מיכל קמאי נותרה הישראלית היחידה באזור המסוכן בפרו, לאחר שחולצו ממנו עשרות מטיילים ישראלים בסוף השבוע. "שמעתי שבארץ פורסם שהיה לי נקע ברגל אבל זה לא נכון. הייתי חולה. אפילו מאד", הבהירה לוואלה קמאי, בת 23 ממושב בית נחמיה, פעם מדריכת לוחמים בחטיבת הצנחנים וחובשת בהכשרתה.
"לא הייתי מסוגלת ללכת עשר דקות אז בטח לא את ארבע השעות שאמרו שזה ייקח", היא מספרת. "נשארתי במלון, והגיעו אלי רופא ואחות, שנתנו לי טיפול תרופתי. זה לא עבר לי. פשוט אין להם שם מעבדה אז אי אפשר לעשות בדיקות כמו שצריך. זה מעין ניסוי וטעייה".
לדבריה, נאמר לה כי לא יהיה חילוץ מוסק בגלל הערפל באזור. "השלמתי כבר עם זה שאני נשארת, ואז בסביבות ארבע אחר הצהריים באו והודיעו לי שיש רכבת אחת שתצא, וצריך להחליט עכשיו כי בארבעת הימים הקרובים כבר לא תצא עוד רכבת.
"הרכבת למעשה לקחה אותנו עד לנקודה בה פירקו את הפסים והמסילה היתה שבורה. משם צריך היה ללכת ברגל עד למקום שממנו כלי רכב יכולים לקחת את הנוסעים. אמרו שזו תהיה הליכה של עשר דקות - זה היה יותר כמו חצי שעה, אבל זה לא היה ארבע שעות.
"רוב האנשים על הרכבת היו תיירים, כמעט ולא ראינו מקומיים", היא מספרת. "הרוב היו מבוגרים, סבים וסבתות, עם מזוודות. לא פשוט. ממש מסכנים. זה ללכת על מסילת רכבת ולסחוב את המזוודות והתיקים על הגב ועל הכתפיים".
קמאי נותרה לבדה משעות הבוקר כשחילצו את המטיילים. "ברור שיש קצת חששות אבל אין כל כך ברירה. ברור שהיה יותר קל אם לא הייתי חולה", היא מוסיפה, ומסבירה שהיא מטיילת לבד, ללא שותפים. "היו מקומיים שעבדו כמאבטחים וגם מתנדבים שבאו לעזור לנו מהשלב הזה שהרכבת כבר לא יכלה להמשיך לנסוע. מהרכבת ועד קוסקו התלוותה אלי מקומית בשם אוולין שעזרה לי לסחוב את התיק עד שהגענו לבית החולים בקוסקו. אחר כך משם העבירו אותי למרפאה אחרת שם היה להם חדר פרטי בשבילי, ופה יש להם הכל פחות או יותר, עשו לי צילום ובדיקות דם".
את ישראל היא עזבה בסוף חודש יוני, מאז טיילה בין היתר בארגנטינה ובוליביה. לדבריה, היא לא מתכוונת לחזור בשלב הזה אך בכוונתה לעזוב את פרו, ולחזור אליה לאחר שהרוחות ירגעו. "צריך להגיד שלא ממש ראיתי פה מהומות", היא מציינת, "פעם אחת הבעירו צמיג. ראינו תמונות שאנשים העבירו בטלפונים. אבל זהו".
"צריך להגיד מילה טובה לסוכנת המקומית של המטיילים הישראלים איווט שדאגה לנו לכל דבר בכפר וגם לביטוח כלל, וגם טוביה מחברת מגן, שזו חברת החילוץ שהם עובדים איתה, שדאגו לי והיו איתי על הקו לאורך כל הדרך גם מבחינת טיפול החירום הרפואי. גם שגריר ישראל בפרו וגם תומר, הקונסול בלימה, שהיה כל הזמן בקשר. הרבה אנשים תמכו בי כולל חברים מהארץ ושאלו ונתנו יחס אז זה עזר.
"בסוף הכל עובר, אני די מופתעת מעצמי תכלס", היא אומרת בצחוק מתגלגל, "אבל בדרך היו הרבה דמעות, לא אשקר. ברור שההורים שלי קצת דואגים. בשבילם זו סיטואציה לא פשוטה בעיקר כי אני מטיילת לבד בחודש האחרון, אז יש התמודדויות שמפתיעות אותך שלא היו קודם, ושלא ציפית שיקרו לך - כמו להיתקע באיזה חור למרגלות המאצ'ו פיצ'ו. לא חשבתי שמשהו כזה יקרה לי. לפעמים קשה להישאר חזק כשאתה לבד".