה שעה קודם, כדאי שנאמץ את הגישה גם בישראל.
הכותב הוא מייסד ומנכ"ל עור"ק