הנאשם דונלד טראמפ

ההסתערות האלימה של תומכי טראמפ על בניין הקונגרס ב-6 בינואר 2021 היתה אחד האירועים הטראומטיים בהיסטוריה הפוליטית של ארצות הברית. לא היתה מתקפה כזאת אלימה על הקונגרס מאז 1814, כשהצבא הבריטי העלה באש את בניין הקונגרס במהלך מלחמת העצמאות האמריקנית. מטרת התוקפים בגבעת הקפיטול היתה למנוע את האישור החוקתי הפורמלי בקונגרס של נצחון ג'ו בייידן בבחירות 2020 לנשיאות. ההסתערות היתה ניסיון הפיכה והפרה בוטה של החוקה האמריקנית. אלפים נענו לקריאת הנשיא לשעבר דונלד טראמפ להגיע ולהפגין נגד תוצאות הבחירות - ובנאומו לפניהם האשים טראמפ שוב ושוב את הדמוקרטים בזיוף התוצאות וטען שניצח את ביידן. הוא תקף את סגנו, מייק פנס, יו"ר הסנאט והממונה על אישור התוצאות, ואת חברי קונגרס רפובליקנים שדחו את טענותיו וסרבו לשבש את מהלך ההצבעה.

טראמפ ביקש מהמפגינים לנוע לכיוון בניין הקונגרס, אבל המסרים שהעביר להם היו סותרים. מצד אחד הוא דיבר על מחאה "שקטה" ומצד שני הזהיר שאם "לא תלחמו בחירוף נפש לא תהיה לכם יותר מדינה". כ-2,000 מפגינים אלימים, חלקם חמושים, פרצו לבניין הקונגרס, גרמו לנזק רב, עצרו את ההצבעה איימו על פנס וחברי הקונגרס והבריחו אותם מהאולם שבו נוהל ההליך. חמישה בני אדם נהרגו, 138 שוטרים נפצעו ונגרם נזק בסך מליוני דולרים. רשויות התביעה הגישו כתבי אישום נגד
כ-900 אנשים, כמחציתם הודו באשמה ונענשו וחלקם נשלח לתקופות מאסר ממושכות. בית הנבחרים, שנשלט על ידי הדמוקרטים, החליט להדיח את טראמפ על חלקו במהומות, אבל לא נמצא רוב שני השלישים הדרוש בסנאט להרשיע אותו (57 הצביעו בעד, 43 הצביעו נגד). טראמפ הוא הנשיא היחידי בהיסטוריה האמריקנית שנאלץ להתמודד עם שני הליכי הדחה.

ביולי 2021, בית הנבחרים החליט שיש לברר את חלקו של טראמפ בהסתערות של תומכיו על הקונגרס, ולצורך זה הקים ועדת חקירה מיוחדת. בוועדה כיהנו תשעה חברים: שבעה דמוקרטים ושני רפובליקנים. ההחלטה להקים את הוועדה היתה פוליטית שכן כל הדמוקרטים הצביעו בעד, ורוב הרפובליקנים נגד. יתר על כן, שני חברי הוועדה הרפובליקנים, ליז צ'ייני, בתו של דיק צ'ייני שהיה סגנו של הנשיא בוש הבן, ואדם קינזינגר, היו מבקרים חריפים של טראמפ, ומנהיגות המפלגה הרפובליקנית גינתה אותם. יחד עם זאת, ממצאי הוועדה והמלצותיה היו עניניים ומבוססים.

הוועדה דנה בשתי שאלות מרכזיות: א. האם טראמפ הסית את תומכיו להסתער על בניין הקונגרס ולשבש את הליך האישור של תוצאות בחירות 2020 לנשיאות? ב. האם כשההסתערות האלימה התחילה הוא נקט בצעדים לעצור אותה? הוועדה השיבה בחיוב על השאלה הראשונה ובשלילה על השאלה השניה. הועדה שמעה כאלף עדים, צפתה במאות סרטונים ועיינה בכמליון מסמכים. בין העדים היו בעלי תפקידים בכירים ועוזרים קרובים מאד לטראמפ בבזמן ההסתערות, שהעידו מכלי ראשון על התנהלותו השערורייתית. הדו"ח שהוועדה פירסמה משתרע על פני 845 עמודים ומסקנתו ברורה: טראמפ הסית את תומכיו להסתער על הקונגרס ובמהלך התקיפה, למרות הפצרות יועציו ועוזריו, לא עשה דבר כדי לעצור אותה. הוועדה המליצה פה אחד להגיש נגדו כתב אישום פלילי בן ארבעה סעיפים: סיוע להמרדה, שיבוש הליכים חוקיים של הממשל, קשירת קשר להונאה וקשירת קשר למתן הצהרות כוזבות. הקונגרס מעולם לא הגיש המלצה לחקירה פלילית נגד נשיא מכהן או נשיא לשעבר.

