נשיא מכהן בארצות הברית מעולם לא הואשם בפשע. שלושה נשיאים הודחו, אך לא הורשעו בפשע: אנדרו ג'ונסון ב-1868, ביל קלינטון ב-1998 ודונלד טראמפ ב-2019 ו-2020.
הדחה היא מעין מקבילה של כתב אישום, אך אינה דורשת אישום בפשע, אלא כוללת התנהלות לא ראויה שאינה פלילית במהלך הכהונה בבית הלבן. הדחה אינה נקבעת במערכת משפט הפלילית אלא בקונגרס כשהיחס אליה הוא פוליטי.
החוקה האמריקנית אינה מאפשרת אישום של נשיא. הבעיה היא שהסמכות לחקור באופן פלילי ולהרשיע אותו היא סמכות ביצועית. החוקה מעניקה את כל הסמכויות הביצועיות לנשיא ישירות, וכל סמכות לחקור או לתבוע נובעת מהנשיא - ועשויה להתבטל לפי רצונו. כמו כן, מערכת המשפט אינה יכולה להורות לנשיא לציית לבית המשפט, כפי שהנשיא אינו יכול להורות לבית המשפט העליון לציית לבית הלבן.
גם אם נשיא יחליט להגיע לבית המשפט ולאפשר הרשעה של עצמו - ללא החנינה שרק הוא יכול לתת - הוא עדיין יישאר הנשיא, עם כל הסמכויות שכלולות בכך. זאת משום שרק הקונגרס יכול להדיח אותו.
המדיניות רבת העשורים של משרד המשפטים האמריקני דוגלת בכך שאי אפשר להאשים נשיא מכהן. ב-1973, בעיצומה של פרשיית ווטרגייט, משרד המשפטים אימץ את הגישה שאי אפשר להאשים נשיא מכהן. הנשיא ריצ'רד ניקסון התפטר ב-1974, על רקע ניסיון בית הנבחרים להדיחו.
במזכר משנת אלפיים, משרד המשפטים אישר שוב את המדיניות שלו ש"נשיא מכהן הוא למעשה חסין באופן חוקתי" מפני תביעה פלילית. על פי המזכר, הגשת כתב אישום פלילי נגד נשיא היא "הפרה של ההפרדה החוקתית של הזרועות" ועלולה לגרום לטשטוש הגבולות בין הזרועות הביצועית, החקיקתית והמשפטית.
עם זאת, יש הסבורים כי אם מייסדי האומה היו רוצים, הם יכלו לכלול סעיף בחוקה שמגן על הנשיא מפני תביעה, אך לא עשו כך. לכן, תביעה היא צעד לגיטימי. לדברי אנשים אלה, חסינות לנשיא מהווה הפרה של העקרון הבסיסי שאיש אינו נמצא מעל החוק.
לגבי השאלה האם אפשר לתבוע נשיא לשעבר על התנהלות מסוימת במהלך כהונתו, התשובה היא כן. הנשיא ג'רלד פורד, שנכנס לבית הלבן במקום ניקסון, ידע זאת כשחנן את ניקסון. עם זאת, פשעים פדרליים רבים מתיישנים אחרי חמש שנים, כלומר, הגשת כתב אישום נגד טראמפ מוגבלת בזמן.