אירמגארד פורכנר בת ה-97, ששירתה כמזכירה של קצין SS במחנה הריכוז שטוטהוף בגרמניה הנאצית, נמצאה היום (שלישי) אשמה בבית משפט בסיוע ל-105,050 מקרי רצח.
במשפט האחרון אולי של פשעי מלחמה נאציים, פורכנר הגיעה לבית המשפט בגרמניה במשך יותר משנה בזמן שהתביעה הציגה את התיק נגדה. השופט דומיניק גרוס מסר הבוקר את פסק הדין של שנתיים מאסר על תנאי בבית המשפט של מדינת איצהו, על פי דיווח של סוכנות הידיעות הגרמנית DPA.
לדברי השופט, הנאשמת נמצאה אשמה בסיוע לרציחתם של 10,505 אנשים, לצד חמישה מקרים של ניסיון לרצח במחנה הריכוז. "היא סייעה ותמכה באלה שהיו אחראים על המחנה ברצח השיטתי של האסירים ביוני 1943-אפריל 1945 בתוקף תפקידה כקצרנית וקלדנית במשרד האחראי על המחנה".
פורכנר סירבה לענות לשאלות במהלך המשפט, אך אמרה בדברי הסיכום כי היא מצטערת על מה שקרה ומתחרטת שהיתה שם באותו זמן.
"מזכירת הרוע", כפי שכונתה, היתה בת 18 כשנשלחה לעבוד בעבור מפקד מחנה שטוטהוף, היכן שיותר מ-60 אלף אנשים נרצחו. היא נשפטה על פי חוק הקטינים, בשל גילה בזמן ביצוע הפשעים. עורכי דינה ביקשו זיכוי, ואמרו כי הראיות לא הוכיחו מעבר לכל ספק שפורכנר ידעה על הרצח השיטתי במחנה, כלומר, אין הוכחה לכוונה, כפי שנדרש בחוק הפלילי.
מנפרד גולדברג, ניצול מחנה שטוטהוף אמר ל"סקיי ניוז", כי "היה בלתי אפשרי לא לדעת מה באמת קורה שם", בניגוד לטענתה של פורכנר שלא היתה מודעת לזוועות. "גופות היו מפוזרות ברחבי המחנה".
לדברי שיבון רובינס, כתבת "סקיי ניוז" שביקרה במחנה, "ההיסטוריונים אמרו לנו שאסירים חולים, מורעבים ומבועתים הסתובבו סביב הבנין שבו נמצא המשרד של פורכנר במשך כל היום. חלקם ערומים, ועדיין היט טענה שלא ראתה אותם. היא גם לא שמעה את הצרחות מגיעות מתאי הגזים או ראתה את הגופות המפוזרות.
"והיו גם שריפות - מהמשרפה, שבערה 24 שעות ביום, ואז כשאי אפשר היה לעמוד בביקוש, הנאצים ערמו את הגופות בערמות מחוץ למשרפה. אי אפשר היה לא להריח את הסרחון הנורא. לאחר כ-80 שנים, השקר לא צלח, וגזר הדין הוגש - מה שמוכיח כי לצדק אין מגבלת זמן, וגיל אינו יכול לשמש כהגנה".
כמאה אלף אנשים גורשו למחנה שטוטהוף במלחמת העולם השנייה. מאחורי גדרות התיל המחושמלות, התנאים היו נוראיים. אסירים רבים מתו ממגפת טיפוס שפשטה באוכלוסייה, ואחרים שהיו חלשים מכדי לעבוד, נרצחו על דיי השומרים.
שטוטהוף זכור לשמצה גם בשל העובדה שבימים האחרונים שלו, בזמן שהצבא האדום התקרב, אלפי אסירים הועברו על ידי השומרים בטענה כי הם "מפונים". על פי ריינר שולץ, היסטוריון גרמני באוניברסיטת אסקס, "הם שמו את האסירים בסירות קטנות שאותן דחפו לים הבלטי. אנשים מתו בסירות האלה בשל חשיפה לשמש ומחסור במים ומזון".
בשנים האחרונות, נערכו כמה משפטים לשוחרי מחנות ואנשים שעבדו במחנות, שרובם כיום נמצאים בגילי 80-90. לדברי שולץ, המשפט של פורכנר "עשוי להיות המשפט האחרון על פשעי מלחמה נאציים".