ועדת בית הנבחרים אינה יכולה להגיש כתב אישום נגד טראמפ, ולכן המליצה למשרד המשפטים להעמיד אותו לדין פלילי. הסמכות היחידה להעמדה לדין היא של התובע הכללי, מריק גרלנד, מי שעומד בראש משרד המשפטים האמריקני. המשרד מנהל במקביל חקירה משלו של התנהלות טראמפ באמצעות שני מנגנונים מקובלים: תובע מיוחד שמונה לצורך זה, ג'ק סמית, שאוסף עדויות וראיות, וחבר מושבעים "גדול" שבוחן את הראיות ויחליט אם יש מקום להעמיד את טראמפ לדין. החקירה הזו טרם הסתיימה, אבל אין ספק שהחומרים המרשיעים שוועדת בית הנבחרים אספה וניתחה יועמדו לרשות התובע המיוחד.

גרלנד יעמוד בפני דילמה לא פשוטה. מצד אחד, יש מספיק ראיות להעמיד את טראמפ לדין, ודו"ח הוועדה מחזק החלטה כזאת. מצד שני, טראפ הכריז על מועמדותו לנשיאות בבחירות 2024, והחלטה של ממשל דמוקרטי להגיש נגדו כתב אישום עלולה להתפרש כדרך פוליטית לבלום את זכותו להתמודד. כך בדיוק הצהיר טראמפ לאחר שנודע על המלצת הוועדה. יתר על כן, בדרך כלל, מועמדים מודיעים על כוונתם להתמודד על נשיאות ארצות הברית לכל המוקדם כמה חודשים לפני תחילת הבחירות המקדימות (פריימריז). הבחירות הבאות יתקיימו בנובמבר 2024, ולכן טראמפ היה אמור להכריז על מועמדותו בחודשים האחרונים של 2023. הוא הקדים את הודעתו כמעט בשנה כדי להרתיע את משרד המשפטים מהגשת כתב אישום נגדו.

נגד טראמפ מתנהלות עוד חקירות: במישור הפדרלי - על נטילת מסמכים סודיים שלא כדין מהבית הלבן לאחוזתו הפרטית בפלורידה; חקירה בניו יורק על העלמות מיסים; ובג'ורג'יה על נסיון להטות את תוצאות הבחירות לנשיאות ב-2020. סביר להניח ששלפחות חלקן יניב כתבי אישום חמורים. השאלה היא האם הגשת כתבי אישום נגד טראמפ תמנע ממנו התמודדות לנשיאות בבחירות 2024? התשובה לשאלה הזו נידונה לאחרונה בחוגים משפטיים וחוקתיים ובחוגים פוליטיים ומפלגתיים, והיא מורכבת ומסובכת.

החוקה קובעת שלושה תנאים למועמדות לנשיאות: אזרח ארצות הברית מלידה בגיל 35 לפחות, ששהה שהייה רצופה בארצות הברית במשך 14 שנים. החוקה עצמה (כמו החוק בישראל) לא אומרת דבר על כתבי אישום או הרשעות. מחברי החוקה והמחוקקים לא העלו על דעתם שאדם שהגישו נגדו כתבי אישום או שכבר הורשע בפלילים יעז בכלל להציג את מועמדתו לנשיא. היו מקרים בודדים בעבר של מועמדים שהתמודדו על הנשיאות אפילו כשריצו עונשי מאסר בכלא. למשל, לינדון לרוש, שהורשע בהעלמות מס, נידון למאסר, ישב בכלא ומשם רץ לנשיאות בבחירות 1992. אבל לרוש היה מנהיג מפלגה קיקיונית.

מצד שני, בתיקונים לחוקה יש סעיף רלבנטי למועמדות של טראמפ. סעיף 3 בתיקון ה-14 לחוקה מ-1868 קובע שאדם שנשבע אמונים לארה"ב בתוקף תפקיד שמילא בעבר, והיה מעורב בהמרדה, לא יוכל לכהן כנשיא ארה"ב. מכאן נובעת החשיבות של סעיף ההמרדה שמופיע בכתב האישום שוועדת בית הנבחרים המליצה להגיש נגד טראמפ. הקונגרס יכול לאמץ את ממצאי הוועדה ולקבוע שטראמפ היה מעורב בהסתערות על הקונגרס - ולכן לא כשיר לכהן כנשיא ארה"ב. אלא שבינואר הקרוב, יתכנס קונגרס חדש שבו הרפובליקנים ישלטו בבית הנבחרים והדמוקרטים ישלטו בסנאט. לכן, מהלך כזה אינו סביר. לעומת זאת, הליך משפטי יכול ליישם את התיקון ה-14 ולסכל את מועמדות טראמפ.

שלא כמו בישראל, הבוחרים האמריקנים מסתייגים מפוליטיקאים שאינם נקיי כפיים. נשיאים ומועמדים לנשיאות משתי המפלגות שנתפסו בעברות פליליות ובשקרים, לפעמים אפילו בעניינים לא חשובים, נאלצו להתפטר או כשלו בבחירות. ריצ'רד ניקסון הרפובליקני התפטר ב-1974 לאחר שוועדת חקירה של הקונגרס בעניין פרשת ווטרגייט קבעה שהיה מעורב, ולכן נגוע בעברות פליליות. טד קנדי הדמוקרטי נכשל בבחירות המקדימות של 1980 בעיקר משום שלא אמר אמת לגבי תאונת דרכים שהתרחשה ב-1969, שבה הפקיר למוות נוסעת שהיתה במכוניתו. גארי הארט, שהיה מועמד מוביל לנשיאות מטעם הדמוקרטים בפריימריז של 1988, פרש מהמרוץ לאחר שהתקשורת חשפה ששיקר לגבי יחסים רומנטיים שקיים מחוץ לנישואין. ב-1998-99, ביל קלינטון נאלץ לעבור תהליך הדחה לאחר ששיקר לגבי יחסים שקיים עם מוניקה לווינסקי, מתמחה בבית הלבן. טראמפ שיקר לפני ובמהלך כהונתו הרבה יותר מכל נשיא שכיהן לפניו, והאישומים נגדו הם הרבה יותר חמורים מכל המקרים שהוזכרו. אפשר להניח שאם יוגש נגדו כתב אישום, זה יקשה עליו להתמודד.

לטראמפ יש עדיין אחיזה משמעותית במפלגה הרפובליקנית אבל היא מתרופפת. יותר ויותר מנהיגים וחברים במפלגה חושבים שהוא הפך מנכס לנטל, ולא יוכל לנצח מועמד דמוקרטי בבחירות 2024.
הסיבה לכך היא יותר פוליטית מאשר משפטית. בבחירות אמצע הכהונה שנערכו לא מכבר הרפובליקנים ציפו "לגל אדום" (הצבע שלהם), לנצחון מכריע שיקנה להם שליטה מלאה בשני בתי הקונגרס, ויסלול את דרכם גם לנצחון בבחירות 2024 לנשיאות. טראמפ תמך במועמדים רפובליקנים רבים רק משום שקיבלו את טענתו שבחירות 2020 זויפו וכי הוא היה המנצח האמיתי. כולם הובסו על ידי מועמדים דמוקרטים. התבוסה בבחירות לקונגרס, המלצת ועדת בית הנבחרים להגיש נגדו כתב אישום חמור, והחקירות שעדיין מתנהלות נגדו רק חיזקו את ההערכה שהוא מפסידן ("לוזר") ואינו מועמד ראוי.

רוב הרפובליקנים תומכים בחזון האידאולוגי-שמרני של טראמפ. בחירות אמצע הכהונה העלו מועמד טראמפיסטי חלופי, רון דה סנטיס, מושל פלורידה, בן 44. בבחירות למושל, הוא ניצח את יריבו הדמוקרטי בשיעור ניכר וזכה ברוב אפילו במחוזות דמוקרטיים מובהקים. דסנטיס הוא טראמפיסט בלי ההתנהלות ההזוייה והפרועה של טראמפ. בסקרים אחרונים, הרפובליקנים מעדיפים אותו כמועמד מפלגתם על פני טראמפ בשיעורים דו-ספרתיים ניכרים (23% או-18%). בסקרים ארציים, ביידן מנצח את טראמפ (47% מול 40%) אבל מפסיד לדה סנטיס (43% מול 47%).

יתר על כן, לבד מדסנטיס מנהיגים רפובליקנים שוקלים לאתגר את טראמפ בפריימריז כמו סגנו פנס, שר החוץ לשעבר מייק פומפאו, השגרירה לשעבר באו"ם ניקי היילי והסנאטור טד קרוז. ההיסטוריה מוכיחה שאם מועמדים ממפלגת הנשיא מאתגרים מועמד בעת שהוא מבקש כהונה שניה, הוא מפסיד בדרך כלל מול המועמד של המפלגה הנגדית. כך קרה לגי'מי קרטר הדמוקרטי בבחירות 1980, ולג'ורג' בוש הרפובליקני בבחירות 1992.

ההסתבכויות הפליליות של טראמפ והכישלון המיוחס לו בבחירות אמצע הקדנציה מחלישות את מועמדתו בקרב המנהיגות והזרם המרכזי של המפלגה הרפובליקנית. הם שואלים את עצמם למה כדאי לתמוך בו על כל חסרונותיו ושגיונותיו כשיש מועמדים אחרים בעלי חזון דומה, פחות פרועים ושנויים במחלוקת כמו דסנטיס. בשלב זה, רוב הרפובליקנים מעדיפים את דסנטיס על פני טראמפ, ורוב הדמוקרטים חושבים שצריך להחליף את ביידן לקראת הבחירות הבאות. ארצות הברית תצא נשכרת ומחוזקת אם שתי המפלגות יעמידו לבחירות 2024 מועמדים צעירים, דינמיים, כישרוניים וטובים יותר, הן מטראמפ והן מביידן.

פרופ' גלבוע הוא מומחה לארה"ב באוניברסיטת בר-אילן וחוקר בכיר במכון ירושלים לביטחון ולאסטרטגיה.